מאז שנת 2004, מצוין בקמפוסים של אוניברסיטאות מסביב לעולם בין סוף מרץ לסוף אפריל "שבוע האפרטהייד הישראלי" (Israel Apartheid Week). תחת כותרת זו נערכים אירועים הנבדלים באורכם (חלקם נמשכים כחודש) וכן בתהודה שהם מייצרים מזירה לזירה, ומשנה לשנה. במבחן התוצאה, נראה כי מדיניות האוניברסיטאות שמספקות אכסניה למפעל זה בקושי מושפעת בכל הנוגע לשיתופי פעולה עם האקדמיה הישראלית. יחד עם זאת, אין לבטל את חשיבותה של התופעה ואת יכולת השפעתה העקיפה והישירה על ישראל בממד הדה-לגיטימציה.

המאחד את כלל האירועים המתקיימים בחסות "שבוע האפרטהייד הישראלי" הוא הרצון להזיק למעמדה של ישראל ולנדות אותה מהקהילה הבינלאומית. הפעילים שמתכננים ומבצעים פעילות תחת הכותרת "שבוע האפרטהייד הישראלי" לרוב משתייכים לתנועת ה-BDS (Boycott, Divestment, Sanction) העולמית, אשר מקדמת חרם בינלאומי על ישראל, ואשר השכילה לשכפל מאפיינים יעילים מהמבנה הארגוני ומדרכי הפעולה של התנועה שנלחמה נגד אפרטהייד בדרום אפריקה בסוף המאה הקודמת. כפועל יוצא מכך, הקו המנחה הוא קיבוע של תדמית ישראל כמדינה אנטי-דמוקרטית, אשר רומסת את זכויות אזרחיה הערבים על בסיס גזעי, וכובשת ומשבשת את אורח חייהם של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. ישראל מוצגת כניסוי כושל למימוש זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, וכמדינה קולוניאליסטית שבשל היותה כזו היא משוללת זכות קיום.

מאפיין נוסף של שבוע האפרטהייד הוא הניסיון של פעילים במספר מדינות לחבור לתנועות נוספות בהקשר מקומי על ידי קישור בין המחאה האנטי-ישראלית למחאות אזרחיות אחרות. כך למשל בארצות הברית פעילים חיברו את אירועי שבוע האפרטהייד הישראלי למחאה נגד החומה שהנשיא טראמפ מבקש לבנות בין ארצו לבין השכנה מקסיקו. בדרום אפריקה פעילים חיברו בין מחאה נגד ישראל למחאה הגוברת בקמפוסים נגד שכר הלימוד הגבוה. חיבורים אלה הם ביטוי מעשי לעיקרון הבין-מגזריות (intersectionality), שבאמצעותו רותמות תנועות פעילים של תנועות אחרות עבור קידום מטרותיהן.

קיימת נקודת שוני מרכזית בין הזירות, והיא העוצמה והתהודה של אירועי שבוע האפרטהייד. בארצות הברית, למשל,  דיווחו ארגונים פרו-ישראלים על ירידה בנפח הפעילות ביחס לשנים קודמות. היחלשות זו מתבטאת במספר האירועים שקוימו, במספר הקמפוסים שאירחו מיצגים וכנסים, ובתהודה של ההפגנות האנטי-ישראליות בשטח. ממחקר שטח המתבסס על שיחות עם סטודנטים וסגל ההוראה באוניברסיטאות שונות עולה למשל שבאחת האוניברסיטאות האמריקאיות שבשטחה נערכו אירועים כאלו, במהלך כל שבוע האפרטהייד ניתן היה להגיע וללמוד בקמפוס ללא כל חשיפה אליו. גם באוסטריה, לפי עדויות אחרות, אירועי שבוע האפרטהייד היו זניחים למדי בעוד שבדרום אפריקה נרשמה עלייה בפעילות בהשוואה לשנה שעברה.

הבדל נוסף בין הזירות, שייתכן ומסביר את השוני שתואר לעיל, הוא מידת התמיכה השלטונית שלה זוכים אירועי שבוע האפרטהייד. בבריטניה, שלח שר האוניברסיטאות, מכתב רשמי, שבו ביקש לרענן ולחדד את הגדרת האנטישמיות על פי החוק הבריטי. מסר ממסדי זה, שחוזק באמצעות שיתופי פעולה של ארגונים פרו-ישראלים בבריטניה מול ראשי אוניברסיטאות, דווח על ידם כגורם משמעותי בצמצום היקף אירועי שבוע האפרטהייד באוניברסיטאות, כולל בהעברתם אל מחוץ לכותלי הקמפוסים או אף ביטולם המוחלט. מנגד, בדרום אפריקה נרשמה השתתפות של נבחרי ציבור רשמיים מטעם מפלגת השלטון. חיזוק זה מצד השלטון אינו מפתיע, לאור העובדה שרק לאחרונה  פתחו 12 שרים וסגני שר מדרום אפריקה בשביתת רעב.

על אף ש"שבוע האפרטהייד הישראלי" מציג מגמות שונות ואף סותרות מזירה לזירה, נראה שהתופעה הכללית לפיה ישראל מוצגת כמדינה "מצורעת" לא ייעלם בזמן הקרוב. למרות שחלק מהתופעה ללא ספק נעוץ במניעים אנטישמיים שאין להקל בהם ראש, אין לבטל את הסברה לפיה היעדר תכנית מדינית מעשית באשר לעתיד יחסיה של מדינת ישראל עם העם הפלסטיני משמש כדלק לפעילותם של צעירים המתנגדים למדיניות ישראל או לעצם קיומה. לפיכך, גם כאשר פעילות "שבוע האפרטהייד הישראלי" המסורתית תדעך, נכון לצפות ולהיערך לכך שפעילות השטח נגד ישראל תמשיך להתפתח ולסגל תצורות אחרות ומאתגרות של דה לגיטימציה וניסיון לפגוע בישראל, תוך שימוש במוטיב האפרטהייד.