בשבועות האחרונים מתפתחת מגמת התחזקות של מחנה אסד בסוריה, הודות להצלחות מצטברות של הכוחות הפועלים בשמו ולצדו: הכוח האווירי הרוסי, שאריות הצבא הסורי, חזבאללה ומיליציות שיעיות המופעלות על ידי איראן. שני מאמצים עיקריים של כוחות הקואליציה הפרו-אסדית מתנהלים כעת, העיקרי בצפון סוריה במטרה להשתלט על העיר חלב וסביבותיה, כמו גם לחסום את צירי התנועה וערוצי האספקה מגבול טורקיה לכוחות המורדים. המאמץ המשני הוא בדרום סוריה, לאורך הציר המוביל מדמשק לדרעא.

הרעיון האסטרטגי של פוטין הוא לחסל את האלטרנטיבה למשטר אסד מקרב כוחות המורדים, ולהציב את המערכת הבינלאומית בפני שתי אופציות לעתידה של סוריה -  אסד או אסלאם רדיקאלי, כלומר 'המדינה האסלאמית' ו/או אל-קאעדה. הרעיון המבצעי של הקואליציה הפרו-אסדית כולל מאמץ צבאי משולב: תקיפות אוויריות רוסיות מסיביות נגד מאחזי המורדים המובילות לפגיעה קשה באזרחים הנמצאים באזורי הלחימה, בשילוב מתקפה קרקעית של מיליציות שיעיות המופעלות על ידי איראן ולצדן שאריות צבא אסד, לשם השתלטות על שטחים חיוניים בסוריה - ובראשם עמוד השדרה של השטח המיושב במדינה - ציר חלב-חמה-חומץ-דמשק-דרעא. במקביל למערכה הצבאית, מנהלת רוסיה מערכה מדינית, שתכליתה השגת הסדר שיביא להפסקת אש וליצירת התנאים לכינון ממשלת מעבר, שתוביל את סוריה להסדר פוליטי פנימי העונה על האינטרסים של רוסיה בסוריה ובמזרח התיכון. פוטין מנצל את המשא ומתן המתמשך והלא-אפקטיבי בז'נבה כדי להמחיש את הדומיננטיות הרוסית, באמצעות ניהול "משא ומתן באש" שבא לקדם את תביעותיה של רוסיה מול הקהילה הבינלאומית, הנהגת המורדים והמדינות הסוניות שמאחוריהם.

הישגי פוטין מתבלטים אל מול אוזלת ידה של ארצות הברית, המתבטאת בהתגמשות של הנשיא אובמה ומזכיר המדינה קרי אל מול הלחץ הצבאי-מדיני שמפעילה מוסקבה. ארצות הברית ממשיכה בנסיגה השיטתית מתביעותיה לסילוקו של אסד, תחילה בהסכמה להיותו חלק מממשלת מעבר בסוריה ועתה בהיענות לתביעה הרוסית שאסד יוכל להתמודד בבחירות עתידיות בסוריה לאחר תקופת המעבר. גמישות (או במילים אחרות התקפלות) אמריקנית זו נובעת מהיעדר נכונות להפשיל שרוולים ולהכניס את הידיים לעומק הביצה הסורית; מהצורך להשיג מהר ככל האפשר הפסקת אש כדי לעצור את זרם הנמלטים מסוריה לאירופה; מהיעדר מענה למדיניות ההתערבות האגרסיבית הרוסית; ומאמונה כי הבעיה העיקרית היא 'המדינה האסלאמית' ולכן אפשר להתגמש בייחס ל"שטן המוכר" (אסד) במטרה להביס את "השטן הגדול". בקרב ידידותיה של ארצות הברית באזור, ובעיקר ערב הסעודית, מדינות המפרץ וטורקיה, מתחזקת התפיסה כי כאשר הסערה תגיע למפתן דלתן ארצות הברית של אובמה לא תתייצב לצדן ותפקיר אותן.
להיעדר המענה של ארצות הברית, המערב וקואליציית המדינות הסוניות אל מול האופנסיבה של הקואליציה הפרו-אסדית, שאחד מגילוייה הוא אספקה דלה של אמצעי לחימה לארגוני המורדים (גם אלו שאינם סלפים-ג'האדים), יש השלכה שלילית נוספת והיא מגמת הרדיקליזציה בקרב ארגוני המורדים. אלו, שרובם בעלי נטיות אסלאמיות, נדחפים להצטרף לג'בהת א-נוסרה ול'מדינה האסלאמית'. הרוסים מנצלים מגמה זו ומגבירים את עוצמת התקיפות האוויריות נגד ארגוני המורדים שאינם בעלי זיקה דתית חזקה, כדי להאיץ את החלשתם ופנייתם לזרועות הארגונים הסלפים-ג'האדים.

המלחמה בסוריה כבר הביאה למותם של מעל רבע מיליון הרוגים, ליותר מ- 4.5 מיליון פליטים, כ- 6.5 מיליון עקורים, ומאיימת על היציבות של אירופה בשל בריחה המונית לשטחה של אנשים מפוחדים. רק בסוף השבוע האחרון נסו כ-70,000 פליטים מאזור חלב לכיוון הגבול עם טורקיה. זה גל נוסף של פליטים שבסבירות גבוהה לא יישאר בטורקיה, אלא ימשיך בדרכו לאירופה, כנדבך נוסף להגברת לחץ המהגרים ביבשת. יצוין, כי אלו ברובם מהגרים ממעמד הביניים, החיוניים לכל הסדר עתידי בסוריה, ובכוחם לתרום לבנייה מחדש של סוריה. נראה כי רוסיה לוקחת זאת בחשבון, גם כדי להגביר את הלחץ על אירופה לקידום אינטרסים רוסיים, לכפיית הסדר מדיני בתנאיה של מוסקבה וגם כדי להחליש את המוקדים שיכולים להוות אלטרנטיבה למשטרו של הנשיא אסד.
המשמעות החבויה ואולי החשובה מכולן של מהלכי רוסיה, היא בהיותם מחוללים וממריצים את מאבק ההגמוניה האזורי. ערב הסעודית מבינה כי היא הולכת ומאבדת את סוריה לאיראן במאבקה על השפעה אזורית. נפילתה הסופית של סוריה לידי איראן תביא לשליטתה בארבע בירות במזרח התיכון (בגדד, דמשק, ביירות וצנעא). המצוקה של ערב הסעודית גוברת גם בשל היעדר נחישות ורפיסות של וושינגטון. היא אף הכריזה על גיוס כוחות יבשה סוניים - 'מגפים בקרקע' - שימלאו את החלל שמותירה ארצות הברית, ויתארגנו לקראת השתתפות בלחימה היבשתית בסוריה נגד 'המדינה האסלאמית' וגם נגד כוחות אסד. זאת, לאור ההבנה כי כל עוד אסד אוחז בשלטון בסוריה, תחת השפעה רוסית ואיראנית, תגבר מגמת אי-היציבות האזורית.

אשר לישראל, עוד מוקדם להעריך כיצד ואם בכלל תסתיים המלחמה בסוריה, ותרחישים רבים אפשריים בסופו של יום, אבל השניים שרוסיה מעצבת – אסד (בהשפעה איראנית) או 'המדינה האסלאמית' – הם הרעים ביותר עבורה.