ב-27 בינואר פרסם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ צו נשיאותי בשם "הגנה על האומה מפני כניסת טרוריסטים זרים לתוך ארצות הברית", בו קבע כי תוגבל לתקופת זמן מסוימת כניסתם למדינה של מהגרים ופליטים אזרחי עיראק, סוריה, איראן, לוב, סומליה, סודן ותימן. הצו תפס את הציבור והממשל האמריקאי בהפתעה ועורר גל של ביקורת, שעיקרה כי הצו מהווה הסדר מפלה נגד מוסלמים.

המבקרים מדגישים כי המדינות ברשימה אמנם נבחרו בטענה כי הן מועדות לטרור, אך הממשל לא טרח לבסס הנחה זו. הם מציינים כי הצו מתייחס למתקפת 11 בספטמבר כאירוע שמדגיש את חשיבות קיומה של ביקורת על הליך קבלת הוויזות, זאת על אף שהמפגעים במקרה זה הגיעו ממצרים, לבנון, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות - מדינות שאינן מנויות בצו. חיזוק נוסף לטענה כי מדובר בהסדר מפלה עולה מהתבטאותו של הנשיא טראמפ לפיה יעניק קדימות לפליטים נוצרים על פני מוסלמים.

הביקורת הופנתה גם כלפי הליך קבלת הצו, שלא עבר בחינה של גורמים מקצועיים בממשל טרם הוצאתו. גורמים במחלקת המדינה, אחד הגופים המרכזיים העוסקים בהגירה ובאשרות כניסה, טוענים כי שמעו לראשונה על הצו בתקשורת. רשויות ההגירה וחברות התעופה לא תודרכו כראוי עקב פרסומו המהיר והבלתי צפוי, דבר שגרם למבוכה ובלבול בשדות התעופה השונים בארצות הברית. נוסעים שנעצרו בנמלי התעופה דיווחו על יחס שמעיד על חוסר עקביות ביישום הצו, מה שהוביל אף למעצרם של מהגרים המחזיקים באשרות כניסה תקפות.

בסמוך למועד פרסומו של הצו, ובעקבות הליך שהגישה האגודה האמריקאית לזכויות האזרח, הוציאה שופטת בית המשפט הפדרלי בניו יורק הוראה האוסרת על גירוש אנשים המחזיקים באשרות כניסה. עד מהרה הוגשו תביעות נוספות לבית המשפט. חלק מתביעות אלו הוגשו בנוגע למעצרים ספציפיים שבוצעו בעת כניסתם של מבקרים או תושבים ארעיים למדינה, וחלקן תקפו את חוקתיות הצו באופן כללי.

ב-3 בפברואר הורה בית המשפט הפדרלי בסיאטל על הקפאת הצו. הנשיא טראמפ יצא למחרת במתקפה אישית נגד השופט ("כאילו-שופט") והפסיקה ("מגוחכת"), וצייץ: "אני לא יכול להאמין ששופט ישים את ארצנו בסכנה כה גדולה. אם משהו קורה האשימו אותו ואת מערכת המשפט. אנשים נוהרים פנימה. רע!". התנהלותו זו של הנשיא טראמפ עוררה ביקורת קשה ואף חשש כי היא עלולה לעודד פגיעה בשופטים. זוהי אינה התבטאותו הפוגענית הראשונה נגד שופט. ביוני 2016 יצא נגד שופט, בן להורים שהיגרו ממקסיקו, שפסק נגדו בתיק אזרחי, וטען כי מורשתו המקסיקנית וחברותו בארגון עורכי הדין הלטיניים מעמידות אותו במקום של ניגוד אינטרסים.

בית המשפט הפדרלי לערעורים של קליפורניה דחה את בקשתו של משרד המשפטים האמריקאי לביטול הצו הזמני וקבע כי ההוראה המשהה את אכיפת הצו תיוותר על כנה, תוך שהוא מבהיר כי הוא רשאי להתערב בענייני ביטחון לאומי וכי יש סיכוי של ממש שהערעור על חוקתיות הצו יתקבל, שכן לא ברור הבסיס לקביעה כי צפויה סכנה לאזרחי ארצות הברית מצד מהגרים שהם אזרחי שבע המדינות. לא התקיים עדיין דיון מלא בבית המשפט, ועל פי התבטאויות של גורמי ממשל סביר להניח כי יצא בקרוב צו מתוקן שעשוי לייתר דיון זה.

לביקורת מבית נוספה ביקורת בינלאומית. ראש ממשלת קנדה, למשל, הבהיר כי "הציבור הקנדי ימשיך לקדם בברכה את אלה הנמלטים מפני רדיפה, טרור ומלחמה ללא קשר לאמונתם. רב תרבותיות היא העוצמה שלנו. ברוכים הבאים לקנדה". גם שר החוץ האיראני גינה בתוקף את הצו ואמר כי ארצו תנקוט צעדי גומלין ולא תאפשר למחזיקים בדרכון אמריקאי לקבל ויזה עד שתתאפשר כניסתם של אזרחים איראנים לארצות הברית. עם זאת, הוא הדגיש כי מדיניות זו לא תחול רטרואקטיבית וכי אמריקאים המחזיקים באישורי כניסה מתאימים רשאים לבקר באיראן.

בעת שהתנהל בארצות הברית השיח סביב הצו הנשיאותי, התנהל במקביל בישראל דיון סביב קבלתו של חוק ההסדרה ב-6 בפברואר. על אף השוני בין דברי החקיקה, ניתן למצוא קווים של דמיון. כלפי שניהם מופנית ביקורת נוקבת, מפנים ומחוץ, הגורסת כי הם מפלים בין אוכלוסיות שונות וכי לא התקבלו תוך הסכמה של כל הגורמים הרלוונטיים. כמו כן, בדומה לצו הנשיאותי, צפוי חוק ההסדרה לעבור בחינה שיפוטית, וגם בישראל השמיעו גורמי ממשל שונים אמירות קשות כלפי בית המשפט. בשתי המדינות מורגשת דאגה בקרב רבים לגבי הבטחת המשך המימוש של תפקיד בתי המשפט כגורם מרסן במערכת האיזונים והבלמים של השיטה הדמוקרטית. הצו הנשיאותי הוא מעין יריית פתיחה לתקופת כהונתו של הנשיא טראמפ ולכן מעורר עניין מיוחד. ההתפתחויות המשפטיות ותגובת הממשל להן יעניקו מושג, גם אם קלוש, בנוגע להתפתחויות הפוליטיות הצפויות בארצות הברית בשנים הקרובות.