זהראן עלוש, מנהיג ארגון המורדים הסורי 'צבא האסלאם', נהרג יחד עם פעילים נוספים בתקיפה אווירית של מטוסים רוסיים על מקום התקהלות של מורדים בע'וטה שממזרח לדמשק (מיקום מפקדתו של עלוש). חיסולו של אחת הדמויות הבולטות ביותר בסכסוך הסורי עשוי לשנות את מאזן הכוחות בסוריה לטובת משטר אסד ולשים קץ לשיחות השלום בין האופוזיציה למשטר. יותר מכך, הוא מעורר שיח שמלמד על המארג הייחודי של קבוצות האופוזיציה למשטר ואיך הן נתפסות בסוריה, במזרח התיכון ובקהילה הבינלאומית.

זהראן עלוש (נולד ב־1971) היה פעיל סלפי מן העיירה דומא שבאזור ע'וטה, מזרחית לדמשק. עלוש נעצר כמה פעמים לפני תחילת ההתקוממות בסוריה בשל פעילותו הדתית והפוליטית. בכלא יצר קשרים קרובים עם פעילים אסלאמיסטיים, שחלקם מהווים את שדרת הפיקוד בארגונו ובארגוני מורדים אחרים בסוריה (בעיקר אחראר א־שאם). הוא שוחרר מהכלא ביוני 2011, שלושה חודשים לאחר פרוץ המרד בסוריה, ובמהרה הצטרף להתקוממות החמושה. במרוצת הזמן עלוש צבר דומיננטיות בקרב מנהיגי המורדים בסוריה ואף מונה להיות אחראי התיאום מול כוחות המשטר בדמשק. אנשיו העריצו אותו על שנטל חלק פעיל בקרבות, כשעמידתו האיתנה של 'צבא האסלאם' מול הפצצות ומצור מתמשך מצד כוחות אסד הפכו את עלוש לגיבור המהפכה הסורית ואת ארגונו לגוף היחיד שהציב דה פקטו "מגפיים על הקרקע" נגד המדינה האסלאמית ואף נגד אסד.

כיוון ש'צבא האסלאם' אחראי על אזור "עוטף דמשק", ואף נבדל כאחד הארגונים היחידים אשר מורכב אך ורק מלוחמים סורים, הוא זכה ללגיטימיות רבה בקרב האוכלוסייה הסונית בסוריה. עלוש עצמו נתפס כמנהיג פוליטי אשר יכול לקבל החלטות קשות ולהנהיג, אך גם לשאת ולתת בפרגמטיות בהתאם לאינטרסים ולצרכים המשתנים כתוצאה מהנעשה בקרבות. בשל כך ולמרות הקו הנוקשה כלפי המיעוט העלאווי בסוריה, הסכים עלוש להרכיב משלחת ייצוגית של ארגוני המורדים בסוריה לקראת שיחות השלום שהתקיימו בריאד בדצמבר. עלוש עצמו נמנע מלהגיע, אך אנשיו התחייבו להימנע מפגיעה בבעלי בריתו של אסד לאחר חתימת ההסכם.

גישה זו אפשרה ביתר קלות לסעודיה ירדן וטורקיה לראות בעלוש מנהיג לגיטימי אשר ניתן לשאת ולתת עמו, ובכוחו להיות שותף בהנהגת סוריה ביום שאחרי הפלת משטרו של אסד. זו גם הגישה המקובלת במערב, ומחלקת המדינה של ארצות הברית ביטאה היטב את התחושה כאשר התייחסה לתפקידו של 'צבא האסלאם' כחלק מהסדר עתידי: "יש לנו חששות משמעותיים בנוגע לאמונות/התנהגות של 'צבא האסלאם', אבל הם הלכו לריאד והשתתפו מתוך רצון טוב". ההנחה הזו לגבי עלוש לא נעלמה מעיני רוסיה, וכנראה שאחת הסיבות לחיסולו הייתה האסטרטגיה הרוסית שתכליתה למחוק את ארגוני המורדים המהווים אלטרנטיבה אמיתית לשלטונו של אסד, ובאמצעות כך ליצור מצב בו קיימות שתי אפשרויות בלבד: המדינה האסלאמית או אסד. מאחורי אסטרטגיה זו עומדת המחשבה שהמערב ובראשו ארצות הברית יעדיפו את "השטן המוכר", אסד. עלוש סיכן מדיניות זו של רוסיה בסוריה ולכן היה עליה לחסלו.

סוגיית הלגיטימיות של עלוש כמנהיג סורי ביום שאחרי והניסיונות להגדירו במונחים של "מתינות" עוררו דיון מרתק לאחר מותו, שהשתקף היטב בקרב מעצבי דעת קהל בעולם הערבי. אחד הדיונים המעניינים עסק בשאלה האם עלוש אכן היה מנהיג תנועת מורדים "מתון", או שמא הפך לכזה כברירת מחדל חיוורת מול שתי חלופות איומות: אסד שהרג למעלה מרבע מיליון סורים מצד אחד והמדינה האסלאמית "כורתת הראשים" מהצד השני. במציאות כזו כל מנהיג של תנועה בעלת רכיבים סלפים הופך באופן טבעי ללגיטימי ו"מתון". ואכן, בעוד רבים בקרב האוכלוסייה הסונית בסוריה ומחוצה לה רואים בו לוחם חופש אסלאמי (יש שכינו אותו "נלסון מנדלה הסורי"), אחרים כפרו בכך והביאו כדוגמא את נאומו של עלוש מ-2013, בו הוא הבטיח לטבוח בשיעים ובעדה העלאווית, וכינה את ג'בהת א־נוסרה "אחינו לנשק" בהדגישו כי אין הבדל משמעותי בין שני הארגונים. אמירות אלה של עלוש עוררו זעם בקרב אלו שטענו כי לא יתכן שהמערב יישא וייתן עם גורמים המזוהים עם אל־קאעדה. לא פעם נשאלה השאלה האם דיאלוג עם קבוצות סלפיות־ג'יהאדיות "מכשיר את השרץ" ומעניק לגיטימציה אזורית ובינלאומית לגורמים אחרים (למשל לטליבאן באפגניסטאן). בין שתי הגישות קיימת גישת ביניים, לפיה עלוש היה הרע במיעוטו: אמנם לא מנהיג ליברלי מתון, אך גם לא ג'האדיסט כמו אל־ג'ולאני ואל־בגדאדי.

הכאוס בסוריה וריבוי השחקנים והאינטרסים מקשה על יצירת תבניות רעיוניות והגדרות קשיחות לכל מי שמעוניין להיות מעורב בסיום מרחץ הדמים שם. המקרה של זהראן עלוש, שיכול להיחשב כמתון וכקיצוני באותה נשימה, הוא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך.