בחודשים האחרונים מתרבות הידיעות על כך שטורקיה שוקלת לרכוש מהחברה הממשלתית הרוסית רוסטק סוללות הגנה נגד טילים מסוג S-400. חלק מהפרסומים אף גורסים ששתי המדינות הגיעו להסכמות ראשונות בנידון. עסקה כזו, אם וכאשר תתממש, תהיה לנקודת ציון ביחסי שתי המדינות ותהיה בעלת משמעות גם עבור שחקניות נוספות בעלות עניין בקהילה הבינלאומית.

טורקיה אינה מחזיקה במערכות הגנה מפני טילים. בפעמים בהן הייתה זקוקה למערכות כאלו, היא פנתה לבעלות בריתה בנאט"ו אשר סייעו לה והציבו אותן בשטחה. ב-2013  זכתה חברה ממשלתית סינית במכרז שהוציאו הטורקים, אך בעקבות לחצים מצד ארצות הברית לא נחתמה בסופו של דבר העסקה. כיום הצורך הטורקי ביכולות הללו נתפס כמשמעותי יותר על רקע ההתקדמות האיראנית בתוכנית הטילים שלה, שמגבירה את הרצון באנקרה לשפר את מערך ההגנה הקיים. הפנייה לערוץ הרוסי מושפעת אף מהמשבר ביחסים בין טורקיה לבין בעלות בריתה במערב (בעיקר האירופיות, אך יש גם מהמורות ביחסי טורקיה-ארצות הברית).

נדמה כי בהשוואה לעסקה הבלתי-ממומשת עם סין, יש סיכוי רב יותר לחתימת הסכם בין אנקרה למוסקבה. ראשית, טורקיה מקפידה להוציא מכלל אפשרות את שילובן של מערכות אלו במערכות ההגנה של נאט"ו, ומדגישה את תפקידן העצמאי בהקשר הטורקי. בכך היא מבקשת להפחית את החשש מצד בעלות בריתה בנאט"ו לזליגת מידע בחסות שיתוף הפעולה עם רוסיה. שנית, לאור המאמצים של רוסיה וארצות הברית לשיפור היחסים ביניהן מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא, נראה שוושינגטון תתנגד פחות לעסקה טורקית-רוסית. שלישית, טורקיה יכולה לטעון שיש תקדים לרכישת מערכות מסוג זה מרוסיה על ידי חברת נאט"ו. במהלך המשבר בין טורקיה וקפריסין ב-1997-8 וכחלק מהמגעים לפתרונו, הוסכם שמערכות S-300 תוצבנה ביוון, ומאז הן שם.

אולם, אף שנראה שהן טורקיה והן רוסיה מעוניינות לפחות ביצירת רושם לפיו הן מתקדמות לקראת חתימה על עסקה, עולים ספקות לגבי סיכויי התממשות עסקה זו, בין היתר לאור התלות בהלוואה רוסית לטורקיה. על-אף השיפור ביחסי שתי המדינות מאז יוני 2016 (אז שיגר נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, איגרת שבה הובע צער על הפלת המטוס הרוסי בידי טורקיה), רמת חוסר האמון ביניהן עדיין גבוהה. מעבר לכך ומעבר ליריבות ההיסטורית, עדיין קיימים חילוקי דעות אסטרטגיים ביחס להתרחשויות אזוריות בעת הנוכחית. טורקיה אינה מרוצה משיתוף הפעולה בין מוסקבה לבין הכורדים בסוריה, ומחלוקות קיימות גם בהקשר הסורי הרחב יותר. שתי המדינות אף יכולות להיות משני צדי המתרס במקרה של התלקחות מחודשת בסכסוך בין אזרבייג'ן וארמניה סביב המחלוקת על השליטה בחבל נגורנו קרבאך והאזורים הסמוכים לו. ברמה המעשית, עולה השאלה עד כמה מערכות אלו תהיינה יעילות בעקבות האילוצים שייכפו עליהן, בכמה מובנים: הן לא תשולבנה במערכות ההגנה של נאט"ו מחד, לא תתחברנה למערכות הרדאר של רוסיה מאידך, וקיים אף חשש שמערכות דומות המוצבות כיום בסוריה תשבשנה את פעולתן בטורקיה עד כדי הפחתת יעילות משמעותית.

מכיוונה של רוסיה גם עולות תמיהות האם זה יהיה נבון למכור מערכות אלו לחברת נאט"ו, כאשר ייתכן וייעשו במערכות האלו שימוש במסגרת אימונים עתידים של חברות הברית. בעבר נבחנו במסגרת תרגילי נאט"ו מערכות S-300 של סלובקיה ושל יוון. יחד עם זאת, נטען שהחששות מוגזמים שכן מערכות מתקדמות יותר מפותחות כיום, דוגמת ה-S-500, והמיועדות בראש ובראשונה לצבא רוסיה. בנוסף, אם בכל זאת תצלחנה טורקיה ורוסיה להגיע להסכמה בנושא, הרי שהדבר יכול לסייע לרוסיה בהגברת השפעתה במזרח התיכון כספקית נשק חשובה באזור.

במישור המדיני, ככל שקרבים סיומה של מלחמת האזרחים בסוריה וסילוקה של המדינה האסלאמית משטחה, משתנות הקדימויות של כלל השחקנים המעורבים בזירה זו. כעת העימות על עיצובה העתידי של סוריה הופך לסוגיה מוחשית ומרכזית. בחודשים האחרונים מתגלעים חלוקי דעות בין הגורמים השותפים בקואליציה שבהובלה רוסית הפועלת בסוריה - בה השתלבה למעשה גם טורקיה. אפשר שטורקיה, אשר השיגה כבר חלק מהיעדים למענם התערבה בסוריה ואשר לטובת השגתם שיתפה פעולה עם רוסיה, תבחן מחדש את המשך השתתפותה במסגרת זו. היה ונכון הדבר, הרי שגם שיקולים אלה צפויים לתת את אותותיהם בסוגיית שיתוף הפעולה הביטחוני עם רוסיה, ולהקטין מהמוטיבציה הרוסית למכור לטורקיה מערכות הגנה מתקדמות.