באחת הקריקטורות אשר פורסמו במהלך הימים האחרונים בתקשורת הפלסטינית על כניעתו לכאורה של יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, ג'יבריל רג'וב, בקונגרס פיפ"א בנושא החרמתה של ישראל, מצוירת דמות אדם, אולי ילד, המנופפת בכרטיס אדום לעבר דמותו המצוירת של רג'וב, בעודה ניצבת עם גבה אלינו. מעטים בישראל אולי מזהים שהדמות המצוירת היא הלוגו הרשמי של תנועת ה-BDS, התנועה אשר מייצגת כ-170 ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים ומאז 2005 מנסה להביא להחרמתה של ישראל מזירות בינלאומיות רבות. קריקטורה זו ואחרות, ההכפשות והדרישה לפטר את ג'בריל רג'וב מתפקידו כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית ברחוב וברשתות החברתיות הפלסטיניות, ולבסוף ההצהרות הלוחמניות של החמאס והחזית העממית בסוגיה, חושפות הרבה מעבר לכשרון היצירה של החברה הפלסטינית. למעשה, תמימות הדעים חוצת המגזרים והארגונים בשיח הפלסטיני נגד רג'וב, מצביעה על השתרשותה של ציפיה למערכת דה-לגיטימציה משולבת, גם אם לא בהכרח מתואמת, שניצבת בבסיס האידיאולוגיה וההתנהלות הפלסטינית כלפי ישראל בשנים האחרונות.

הפנייה הפלסטינית למוסדות בין-לאומיים בתביעה להשעות את ישראל מפיפ"א, בין היתר בטענות כי ישראל מונעת משחקני הכדורגל לנוע באופן חופשי וכי יש להוציא מהליגה קבוצות המייצגות התנחלויות, איננה מפתיעה. היא משתלבת בדרך שהתווה עבאס, באמצעות בחירה קפדנית של מלים בעלות קונוטציה שלילית דוגמת "אפרטהייד" ו"רצח עם" אותן השמיע מעל בימת האו"ם, על מנת לקעקע את דימויה של ישראל בקרב דעת הקהל העולמית, ולהילחם בה בזירה הבין-לאומית - המדינית והמשפטית - באמצעות קידום יוזמות חד-צדדיות להכרה במדינה פלסטינית וללא צורך במשא ומתן עם ישראל.

אולם כאן לא תמה השתרגותה של פעילות ואידיאולוגית הדה-לגיטימציה של ישראל בתוך השיח בחברה הפלסטינית. למעשה, היוזמה של רג'וב מתלווה, במתכוון או שלא, לקמפיין אזרחי מקביל משנת 2010, אותו מקדמת תנועת ה- BDS- הקוראת להחרמה, משיכת השקעות, והטלת סנקציות על ישראל, שנועד להביא להשעייתה של ישראל מאירוח טורניר אליפות אירופה בנבחרות מתחת לגיל 21, כמו גם קידום החרמה של ספורטאים ישראלים בודדים מהמשחקים האולימפיים. הטיעון העומד מאחורי יוזמות אלו הוא שספורטאי ישראל הם חיילים בהווה או שהיו כאלה בעבר, ובשל שירותם בצה"ל - אשר לכאורה לא רק מקיים ותומך בכיבוש אלא גם ביצע או היה אחראי לביצוע פשעי מלחמה בסבבי העימות השונים עם חמאס בעזה - יש להחרימם.

יש לתת את הדעת לדמיון הרב המשותף לקמפיין זה ולהצהרות חמאס כנגד רג'וב, ולתמיכתה המשתמעת של התנועה המיליטנטית באסטרטגיית החרם. הלוגיקה אותה מקדמת תנועת ה-BDS,על פיה יש להחרים ולפגוע בגופים ישראלים רשמיים או באזרחים פרטיים ישראלים, בשל שירותם הצבאי וללא קשר לעמדתם הפוליטית העצמאית, דומה באופן מדאיג ללוגיקה הניצבת בבסיס טענותיהם של פעילי טרור, המצדיקים הרג חפים מפשע בפיגועי תופת בכך שהנרצחים היו או יהיו (במידה ומדובר ברצח קטינים) חיילים בצבא הישראלי. זאת ועוד, דפוסי הלחימה של חמאס וארגוני טרור נוספים לאורך השנים, כפי שהובלטו בסבבי הלחימה האחרונים בעזה, מעידים על האסטרטגיה הדה-לגיטימטורית. זו, לא בוחלת בהסתוות ובשימוש באוכלוסייה האזרחית (לעתים קרובות אף בכפייה), כדי ללחום מתוכה ולהתגונן בחסותה נגד צה"ל. השימוש במגן האזרחי אינו טקטיקת מלחמה לעיכוב התקדמות הצבא היריב בלבד, אלא בנוסף מהווה הכרה ושימוש ציניים שמעוותים את שיח זכויות האדם, ומשמש לפגיעה באוכלוסייה אזרחית לשם הבאשת ריחה של ישראל ולהכתמתה כמדינה המבצעת פשעי מלחמה, שאינה חסה ואף מכוונת ביודעין ובכוונה תחילה לפגיעה נרחבת באוכלוסייה הפלסטינית חפה מפשע.

צעדיו של ג'יבריל רג'וב להשעיית ישראל מפיפ"א הסתיימו לכאורה בקול ענות חלושה עם הסרת ההצעה הפלסטינית להשעיית ישראל מסדר היום. אולם הניצחון של ישראל במוסדות פיפ"א הינו ניצחון נקודתי וזמני בלבד. ממש כמו באסטרטגית הלחימה של חמאס, אשר אינו נדרש לניצחון צבאי ולהכרעה כדי לקצור את "פירות נצחונו", הצלחתם של הפלסטינים לגייס תמיכה של מדינות רבות בסוגיה הפלסטינית, בחסות הכדורגל, ובתוך כך להביך את ישראל ולמצבה בדעת הקהל כמדינה אשר יש לבודד ולהוקיע, היא רק אבן אחת בגדר הבידוד וההוקעה אותה מייצגת מערכת הדה-לגיטימציה המשולבת נגד ישראל בתחומים האזרחיים, מדיניים וצבאיים. מערכת הדה-לגיטימציה, המשולבת יחד עם הא-סימטריות המובנית בין הצדדים, מאפשרת לפלסטינים מרחב פעולה בין-לאומי מגוון, ומנגד מחייבת את ישראל לגיבוש מדיניות יוזמת, מונעת ולא רק מגיבה בניהול המערכה להגנה על שמה, מוסדותיה ואזרחיה הפרטיים.