באימוני לוחמה בטרור (לוט"ר) נהוג לדבר על המעבר "מאפס למאה", מושג השאול מעולם מנועי הרכב ובו בעצם בודקים כמה זמן דרוש לרכב העומד במקום להגיע למהירות 100 קמ"ש. בלוט"ר משמש מושג זה לתיאור המעבר ממצב של שגרה נטולת איומים לאירוע לחימה בטווחים קרובים שבו המהירות והנחישות שיגלה הלוחם יקבעו את התוצאה. על כן, באימוני הלוט"ר נמדד החניך בהתאם ליכולתו להתמודד עם השינוי הקיצוני, "להעביר הילוך" – לקבל החלטות טקטיות נכונות וזריזות בהתאם לתמונת המצב – ולגלות לוחמנות וקשיחות.

למה הדבר דומה? לצבא המצוי בשגרה בפעילות ביטחון שוטף ושמירה על הגבולות, כאשר לפתע אירוע בודד מותח את הקפיץ ומחייב אותו לעבור באחת לחירום ואף למלחמה. השאיפה לקיצור משך הלחימה, בכדי למזער את הפגיעה בעורף האזרחי בישראל, מחייבת שמירה על כשירות הכוח הצבאי. בחינה של סבבי הלחימה השונים מ-2006 ועד למבצע צוק איתן מלמדת כי לצה"ל לא תהיה עוד תקופת המתנה הדומה לזו שהתרחשה ערב מלחמת ששת הימים, בה הוכנו הכוחות זמן ממושך מראש בשלושה סבבי גיוס מילואים שאומנו והוכנו כנדרש.

ניתן לצפות שהמלחמה הבאה תתחיל מאירוע מתגלגל בקצב מהיר, שיחייב את צבא הבט"ש השקוע בסיורים בגבולות, במחסומים ובפעילות מבצעית שוטפת, להתכנס, לגייס מילואים, ולפעול על-פי הדוקטרינה שקבע דוד בן-גוריון, קרי לבצע מהלך מתמרן מהיר ואגרסיבי לשטח האויב שישיג פגיעה מקסימאלית ביעדי האויב וביכולתו להילחם. הלחימה לא תביא להשמדת אחרונת הרקטות והמנהרות, אולם תפגע קשה במוטיבציה של האויב להוסיף ולנהל מלחמה כנגד ישראל משטחי עזה, לבנון או יהודה ושומרון.

אולם, צבא אינו לוחם בודד או אפילו יחידה מובחרת. הוא ארגון גדול ומסורבל הבנוי בעיקרו לא מטייסות קרב ומיחידות עילית המוזנקות מכאן לשם במהירות שיא, אלא מחטיבות ואוגדות המחויבות לגרף אימונים, פעילות ואילוצים לוגיסטיים. בלחימה, המהירות מחפה על הטעויות. את היכולת לפעול מהר רוכש גוף לוחם, ואין זה משנה אם מדובר בצוות או בחטיבה, באמצעות אימונים ועוד אימונים. לא בכדי בחר צה"ל שלא להפעיל במבצע יחידות מילואים מתמרנות. עיקר יחידות המילואים גיוסו בכדי להחליף סדירים בגזרות רגועות יחסית, ולמשימות אבטחה ביישובי עוטף עזה. ניכר כי הקרבות בג'נין ב"חומת מגן" ובעיתא א-שעב במלחמת לבנון השנייה, בהם לחמו כוחות מילואים שלא אומנו כראוי לאורך השנים ולא הוכנו למשימה, השפיעו על קבלת ההחלטות במבצע.

המלחמה היא נחלת אי-הוודאות, כמאמר קלאוזביץ, ואי אפשר להיות חזקים בכל הגזרות גם יחד. אין לדעת מתי יתרגש עלינו אירוע המהפך הבא, שבהתאם לחוקי מרפי יפגע בנקודת תורפה, ויחייב "החלפת דיסק" מבט"ש ללחימה. על אף שצה"ל מוכוון להתייעל, לקצץ ולהתאים את היחידות לאתגרי ההווה והעתיד, יש לעגן בבחינת קו אדום את חשיבות העוצבות המתמרנות בסדיר ובמילואים, את כשירותן ואת מוכנותן. צה"ל חייב לקיים אימונים מתאימים ליחידותיו השונות, בדגש על יחידות המילואים אשר מהוות את הלוז האמיתי של צבא היבשה, הפוגש את האויב בשטחו ופוגע בו. זאת בכדי לקצר ככל האפשר משך הזמן שבין תחילת סבב הלחימה למוכנות התגובה הרחבה של צה"ל.

מבצע צוק איתן אישש את נחיצות המהלך הקרקעי ואת חשיבותן של היחידות הלוחמות. תרגיל הפתע עליו הורה לאחרונה הרמטכ"ל החדש גדי איזנקוט, שבחן את מוכנות צה"ל בזירה הפלסטינית, הוא סנונית ראשונה המבשרת על כך שצה"ל מבין שיש לחזק את זרוע היבשה ולהתאימה לאתגרים. רק צבא יעיל ומאומן יוכל לעבור מאפס למאה, להיערך במהירות, לתקוף בשטח האויב ולסיים את הלחימה קרוב ככל האפשר למועד התחלתה.