כרסום מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל זכה לתהודה תקשורתית רחבה בתקופה האחרונה. ראש הממשלה נתניהו אף הצהיר לאחרונה כי "אנחנו מצויים בקמפיין עולמי של דה-לגיטימציה נגד ישראל", וקרא להילחם בתופעה. ובכן, לפני שיוצאים למלחמה יש לבחון היטב מהו בכלל האיום המרכזי, ולגבש אסטרטגיה מתאימה כמענה אליו. במסגרת הסיקור התקשורתי פורסמה ידיעה שלא זכתה לחשיפה רחבה: אמני המחאה הברזילאים קייטנו ולוסו וג'ילברטו ג'יל שלחו מכתב תשובה בשבוע שעבר לדרישה הפומבית של האמן רוג'רס ווטרס להחרים את ישראל. ולוסו השיב כי הוא מבחין בין ההתנגדות למדיניות לבין ההתנגדות למדינה ולתושביה: "גם הופעתי בארה"ב בזמן ממשלת בוש על אף שלא הסכמתי לפלישה לעיראק. כתבתי בזמנו שיר מחאה שהתנגד למתרחש בכלא גואטנמו, ושרתי אותו בניו יורק ובלוס אנג'לס...". ולוסו וג'יל אולי אינם מוכרים היטב לציבור הישראלי, אך תשובתם עשויה לסייע למאמץ האינטלקטואלי בישראל להילחם בחרמות נגדה.

אז מה ניתן ללמוד מצמד האמנים מברזיל?
בישראל עסוקים בעיקר עם איום הארגונים הקוראים להחרים ולגנות את מדינת ישראל, כאשר הגוף המפורסם ביותר הוא ארגון BDS. אולם, איום הדה-לגיטימציה המרכזי על מדינת ישראל איננו נובע ישירות מארגונים אלה. זאת מפני שלרוב, קבוצת הפעילים הקבועים הינה קטנה ושולית, המורכבת בעיקר מאנשים בעלי דעות קיצוניות. האיום המרכזי הנגזר מפעילותם מתבטא בהצלחה להרחיק את ישראל מתומכיה ושותפיה בעולם, המחזיקים בדעות מתונות יותר. פעילים אלו לרוב מאמינים שבאמצעות הפעילות נגד ישראל הם מקדמים רעיונות נאורים וליברליים. חלקם, במיוחד בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית, אף מאמינים כי הם פועלים לטובתה של מדינת ישראל. התגברות מגמה זו יכולה להביא לבידוד בינלאומי מסוכן, בעל השלכות מרחיקות לכת על ביטחונה הלאומי של ישראל.

במימד האופרטיבי על מדינת ישראל להשיק קמפיין מודיעיני לאיתור הארגונים האנטי-ישראליים וחשיפת מנגנון המימון של פעילותם. לרוב מדובר בכספים שמקורם במדינות המפרץ - להן אין דבר וחצי דבר עם זכויות אדם, או בארגונים אירופאים בעלי סדר יום פוליטי אנטישמי ברור. חשיפתם של הארגונים העומדים מאחורי הפעילות האנטי-ישראלית, עשויה להקטין משמעותית את התמיכה שלה הם זוכים במערב. מאמץ כזה יאפשר לישראל לנצל כלים משפטיים פעילות חשאית כדי להקשות, ולעיתים גם לסכל פעילות זו.

במקביל, במימד הדיפלומטי, על ישראל לקדם שיח חדש. לפי השיח הדיכוטומי הרווח כיום בעולם המערבי, יש לבחור בין תמיכה מוחלטת בישראל לבין התנגדות מוחלטת לה. שיח זה פועל לטובתם של תומכי החרם על ישראל ונגד האינטרסים הישראליים. צמצום הבחירה לשתי חלופות אלה דוחף פעילים, שאינם מחזיקים בדעות מגובשות, לזרועותיה של תנועת החרם והבידוד, וממסגר את הדיון כמחלוקת על הערכים המערביים – כלומר על ההסכמה העקרונית עם ערכים כגון זכויות אדם, שלום ודמוקרטיה. מה שדרוש הוא לאפשר חלופה שלישית, כזו שמבקרת את המדיניות הישראלית אך גם מכירה בזכותה להתקיים ולנסות לאזן בין הערכים המערביים הליברליים לבין המציאות המורכבת, המאיימת על ערכים אלו. במפגש בין שני הרכיבים הללו עולות דילמות מוסריות ומעשיות מורכבות, להן אף מדינה בעולם עוד לא מצאה "פתרון קסם". בשיקוף המורכבות הזו ניתן יהיה ליצור מחנה חדש אשר מבקר חלק מהמדיניות הישראלית, אך מקבל את זכותה להתקיים ומקיים עימה דיאלוג בנושאים הנתפסים כשנויים במחלוקת.

למרות שהפעילות הישראלית צריכה לכלול אלמנטים רשמיים, מוטב להתבסס בעיקר על אסטרטגיית "הנהגה מאחור" ולאפשר לגורמים לא רשמיים להוביל את המאמץ הדיפלומטי. כיום כוחם הדיפלומטי של הישראלים ותומכיה של ישראל משמעותי, גם בהשוואה לממסד הישראלי הרשמי – אשר תמיד יהיה נחות מבחינה כמותית בהשוואה לפוטנציאל המספרי של פעילים המפוזרים ברחבי הגלובוס ופועלים במסגרת קבוצות חברתיות, מפגשים עסקיים ובמדיה החברתית. לפעילות פרטית גם יתרון איכותי בכך שהיא יכולה לנצל יחסים אישיים, ולהפגין ביקורתיות לצורכי העברת מסרים בעלי צביון פוליטי.

כיום קיימים אלפי ארגונים לא ישראלים, לצד קהילות ישראליות, אשר מקדמים פעילות פרו-ישראלית. מדובר בפעילות לא מאורגנת, עמה מדינת ישראל כמעט ולא מקיימת שיתוף פעולה. בנוסף, רוב הפעילים מוגבלים בהשפעתם עקב היעדר הכשרה בתחום הדיפלומטיה הציבורית. על מדינת ישראל לספק להם מידע נגיש ולהקנות להם מיומנויות תקשורת, אשר יגבירו את תחושת הביטחון שלהם להיאבק בדה-לגיטימציה ולפעול בשיתוף פעולה עם פעילים וארגונים נוספים. יתר על כן, על ישראל לתאם את הפעילות של הארגונים והאנשים השונים, כדי לייצר מערך דיפלומטי מתקדם המורכב מיחידות קצה אפקטיביות.

החרמות הבינלאומיות וההתקפות האנטי-ישראליות אינן גזירה משמיים. הן תוצאה של הצלחה אסטרטגית מצד מתנגדיה של מדינת ישראל לאחד בין ביקורת של המדיניות הישראלית לבין פעילות אנטי-ישראלית ואנטי-שמית. בשביל לתת מענה לאיום זה, על מדינת ישראל לשנות את הדינמיקה הקיימת על-ידי שינוי כללי המשחק ובידוד הארגונים הקיצוניים העומדים מאחורי הפעילות האנטי-ישראלית.