ההסלמה הביטחונית שהחלה באוקטובר 2015 העלתה את סוגיית ירושלים לקדמת סדר היום הציבורי. על אף שמאז ומתמיד הייתה ירושלים בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפועל היא כמעט ולא הטרידה את הציבור הישראלי בשגרת יומו. הסוגיה גם לא נתפסה בעיני הציבור כחלק מרשימת האיומים הביטחוניים המשמעותיים שעומדים בפני מדינת ישראל. סוגיית הביטחון בירושלים לא הופיעה לרוב במרכז סדר היום התקשורתי, ולכן סביר להניח שחלקו הגדול של הציבור הישראלי, שלא נוהג לבקר בשכונות הערביות במזרח ירושלים ובהר הבית, לא הפנים את משמעותה. למעשה הסיסמה "ירושלים המאוחדת" התקבעה במשך שנים בשיח הישראלי ללא הבנה מעמיקה של הסוגיה, מורכבותה והשלכותיה. אולם, נראה כי בעקבות האירועים בשנה האחרונה חל שינוי ניכר בדעותיו של הציבור היהודי ביחס לירושלים.

ממצאים מסקרי דעת קהל הצביעו על כך שבסוף 2014 חלק גדול מהציבור התנגד להעברת השכונות הערביות במזרח-ירושלים לרשות הפלסטינית, גם במסגרת של הסדר קבע (56 אחוזים נגד, 38 אחוזים בעד). לעומת זאת, מסקר שנערך ב-2015, מיד לאחר שהחלה ההסלמה, התקבלה תמונה הפוכה: 69 אחוזים מהציבור היו מעוניינים להתנתק מהשכונות הערביות במזרח-ירושלים, ורק 24 אחוזים היו מעוניינים להשאיר את השכונות הללו בריבונות ישראל.

סקר דעת קהל מקיף שביצע המכון למחקרי ביטחון לאומי במהלך האירועים האלימים מבטא תמורות אלו בצורה מעמיקה יותר. לשאלה "מה לדעתך הפתרון הנכון במצב הנוכחי לשאלת ירושלים?", רק 19 אחוזים מהציבור השיבו שהם בעד השארת המצב הקיים בירושלים. יתר הנשאלים מעדיפים שינוי מסוים בירושלים שכולל ויתור או פתרון חדש  – 35 אחוזים בעד שימור הסטאטוס-קוו תוך הגברת ההפרדה הפיזית במזרח ירושלים, 21 אחוזים בעד העברת השכונות הערביות (לא כולל העיר העתיקה) לשליטת הרשות הפלסטינית ו-23 אחוזים בעד הקמת רשות מקומית נפרדת לשכונות הערביות בירושלים תחת ריבונות הישראלית. הנתון האחרון מעניין במיוחד, שכן מדובר ברעיון חדש לגמרי מבחינת הציבור (כבר עלה בעבר בדרג המדיני והצבאי) ולא מוכר.

ממצאים מעניינים עולים גם לגבי סוגיית הר הבית. במסגרת הסקר נשאלה השאלה "מה לדעתך צריכה להיות המדיניות של ישראל כיום ביחס להר הבית"? 27 אחוזים בלבד מהציבור היהודי תומכים במתן אפשרות ליהודים לעלות ולהתפלל בהר הבית באופן חופשי. כל השאר מתנגדים ומתנים עלייה להר הבית במגבלות שונות: 28 אחוזים מהציבור סברו כי אין לאפשר ליהודים לעלות להר הבית בעת הזו, 25 אחוזים התנגדו לאפשרות לעלות להר הבית אך לא להתפלל בו, ואילו 20 אחוזים סברו כי יש לאפשר לעלות להר הבית, אך לא לאישי ציבור. נראה כי אלו האחרונים רואים בעליית אישי ציבור להר הבית פרובוקציה מיותרת.

מה ניתן ללמד מממצאים אלו? באופן טבעי עמדת הציבור היהודי בנושאים הקשורים לירושלים מושפעת מההתרחשויות האלימות בעיר. הציבור מבין ומפנים שיש מורכבות בירושלים, וניתן לומר בזהירות המתבקשת כי מסתמן שינוי מסוים. בניגוד לעבר, רק חלק קטן מהציבור בעד השארת המצב הקיים. רוב הציבור מחפש אחר פתרונות יצירתיים אחרים. בניגוד לסיסמאות, שנשמעו היטב גם ביום ירושלים הנוכחי, ירושלים כבר לא נתפסת כמאוחדת. בהקשר רחב יותר, ממצאים אלה מתכתבים עם רעיון ההפרדה שעומד בבסיס פתרון "שתי מדינות לשני עמים", אשר זוכה לשיעורי תמיכה דומים בקרב הציבור היהודי. הציבור מעוניין באופן עקרוני בהיפרדות מכורח המציאות, גם אם לעתים מבלי להבין את משמעויותיה.

לסיכום, ניתן לומר כי מסתמן שינוי בעמדות הציבור ביחס לירושלים. אמנם יש להמתין ולראות אם מדובר בטרנד חולף, או שמא תתפתח מגמת תזוזה בעמדות הציבור ביחס לרכיביה המעשיים של הסדרה בירושלים. כך או אחרת, הממצאים מאפשרים כר נרחב ליצירתיות מנהיגותית.