הביקור הדיפלומטי של שר החוץ הגרמני, זיגמאר גבריאל, בישראל באפריל האחרון הפך לפארסה לאחר שפגישתו עם ראש הממשלה הישראלי בוטלה בעקבות פגישת גבריאל עם נציגי ארגוני זכויות האדם "שוברים שתיקה" ו"בצלם". התעקשותו של גבריאל, המכהן גם כיו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה (SPD), להיפגש עם נציגי ארגוני זכויות האדם לא הפתיעה את מי שהכיר את עמדותיו בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובייחוד את הסנטימנט האנטי-ישראלי הגובר בקרב מצביעי ה-SPD.

רבים ממצביעי מפלגת ה-SPD, השותפה הזוטרה בקואליציה של מרקל, שגבריאל מכהן מטעמה, מחזיקים בעמדות ניציות וביקורתיות כלפי ישראל ומדיניותה, ודאי בהשוואה לאנשי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) שבראשה עומדת מרקל. אף על פי ששתי המפלגות הגדולות מסכימות על פתרון שתי המדינות, ה-CDU, המייצגת את הזרם השמרני-נוצרי בפוליטיקה הגרמנית, תופסת את גרמניה כבעלת אחריות מיוחדת לשמירה על ביטחונה של המדינה היהודית. לעומת זאת, מפלגת ה-SPD שמה דגש רב יותר על כינון מדינה פלסטינית ועל שמירה על זכויות אדם. בעקבות זאת, משרד החוץ הגרמני, שמאויש מזה שנים על ידי ה-SPD, נוטה לאמץ עמדות ביקורתיות כלפי ישראל ומדיניותה בסוגיה הפלסטינית.

הקנצלרית מרקל גיבתה את שר החוץ שלה, אך ציינה כי התקרית לא מפחיתה כהוא זה את מחויבותה של גרמניה לביטחונה של ישראל. התבטאותה של מרקל מרמזת על המצב הלא נוח בו היא נמצאת מבחינה פוליטית. מרקל, שב-2016 השוותה את תנועת ה-BDS למפלגה הנאצית בשלביה המוקדמים, נחשבת לאחת המנהיגות הפרו-ישראליות ביותר באירופה. ואולם, למרות מחויבותה של מרקל לישראל, ניכר שהיא איננה מצליחה לפתור את המתיחות המתהווה בין ברלין לירושלים על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בפברואר 2017, לדוגמא, ביטלה מרקל מפגש פסגה שתוכנן עם ממשלת ישראל. באופן רשמי נמסר ללשכת נתניהו כי הסיבה לביטול היא היערכות מרקל לבחירות (אף שאלו תתקיימנה ארבעה חודשים לאחר המועד המקורי לפסגה), אך לפי מקורות ישראלים וגרמנים הסיבה לדחייה הייתה 'חוק ההסדרה'.

ביטול הפגישה היא רק אחת משורת פעולות ביקורתיות שנקטה גרמניה כנגד ממשלת ישראל בשנה האחרונה. גרמניה הייתה אחת מהמדינות שהשמיעו את הביקורת החריפה ביותר על חוק סימון העמותות לפני שעבר בכנסת ביולי 2016, ובמרץ 2017 גינתה בחריפות את ההחלטה על הקמת התנחלות חדשה למפוני עמונה. גרמניה הצטרפה ל-35 מדינות נוספות והצביעה בעד החלטה של המועצה לזכויות אדם הקוראת למדינות להימנע מקשרים עם ההתנחלויות. בנוסף, באפריל גרמניה קידמה פשרה עם מדינות ערב שאפשרה למדינות האיחוד האירופי לתמוך בהחלטה בוועד המנהל של אונסק"ו, כאשר אילצה את הפלסטינים לוותר על אזכור למסגד אל אקצא בהחלטה, באופן שאפשר ל-11 מדינות באיחוד האירופי להימנע או לתמוך בהחלטה ביקורתית המגדירה את ישראל כ"כוח כובש" בירושלים.

מהלכים אלו מתבצעים על רקע שינוי מגמתי בדעת הקהל הגרמנית בנוגע ליחסים עם ישראל. בשנים האחרונות הציבור הגרמני הולך ומגבש עמדה שלילית יותר ויותר כלפי ממשלת ישראל ומדיניותה. כך, לפי סקר שנערך בעיתון הגרמני Der Tagesspiegel'', 62 אחוזים מאזרחי גרמניה תופסים את מדיניות ממשלת ישראל באור שלילי, ו-36 אחוזים מהם תופסים את מדינת ישראל עצמה באופן שלילי. מגמה זו גוברת בקרב קבוצת הגיל של בני 18-29, כאשר שיעור הצעירים התופסים את ישראל בצורה שלילית עומד על 54 אחוזים, כמעט 20 אחוזים יותר מהשיעור באוכלוסייה הכללית. בסקר נוסף שנערך במגזין השבועי 'Stern' לאחר  ביקורו של גבריאל נמצא ש- 71 אחוזים מהאוכלוסייה סבורים כי גרמניה צריכה להיות יותר ביקורתית כלפי ישראל בנושא הבנייה בהתנחלויות. המסרים העולים בסקרי הדעת הקהל האחרונים מרמזים על כך שאזרחי גרמניה, ובעיקר הדור הצעיר, מעוניינים להניח לעבר הנאצי ולרגשות האשמה הקולקטיביים. בהתאם, הסנטימנט האנטי-ישראלי המתחזק בגרמניה הביא לכך שלאחרונה סרבו רשתות הטלוויזיה לשדר סרט המשווה בין האנטישמיות הישנה באירופה – לבין שנאת ישראל מודרנית.

מספר ימים לאחר ביטול הפגישה עם נתניהו כתב גבריאל, במאמר שהתפרסם בעיתון "פרנקפורט רונדשאו", שהסוציאל-דמוקרטים והיהודים היו הקורבנות הראשונים של השואה – הראשונים בשם הפוליטיקה והשניים בשם הגזע. לא מדובר בבורות היסטורית, אלא בניסיון נוסף לנתק את אזרחי גרמניה מעברם הלאומי. השוואת המדיניות הנאצית כלפי יהודים למדיניות כלפי סוציאליסטים עשויה להיות המשך מגמה להסרת האחריות ההיסטורית לטבח יהודי גרמניה וצאצאיהם מכתפיהם של אנשי ה-SPD - מה שיאפשר להם לקדם מדיניות אנטי-ישראלית כשהם משוחררים מאשמה היסטורית.

מערכת היחסים המיוחדת בין ישראל לגרמניה התהוותה על רקע היסטורי ייחודי, והונעה על ידי קו פרו-ישראלי מצד שתי המפלגות הגדולות בפוליטיקה הגרמנית. אולם, ה'צייט גייסט' והמגמה המתחזקת בדעת הקהל כנגד מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים, לצד הרצון מצד צעירי גרמניה לנתק את עצמם מההיסטוריה האפלה של המדינה, עשויים להוביל את המערכת הפוליטית להמשיך ולאמץ עמדות ביקורתיות יותר ויותר כלפי ישראל בעתיד.