לפני שאגש לנושא העיקרי, אמש פורסם שרה"מ יוזמן לחקירה בנושא הצוללות והוא יצטרך לתת תשובה מדוע הוא אישר לגרמנים למכור צוללות למצרים מבלי לעדכן את מערכות הביטחון, והשאלה היא מי ביקש ממנו ומדוע. נתניהו לא היה שחקן משנה בעסקת הצוללות, אלא הוא ניהל אותה באופן אישי והוא מידר את המקצוענים מלבד אנשי שלומו. אנו יודעים ללא מחלוקת שכסף החליף ידיים. אם נתניהו ידע הוא ילך לכלא ואם הוא לא ידע קרה לו משהו. אם את המשמעות האסטרטגית הזאת הוא לא ידע אז הוא לא כשיר להיות רה"מ ואי אפשר לעבור על כך בשתיקה.
הנושא שאדבר עליו היום אינו מנותק - הנושא הוא הערכים. עוצמתה של מדינה נובעת מהאיזון בין כוח ללגיטימיות. בחלק גדול מהמקרים פוליטיקאים דיברו על החלק של הביטחון ואנשי הצבא הם אלה ששאלו שאלות מדיניות של מוסר ועל המתח המובנה שיש בלחימה בטרור, שלא מכירים בחוקים ועל החשיבות של הכרה בחוקים. אנשי הצבא הזהירו אותנו שלא ניתן לטרוריסטים לדרדר אותנו לסטנדרטים שלהם, של תרבות של דם ומוות, לעומת הערכים של ישראל (חירות). היום שבו נקבל על עצמנו את הסטנדרטים שלהם נאבד את המלחמה.
מה הסיבה להחלפת התפקידים? אנו חיים בעולם שמשווע לביטחון והתוצאה היא שלהרבה אנשים יש דעות נחרצות שלא מבוססות על הרבה עובדות. הסיבה שאנשי הצבא מציעים לנו שאלות יותר מורכבות נובעת בין השאר מזכרון ארגני ובישראל זה בולט במיוחד. הצבא צובר נסיון באופן לינארי – הוא רוחש כבוד לעברו ולכן חשוב לו להעביר את השיעורים מדור לדור, ואילו פוליטיקאים נבחרים על סמך ההבטחה של ניפוץ העבר. צבאות עושים בדיוק את ההפך. הזיכרון הארגוני הולך אחורה מספיק בשביל להבין שניהול המערכה הצבאית לא מתחיל ונגמר בצבא וזה כולל עורף חזק, בריתות עם ידידות ושימור היתרון האיכותי שלנו.
היתרון האיכותי לא נבנה בשדה הקרב, אלא בכל כיתה א' בישראל, בבית המשפט העליון, בהייטק ועוד. מערכת הבטחון מדברת על החברה הישראלית לא רק מתוך תחושת שליחות אלא מתוך כך שהם בעלי עניין בכך. כל עוד הפוליטיקאים ראו זאת מחובתם לשמר את הערכים שלהם אז הצבא היה יכול להתמקד בעבודה שלו, אבל כשהפוליטיקאים תוקפים את הערכים הללו באופן ישיר הצבא צריך להגן על זה. בניגוד לחלק מהשטויות המסוכנות שנאמרו, לראשי מערכת הביטחון אין נטייה שמאלה אלא יש להם יכולת ארגונית להבין שצבא שאינו שומר על ערכיו נפגע.
הזכרון הארגוני של כל צבא בעולם המערבי קיים מכיוון שאנשים עם יושרה וערכים הם חיילים יותר טוב מחיילים שבאו לצבא לחפש מוצא לאלימות שלהם, ומכיוון שאף צבא בעידן המודרני לא יכול לספק את כל הנשק - ולפיכך איכות הנשק תהיה לפי איכות הבריתות של המדינה. אם החיילים יוכלו לקבוע את הדין לעצמם הם לא יהיו יותר החיילים שלך. לצבא יש שרשרת פיקוד אחת ורק אחת ורבנים אינם חלק מהשרשרת. צה"ל ימשיך לגייס נשים בכל התפקידים ועליו לקבל באפס סובלנות סרבנות.
הצורך בערכים ברורים גדל כי אנו נמאים בעידן חדש – כבר אין לחימה נגד מדינות אלא מדובר בלחימה א-סימטרית. זהו אויב חסר גבולות מוסריים ופיסיים. זוהי לחימה מבלבלת ברמה הערכית והיא מפרה את האיזון בין דמוקרטיה לעימות, הפעלת כוח, שמירת החוק ועוד. אנשים רבים טוענים שאי אפשר להתמודד עם טרור באמצעות חוקיו של המערב הנאור, וערכים ליברליים הם חולשה מיותרת. הם טועים פעמיים – אם נקבל את הסנדרטים של אויבינו הרי שהפסדנו במלחמה, כי הם רוצים שננהל נגדם מלחמה בלי חוקים וגבולות כדי שיהפכו אותנו למדינה לא לגיטימית ולהציג הקבלה בין טרוריסטים לישראל.
אם נוותר על היתרון האיכותי של ישראל נגלה חולשה. כמו כן המקום היחיד שבו נוצרת העוצמה למלחמה נגד טרור הוא בחברה האזרחית ובדמוקרטיה. הדמוקרטיה לא רק צודקת אלא היא גם יעילה יותר. לא מספיק שהדמוקרטיה תשמור עלינו, אלא גם שאנחנו נשמור עליה. הפוליטיקה שלנו הופכת להיות מכוערת יותר ויותר. בתנאים האלה קשה לזכור שרק תהליכים ארוכי טווח הופכים מדינות למשגשגות. הרבה רוצים לחיות בחברה דמוקרטית אבל הם לא מוכנים לשלם את המחיר הדמוקרטי – הם לא רוצים בית משפט חזק, עיתונות חזקה ,אופוזיציה וציות לבית הדין הבינלאומי. פטריוטים אמיתיים יודעים שדמוקרטיה היא לא רק זכויות אלא גם חובות.
האתגר שלי ושל אנשי המרכז הפוליטי היא להביא לפוליטיקה את אותה תחושת נאמנות ושליחות שאנו מוצאים במערכות הבטחוניות. גם פוליטיקאים שיודעים את האמת משתמשים באמירות פופליסטיות ומשקרים לעצמם שאחרי שהם ייבחרו את יעשו את הדבר הנכון, אבל הם משקרים לעצמם. אני מאמין בישראלים, הם רוצים אחריות והם לא רוצים שימרחו אותם ויפנו לחלקים הכי מכוערים בתוכם. מנהיגות אחראית צריכה להגיד את האמת והאמת היא שהמציאות מורכבת ואין פתרונות קסם. אנו צריכים להציע לחברה הישראלית שביטחון לאומי קודם כל נבנה מערכים לאומיים.