התבטאותו האחרונה של סגן שר הפנים ירון מזוז בכנסת ישראל, בה פנה לח"כים ערבים באומרו ש"אנחנו עושים לכם טובה שאנחנו נותנים לכם להיות כאן" , חוברת למספר התבטאויות שנויות במחלוקת של נבחרי ציבור ישראלים בעת האחרונה. אמירות אלה, הנאמרות לאוזניים  ישראליות, מקבלות למעשה במה רחבה באמצעי תקשורת גלובליים. מלבד השאלה הערכית הנורמטיבית העולה משיח זה ברמה הפנים-ישראלית, כמעט ולא נדון ההד התקשורתי המזיק שלו בזירה הבין-לאומית.

זירה אחת בה ניתן לראות את השפעתן השלילית של התבטאויות אלו היא דעת הקהל הבינלאומית, בעיקר בקרב בעלות בריתה של ישראל. בסקרים שונים המפורסמים בשנים האחרונות ישראל מדורגת כמדינה השלישית או הרביעית ברשימת המדינות ה"בלתי-אהודות" (unfavorable) בעולם יחד צפון קוריאה, איראן ופקיסטן . בולט במיוחד מעמדה של ישראל בבריטניה, בעלת ברית מרכזית של ישראל, בה אחוז הנשאלים שרואים את ישראל באופן שלילי עלה בכמעט עשרים אחוזים במהלך שנתיים (בין 2012 ל2014) . מגמה זו עולה בקנה אחד עם צמיחתו של שיח זכויות אדם פוסט-קולוניאליסטי המקודם על ידי ארגונים בין-לאומיים לא ממשלתיים (iNGOs), שלצד ביצוע משימתם העניינית באזורי קונפליקט ובכללם ישראל, מציגים לא פעם אגב כך תמונה מוטה ונקודתית של אירוע ספציפי תלוש מהקונטקסט הרחב והמורכב של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. בשיח זה ישראל מוצגת לא אחת באופן דוגמטי ושטחי כמונעת ממיליטריזם קלאסי וחמדנות קולוניאליסטית, דבר שלעיתים מקבל גיבוי מאמירות של מנהיגים ישראלים עצמם.

זירה מוכרת נוספת בה ניכרת השפעתן המזיקה של התבטאויות מנהיגים ישראלים היא הזירה הדיפלומטית. כך למשל אמירות של מנהיגים ישראלים אשר מסוקרות בתקשורת המקומית, כגון אמירתו של אלי ישי בעת עופרת יצוקה כי יש "לשטח את עזה" , מוצאות את דרכן לדיונים של ועדות שונות באו"ם, שם הן מובאות מפי נציגים של מדינות עוינות , וכן מפי חברי הוועדות, אשר מטיחים ביקורת בנציגים ישראלים . כמו כן, לא ניתן להתעלם מהביקורת הבינלאומית שנמתחה על ידי ראשי מדינות בעקבות התבטאותו של ראש הממשלה במהלך יום הבחירות כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי". אמירה זו צוטטה בכלי תקשורת רבים סביב העולם והעלתה לדיון את סוגית הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היחס לזהותם הלאומית של ערבים אזרחי ישראל וזכותם הדמוקרטית להצביע בישראל. .

חשוב להבין כרקע, שבשנים האחרונות ניצבת ישראל בלבו של קמפיין אזרחי אגרסיבי של הכפשות והשמצות נגדה, הקורא להחרמתה ולנידויה מהקהילה הבין-לאומית. הסיבות לפעילות הקמפיין המתמשך הן רבות, מגוונות, ושונות מגוף אחד לאחר. חלקן נובע מאנטישמיות מובהקת, שאין בינה לבין מדיניות ישראל כל קשר. אולם, מגובים ברוח הלחימה והמוטיבציה שאותה מספק המאבק למען הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני, מחוללי ותומכי המאבק נגד מדינת ישראל יודעים להבליט את דברי המנהיגים הישראלים כלשונם ולטעון, כי אמרותיהם מייצגות את רוחה ותכליתה של המדינה היהודית. למגמות אלו יש השפעה, בין היתר, על היקף צריכת מוצרים ישראלים במרכולים ברחבי העולם, על חילופי סטודנטים ועל שיתופי פעולה בין חוקרים ישראלים ועמיתיהם באוניברסיטאות בין-לאומיות, על הזמנת אמנים ישראלים להופיע מחוץ לישראל, על הגעה של אמנים מרחבי העולם לישראל וכן על היקף התיירות בארץ . כל זאת מבלי להתייחס לנגזרות נוספות, ובראשן חיי השגרה של קהילות יהודיות בתפוצות אשר מוצאות את עצמן נדרשות לסנגר על ישראל ללא הרף.

לסיכום ניתן לומר שצביונה של ישראל כמדינה דמוקרטית, המקדשת שוויון זכויות לכלל אזרחיה וחותרת לשלום עם אויביה, אינו רק משפט במגילת העצמאות, אלא גם ערך אשר ניצב בבסיס היחסים המדיניים והכלכליים של ישראל עם בעלות בריתה. כאומה המבקשת להשתלב בעולם גלובלי, דמוקרטי ותחרותי, על נבחרי הציבור להכיר בהשלכות הרחבות של התבטאויותיהם - גם אם הן נאמרות בעברית.