מיפוי השחקנים הפעילים והמשפיעים בסוריה מצביע על סיווג לשלוש קבוצות עיקריות: (1) אלו התומכים במשטר אסד – צבא סוריה, חזבאללה, כוחות קודס האיראניים, מליציות שיעיות הפועלות בחסות איראנית ולאחרונה גם הצבא הרוסי; (2) 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) - השואפת להשתלט על שטחים נרחבים במזרח התיכון ומעבר לו ולהקים ח'ליפות; (3) כוחות המורדים במשטר אסד – אלו כוללים עשרות קבוצות, של אזרחים סוריים ומתנדבי חוץ, במבנים המבוססים על קהילות, גופים וארגונים. קבוצה זו הינה ההטרוגנית ביותר ומורכבת ביותר, כאשר עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה היא הציגה מניפה יותר מגוונת של ארגונים: מזרמים פרגמטיים בעלי השקפת עולם חילונית ועד לארגונים מזרם הסלפיה־ג'האדיה, ובראשם השלוחה הסורית של אל־קאעדה - ג'בהת א־נוסרה. עם הזמן אימצו רבים מהארגונים צביון אסלאמיסטי מובהק, בחלקו סלפי־ג'האדי, וגם הארגון שהיה מבוסס על כוחות חילוניים ונקרא 'צבא סוריה החופשית' הולך ומקצין עמדותיו.

אלו שחלמו על סוריה חופשית, דמוקרטית, ליבראלית ומחוברת למערב, מבינים כעת כי התגשמות חזון זה הולכת ומתרחקת. בחיפוש אחר שחקנים "מתונים" בסוריה, כאלה שיובילו את עיצובה של סוריה האחרת, באופן טבעי יש נטייה להתמקד באופוזיציה החילונית, זו היושבת בגולה ומשמיעה קולה לעתים תכופות בפורומים בינלאומיים. אולם, האופוזיציה הזו נטולת השפעה כי אין לה כוחות משמעותיים הנתונים למרותה בשטח סוריה. מכאן שדיונים בהשתתפותה על עתידה של סוריה בטרקלינים בז'נבה, בווינה וגם בריאד לא יפתרו את בעיותיה של סוריה.

בעולם בו לדימויים יש תפקיד מרכזי, ולאחר שכל הדרכים נחסמו בפני הקבוצות החילוניות בסוריה, מה שנותר כיום במזרח התיכון הוא 'הגל המנצח' בדמות האסלאם הסלפי־ג'האדי, כאשר בראש החץ מצויה 'המדינה האסלאמית' שמאתגרת את העולם המוסלמי והמערכת הגלובאלית. זאת, באמצעות אידאה סונית מחודשת עם מוטיבים של העבר, שעיקרה להשיב את "תור הזהב" של הח'ליפות כפי שהייתה בראשיתו של האסלאם. עד כה לא קמו רעיונות מתחרים שיכולים להלהיב את ההמונים, ואף נראה כי לא ניתן ליישם רעיונות חדשים לפני ששני המודלים המתחרים - זה ששם את אלוהים במרכז (סלפיה־ג'האדיה) וזה ששם את הדגם המדינתי האוטוקרטי במרכז (אסד) - ייחלשו.

בהמשך השרשרת נמצאים שלוחיו של אל־קאעדה, כמו 'ג'בהת א־נוסרה' השוללת את הרעיון המדינתי, ואליה מצטרפים גורמים אסלאמיסטיים פחות "קיצוניים", וכן קבוצות וארגונים המסונפים לתנועת האחים המוסלמים ומוכנים לקבל את הרעיון המדינתי תחת חוקי השריעה (ההלכה האסלאמית). התפישה האזורית והמערבית לפיה 'המדינה האסלאמית' היא הרע מכל, גורמת לטשטוש מאפייניהם של השחקנים האחרים. כך נוצר מצב מעוות בו ארגון 'אחראר א־שאם' לדוגמא, למרות זיקתו לאל־קאעדה, מוזמן לוועידות הבינלאומיות שעוסקות בעתידה של סוריה. אפשר לדמות זאת למצב בו ארצות הברית מוכנה לקבל את הטאליבן כחלופה לגיטימית לאל־קאעדה באפגניסטאן.

מרבית ארגוני המורדים בעלי המאפיינים הסלפים־ג'האדים, במקביל למלחמתם בכוחות משטר אסד ובכוחות המסייעים לו - חזבאללה ואיראן - נלחמים בינם לבין עצמם על השליטה בשטח ועל רכישת השפעה על האוכלוסייה. כוחות אלו מנטרלים ומפרקים ארגונים סוריים הנחשבים למתונים, ובכללם כוחות שמוקמים בסיוע של ארצות הברית, טורקיה ומדינות המפרץ. כל אזור ממנו נדחקים מורדים אלו נתפס על ידי כוחות הציר השיעי המובל על ידי איראן, או לחילופין נכבש בידי הארגונים הסלפים־ג'האדים החזקים ג'בהת א־נוסרה או 'המדינה האסלאמית'. זו האחרונה מנצלת את המצב בו המורדים וכוחות אסד שוחקים זה את זה, ובשעת הכושר משתלטת על שטחים נוספים.

אפשר לתאר כיום את סוריה כשדה קרב רב־משתתפים, שבו כולם נלחמים בכולם: בעל בריתך היום יכול להיות אויבך מחר, ולהפך. היחלשות המשטר המרכזי בדמשק והפיכת סוריה לזירת התגוששות מרובת אינטרסים של שחקנים בעלי הגיונות שונים מציבים דילמות ואתגרים חדשים גם למדינת ישראל. הנטייה הישראלית היא להעדיף 'ישיבה על הגדר' ולא להתערב, ולבחון את המציאות דרך תמונת האיומים והסיכונים. עם זאת, ניתן עדיין לאתר הזדמנויות בסוריה, שתכליתן מציאת שחקנים יותר חיוביים כמו גורמי אופוזיציה סוניים פרגמטיים וקבוצות מיעוטים שאינם עוינים את ישראל על רקע אידאולוגי ודתי, ואף חולקים עם ישראל אינטרסים דומים ויריבים משותפים. לא מן הנמנע שקיים פוטנציאל לקדם יוזמות של שיתופי פעולה עמם. לשם כך, על ישראל לנקוט מדיניות פעילה ויוזמת וליצור, בעיקר בדרום סוריה, אזור השפעה באמצעות שיתוף פעולה עם שחקנים סוריים מקומיים שטרם הצטרפו לשורת הקבוצות הסלפיות־ג'האדיות. לאור מגמת ההקצנה בקרב קבוצות המורדים, ככל שחולף הזמן תתקשה ישראל לסמן שחקנים חיוביים בדרום סוריה, להם פוטנציאל למלא תפקיד משמעותי בעיצוב ובייצוב סוריה בעתיד. המסקנה המתבקשת עבור ישראל בעת הנוכחית היא שעליה לחרוג ממדיניות אי־ההתערבות ולעבור למדיניות יותר יוזמת.

להרחבה בנושא, אנא ראו את המזכר החדש שראה אור במכון למחקרי ביטחון לאומי. מזכר זה, "סוריה - מפה חדשה, שחקנים חדשים, אתגרים והזדמנויות לישראל", מעמיק בסוגיית הארגונים בסוריה והינו פרי מחקר ייחודי שנערך אל מול קבוצות שונות, בעיקר בדרום סוריה.