התקפות הטרור על אזרחי ישראל בשלושת החודשים האחרונים אינן בגדר איום ביטחוני בלבד. בחלק מאמצעי התקשורת הבינלאומיים, כמו גם ברשתות החברתיות, מדינת ישראל מואשמת בתגובה לא-פרופורציונלית לאירועים מצידם של כוחות הביטחון הישראלים, כביטוי למדיניות תוקפנית ולגזענות. הדוגמה הנפוצה ביותר לטענה זו היא ירי לעבר המפגעים כאשר אלה כבר אינם מהווים סכנה ביטחונית מידית. ארגון ההסברה "Stand With Us" החליט להגיב ולפרסם סרטון פרו-ישראלי, פרי עבודתה של חברת "רוגטקה".

הסרטון זכה להצלחה בקרב ישראלים ופרו־ישראלים רבים, שאהבו את הסרטון ושיתפו אותו ברשתות החברתיות. אולם, חשוב להבין שהקהל הפרו־ישראלי אינו קהל היעד של הסרטון. גם הקהל אשר דובק באג'נדה אנטי־ישראלית ואיננו צפוי לשנות את דעתו אינו קהל היעד של הסרטון. למעשה, הסרטון מיועד לקהל המערבי הנייטרלי, המאופיין בעיקר בעולם ערכים ליברלי. תועלתו של הסרטון מול קהל זה מוטלת בספק.

זאת, מכיוון שישנו חוסר התאמה בין המסרים של הסרטון לבין בסיס הערכים של קהל היעד הליברלי, אליו הסרטון מיועד. חוסר ההתאמה בין המסרים הישראלים לבין הבסיס הערכי של החוגים הליברליים, שמודגם בסרט זה, הינו ליקוי מרכזי בגישה הישראלית להסברה אשר מקשה על ישראל לתת מענה הולם לפעילות אנטי־-ישראלית נגדה בקרב חוגים ליברלים. זוהי הזדמנות להשתמש בסרטון כדי לנתח ליקוי זה ולהציע דרכים לתקנו.

הליקוי הראשון בסרטון נובע מהשימוש בשוטר כדימוי מייצג של ישראל. מסר זה איננו משרת את האינטרס הישראלי מכיוון שהוא מנציח את התפיסה שישראל הינה כוחנית ומדיניותה כוללת שימוש בכוח, ולא כמוצא אחרון. תפיסה זו פוגעת ביכולת הישראלית לגייס תמיכה בקרב חוגים שמתנגדים באופן עקרוני לשימוש בכוח. יתר על כן, הסרטון מציג את הדילמה הישראלית בסיטואציה של אכיפת חוק המבוצעת על ידי המשטרה מול אזרחיה, ולא כפעילות כוחות ביטחון לשם הגנה על החברה מפני איום חיצוני. במסגרת אסוציאטיבית זו קשה מאוד לשכנע קהל ליברלי מדוע יש לירות ב"אזרח", אפילו אם אינו שומר חוק, וקשה עוד יותר להעביר את המסר שמדינת ישראל מתמודדת מול איום המשותף גם לחברות ליברליות אחרות במערב – איום הטרור.

ליקוי נוסף קשור לעיצוב המסגרת של הדיון בסוגיה הישראלית־פלסטינית. כיום הסוגיה מעוצבת כבחירה דיכוטומית בין תמיכה בישראל לבין תמיכה בפלסטינים. הסרטון מחזק בחירה זו בהציבו שוטר המייצג את מדינת ישראל מול אדם בודד המייצג את הצד הפלסטיני. הצופה נדרש לבחור בין שני הצדדים. אין זה אינטרס ישראלי לשמר דיון זה, מכיוון שישראל נתפסת כצד החזק בו, ממנו ניתן לדרוש עמידה ברף מוסרי גבוה יותר מאשר מהצד החלש. מעבר לכך, לעיתים קרובות החוגים הליברלים רואים בתמיכה ב"אנדרדוג" חלק ממחויבותם המוסרית לייצר איזון בין הצדדים בעימות. על ישראל לשנות את הדיון מבחירה בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני, לבחירה בין חברה ליברלית לבין מי שמאיים עליה ועל ערכיה; מתפיסה של "משחק סכום אפס" בין הצדדים לתפיסה הרמונית של פעילות לשם רווחים הדדים לישראלים ולפלסטינים – קו מחשבה רווח ברוב חוגים ליברלים.

הליקוי השלישי המומחש בסרטון, הטבוע גם במדיניות ההסברה הישראלית כפי שמשתקף ממיתוגה כמדיניות "הסברה", מתקשר לסוגיית המכנה המשותף. הסרטון מתמקד בלהסביר מדוע כוחות הביטחון הישראלים יורים באנשים המחזיקים נשק קר. זוהי משימה כמעט בלתי-אפשרית כאשר מדובר בקהל ליברלי אשר רואה בערכים הליברליים כעליונים ומתנגד לפתרון בעיות באמצעות שימוש בכוח. כל עוד מדינת ישראל עסוקה בלהצדיק פגיעה בערכים ליברלים, סיכוייה לזכות בתמיכה ליברלית נמוכים. לחילופין, על ישראל להבהיר כי ליבת המחלוקת עם המחנה הליברלי איננה על הערכים, אלא על הדרך לשמור עליהם במציאות ביטחונית מורכבת. המסר הישראלי צריך לחדד את הדיון באתגרים העומדים בפני חברות ליברליות בבואן להתמודד עם איום הטרור - דיון המתקיים בימים אלו באירופה ובארצות הברית נוכח התגברות תחושת האיום מ'המדינה איסלאמית'. על כן, אם ישנה ביקורת על המדיניות הישראלית היא צריכה להיות מבוססת על ההבנה שאין מחלוקת על הערכים שמנחים אותה, אלא על הדרך לאזן ביניהם. מחלוקת זו צריכה להיות הבסיס לדיון משותף לחברות ליברליות החולקות איום ודילמות דומות. קשה מאוד לעודד תחושת שותפות כזו כאשר המסר המרכזי ממוקד להסבר מדוע ובאלו נסיבות ישראל פועלת בניגוד לערכים הליברלים.

חשוב לציין שאין כוונה לבקר את המדיניות הישראלית או את תגובת כוחות הביטחון לאירועי הטרור האחרונים, כפי שאין יומרה לשפוט את התפיסה הליברלית השכיחה במערב. תכליתו של ניתוח זה הוא להציע נקודות למחשבה לעוסקים במלאכה על מנת לשפר את אסטרטגיית ההסברה הישראלית כמשלימה למדיניות הבטחונית, תוך הכרה בצורך להתאים את המסר הישראלי לקהל היעד הליברלי.