ב-19 ביוני שלחה ישראל שלושה מטוסי כיבוי אש לסיוע בכיבוי השריפה הגדולה באזור פאפוס, אחת השריפות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה של קפריסין. היה בצעד זה משום 'החזרת טובה' על הסיוע שנתנו יוון וקפריסין בכיבוי השריפה הגדולה בכרמל בדצמבר 2010, כמו גם ביטוי להידוק היחסים בין ישראל לקפריסין בשנים האחרונות. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו אמר בהקשר זה: "לפני כמה שנים, בשריפת הכרמל הגדולה, פניתי לנשיא קפריסין, הוא היה הראשון שפניתי אליו, - ואחר כך לראש ממשלת יוון, שישלחו מטוסי כיבוי. היה להם מטוס כיבוי אחד, הם הוציאו אותו מהמחסנים והם שלחו אותו הנה...אמש הוריתי לשלוח שלושה מטוסי כיבוי שלנו... זה חלק מהסדר אזורי שעשינו יחד עם קפריסין ויוון כדי לסייע במצבי חירום. אני שמח שעולה בידינו לתת את הסיוע הזה..."

הידוק היחסים בין ישראל לקפריסין וליוון (ברמה הבילטרלית והטרילטרלית) נבע מכמה סיבות. ראשית, המשבר ביחסי ישראל טורקיה מאז 2008, ובפרט לאחר אירוע המאווי מרמרה במאי 2010, היה זרז להתחממות היחסים עם מדינות אלו. זאת על רקע מערכת היחסים הסבוכה שיש גם ליוון וקפריסין עם טורקיה, והתפיסה שלהן את אירוע המאווי מרמרה כביטוי למדיניות חוץ אסרטיבית של טורקיה שמסוכנת גם מבחינתן. ביטוי מעשי להידוק היחסים בין ישראל לקפריסין וליוון הוא בשיתוף הפעולה הצבאי. בעוד שבעבר יכלו מטוסי חיל האוויר הישראלי לעבור ולהתאמן בשטח האווירי הטורקי, הרי שבעקבות התדרדרות היחסים בין ישראל לטורקיה המרחב האווירי הטורקי הומר בזה היווני – שם מתקיימים אימונים ותמרונים משותפים של ישראל ויוון. בהקשר הביטחוני, יוון אף סייעה לישראל בעצירתו של המשט השני שהיה אמור לצאת לחופי עזה ביולי 2011 מנמל פיראוס, ובמחקרים על הנושא אף נטען שהעובדה שמשט זה לא יצא משטח קפריסין אינה מקרית.

שנית, תגליות הגז במזרח הים התיכון עודדו את ישראל וקפריסין לנסות ולשתף פעולה, ואף לבחון אפשרות לייצוא הגז דרך יוון לאירופה. שיתוף הפעולה אמנם נקלע לקשיים רבים, אך למרות זאת מתקיימים אימונים משותפים של המדינות לתרגול הגנה על מתקני גז בים התיכון. לאור המשבר הכלכלי החריף ביוון, שהוביל גם למשבר כלכלי בקפריסין, שתי מדינות אלו אף ראו באופן חיובי את שיפור היחסים הכלכליים עם ישראל ובפרט את הגידול בכמות התיירים הישראלים המגיעים ליוון וקפריסין (בהשוואה ל-2010 כמות התיירים הישראלים השנתית המגיעים ליוון יותר מהכפילה את עצמה, מ-150,000 ל-400,000).נראה גם שנתניהו עצמו רואה יחסים אלו בחיוב רב, ופגישתו המקרית עם מי שהיה אז ראש ממשלת יוון, ג'ורג' פאפנדראו בקפה פושקין במוסקווה בפברואר 2010 - פגישה שהתארכה לשעתיים והייתה מאוד מוצלחת - סללה את הדרך לבניית בסיס איתן ליחסים גם עם הממשלות הבאות ביוון. היחסים הטובים בין ישראל ויוון בולטים במיוחד על רקע השתייכותו הפוליטית של ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, למפלגת שמאל קיצוני, שנציגיה הביעו בעבר ביקורת חריפה על ישראל ואף על הידוק היחסים עמה.

היחסים בין ישראל ויוון וישראל וקפריסין יעמדו בקרוב למבחן עם הסכם הנורמליזציה הצפוי בין ישראל לטורקיה. אמנם גם לאחר הסכם נורמליזציה היחסים בין ישראל וטורקיה לא יחזרו למה שהיו בשנות התשעים של המאה הקודמת, אך עדיין קשה לצאת מתפיסת סכום אפס במשוואה הים-תיכונית: הידוק יחסים בין ישראל לטורקיה פירושו התקררות מסוימת ביחסים בין ישראל ליוון ולקפריסין. אולם, קרוב לוודאי שבכל תרחיש דווקא יחסי האמון שהושתתו על סיוע בעת חירום יישארו גורם מחבר יציב בין ישראל וקפריסין. כך למשל, התפיסה שנמל התעופה לרנקה יכול לשמש תחליף זמני לנמל התעופה בן גוריון (ולהיפך) בעת הצורך הינה חלק מהבנה הדדית לפיה קפריסין וישראל יכולות לגבות זו את זו.

על הפרק מצויות עוד סוגיות שטרם הבשילו, כמו פרויקט בניית כבל החשמל התת-ימי בין ישראל וקפריסין (ובשלב מאוחר יותר עם יוון) שאינו מתקדם. בהתחשב באתגרים לביטחון מערכת החשמל בישראל (כמו גם בקפריסין), ייתכן שראוי בכל זאת לשקול את זירוז הפרויקט על אף עלותו הגבוהה והמורכבות שלו. כך, גם אם היחסים בין ישראל וטורקיה יתקדמו לכיוונים חיוביים יותר, חשוב לנסות ככל הניתן לשמר את ההיבטים המהותיים בקשרים שנבנו בשנים האחרונות בין ישראל ליוון ולקפריסין.