הודעתו לאחרונה של הארגון הניגרי בוקו חראם על נאמנותו לארגון המדינה האסלאמית היא חלק מתהליך המתרחש בשני העשורים האחרונים בקרב ארגוני הטרור המשויכים לג'יהאד העולמי. ההכרזה, שכמוה השמיעו גם ארגונים נוספים, הזכירה את הכרזת הנאמנות של ארגוני ג'יהאד קטנים ומקומיים לאל-קאעדה ולעומד בראשו, אוסאמה בן לאדן. הבנת הנסיבות והאינטרסים שבבסיס הכרזות נאמנות אלה חשובה כדי לגבש מענה מיטבי לתופעה ולסיכולו של שיתוף הפעולה בין הארגונים. הכרזות הנאמנות למדינה האסלאמית, כמו גם לאל-קאעדה, שיקפו רצון של ארגונים מקומיים להשתייך ל'מותג מנצח', שפעילותו ביטאה איום על שלום המערב ועל יציבותה של המערכת הבינלאומית. היוקרה שלה זוכים פלגים מקומיים המזוהים עם ארגון גדול ומוכר בעל יומרות מרחיקות לכת, בכוחה לסייע בגיוס כספים והכרה בינלאומית, וכן במאבקי שליטה מול ארגונים מקומיים אחרים.

עם זאת, ניתן להבחין במספר הבדלים מרכזיים אשר לסיבות שהובילו ארגונים להכריז נאמנות לאל-קאעדה לעומת אלה שביסוד הכרזות הנאמנות למדינה האסלאמית. שיתופי הפעולה שבוצעו תחת השם אל-קאעדה נועדו להרחיב את פעילותו של הארגון ולהפכו לגורם הקובע את סדר היום של הג'יהאד הגלובלי תוך ניצול היכולות והיתרונות של הארגון המקומי באזור מחייתו. ראשי הארגונים שהפכו לשותפים לדרכו היו ברובם 'בוגרי אפגניסטן' - שותפים ללחימה בסובייטים בשנות ה-80, לצד בן לאדן ואנשיו. הארגון קידם בברכה ביצוע פיגועים בשם אל-קאעדה וסיפק להם מימון, הכוונה ואימונים. המהלך נועד להפוך את ארגוני הטרור המקומיים למחויבים יותר לתפיסת הג'יהאד העולמי וביסס את יכולת ארגון האם למקד את הפעילות נגד יעדים מגוונים. אולם, המעבר לניהול 'חופשי' יותר, הביא לתופעות כגון אל-קאעידה בעיראק בהנהגתו של זרקאווי. הפעילויות שביצע כשהוא נושא את שם אל-קאעדה פגעו בשמו של הארגון ובמעמדו בעולם המוסלמי.

המקור לחיבור עם אל-קאעדה מצד ארגוני ג'יהאד מקומיים שונה מזה המאפיין את הקשר בין המדינה האסלאמית לגורמים דומים. בעוד שאל-קאעדה לא פעל לכונן ח'ליפות אסלאמית אלא התמקד בניסיונות פגיעה במערב ובמדינות המשתפות אתו פעולה, השיח בהובלת המדינה האסלאמית הוא טריטוריאלי יותר. כתוצאה מעליית הארגון מתרחשים במקביל שני תהליכים, הנראים לכאורה סותרים, אך הם משלימים זה את זה. הראשון הוא דה-טריטוריאליזציה, כלומר: ארגוני טרור זונחים שאיפות ומטרות מקומיות ומתמסרים לרעיון ההקמה של ח'ליפות אסלאמית גלובלית. השני הוא תהליך הרה-טריטוריאליזציה, כלומר: שאיפה להשתלט על טריטוריה גיאוגרפית ספציפית ולכונן בה מדינת 'שריעה', לעיתים תוך זניחת שיטת הפעולה המרכזית עד כה - מתקפות טרור על יעדים מקומיים.

ארגון המדינה האסלאמית לא פועל ליצור רשת ג'יהאד גלובלית. הארגון חותר להעצים את השפעתו בעיקר על ידי ברוטליות ומעשי זוועה, וכן על-ידי אחדות המטרה. הצלחת הארגון לגייס מתנדבים מכל העולם מעידה על כך. בעזרת מתנדבים אלה מקווה הארגון להמשיך את כיבושיו המקומיים ואף לפגוע בעורף המערבי והערבי של המדינות שמהן הגיעו. שיתופי הפעולה בין המדינה האסלאמית לבין פלגים מקומיים מהווה אתגר לגופי הביון של המדינות הנפגעות. עליהם לאתר ולנטרל את דרגי הביניים בארגונים המקומיים באמצעות שיתוף פעולה בין סוכנויות זרות ומקומיות, כדי לסכל את עלייתם של יורשים 'מוצלחים' כמו אל-בגדאדי. גם סוכנויות הביון של ישראל צריכות לקחת חלק במאמץ זה, לאור האיום המתגבש מצד גורמי ג'יהאד בכל גבולותיה, כדוגמת אנצאר בית אל-מקדס הפועל בחצי-האי סיני, שהכריז נאמנות למדינה האסלאמית. לפי המפה ה'פנים-ג'יהאדית', אפשר שהתעצמות נוספת של המדינה האסלאמית תלווה בהכרזת נאמנות גם של ארגון אל-שבאב אל-מג'אהדין הסומלי, השותף לחזון הטריטוריאלי של המדינה האסלאמית, אך נחשב למשויך לאל-קאעדה, וכן של אל-קאעדה בחצי האי-ערב, החותר לנצל את המצב בתימן לטובת מימוש חזון הח'ליפות.

עם זאת, התפיסה של המדינה האסלאמית מאתגרת שיתופי פעולה כגון אלה. בניגוד לאל-קאעדה, ארגון המדינה האסלאמית לא רואה עצמו כמייצג את העולם המוסלמי במלחמתו במערב, אלא פועל להקמת ח'ליפות אסלאמית סונית. זאת ועוד, פעולותיו האלימות של הארגון גררו גינויים חריפים כלפיו ברחבי העולם המוסלמי. במילים אחרות, החיבור של המדינה האסלאמית עם ארגונים בטריטוריות אחרות אינו טבעי כשל אל-קאעדה, וניתן להניח ששאיפותיהם של המנהיגים המקומיים, הרואים עצמם ראויים לעמוד בראש הח'ליפות האסלאמית, או שאלת השליטה בח'ליפות המקומית, לצד המרחקים הגיאוגרפיים, עשויים להגביל את פוטנציאל ההתפשטות של המדינה האסלאמית לטריטוריות חדשות.

***יהודה חן הוא מתמחה בתכנית לצבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי. בוגר תואר ראשון במזרח תיכון וקרימינולוגיה ומוסמך בלימודי דיפלומטיה וביטחון מאוניברסיטת תל-אביב.