בתחילת יוני 2017 הייתה אירופה עדה למה שעשוי להפוך למפנה הדרמטי ביותר ביחסיה עם ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה. נדמה כי ארצות הברית, מנהיגת העולם החופשי, ביצעה פניית פרסה. האמירות הביקורתיות של הנשיא טראמפ כנגד ברית נאט"ו בפסגה בבריסל, טענותיו הקשות כנגד גרמניה בפסגת שבע המדינות המתועשות (ועידת ה-G7), והחלטתו הסופית לצאת מהסכם האקלים - מסמנות כולן מגמה ברורה: אמריקה דואגת מהיום לאמריקאים. אולם, מוטב לא להקדים ולהספיד את אירופה, שעשויה דווקא להתחזק ולהתעצם כתוצאה מיציאתה לדרך חדשה, בנפרד מהאמריקאים.

בנאומו בדבר יציאתה של ארצות הברית מהסכם האקלים הצהיר טראמפ כי אלה אינם אזרחי פריז עליהם הוא מעוניין להגן, אלא על אזרחי העיר פיטסבורג בארצות הברית. הוא נבחר, לטענתו, לשרת את הפועלים האמריקנים וזה בדיוק מה שבכוונתו לעשות. "אמריקה תחילה", גם במחיר זניחת הבריתות וההסכמים ההיסטוריים שחתמה ארצות הברית בשעתה עם הקהילייה האירופית, מהן היא גם נהנתה מאוד עד היום.

מה עומד מאחורי ההחלטה של טראמפ להפנות גב לברית ההיסטורית ההדוקה עם היבשת הישנה? פשוט מאוד: זה לא כלכלי עבורו. הנשיא האמריקאי, ניאו-ליברל, תר אחר עסקאות שתפארנה את שמו כ"איש העסקים הגדול ביותר שההיסטוריה אי פעם ידעה". ההיסטוריה פחות מעניינת אותו. בהקשר זה, אין הוא רואה גם כל בעיה בלבקר את מדיניות נאט"ו ולהאשים את גרמניה שהיא "חייבת כסף לארצות הברית", ובכך לערער על הברית ההדוקה ששררה בין השתיים עד כה.

אשר לאירופה, הרי שזו נתונה להובלתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל - שצפויה להגיב כעת כנגד מהלכיו האחרונים של טראמפ. היא לא תעשה זאת לבדה, היא הרי "למדה מהעבר". יש לה שותף מלא לדרך, נשיא צרפת עמנואל מקרון. יחד עם מקרון, מרקל פועלת ליצור ציר פרנקו-גרמני חזק אשר אמור להציל את אירופה בעצמה ומעצמה. אחרי חודשי החסד הראשונים שהעניקה מרקל לנשיא האמריקאי, במהלכם מיעטה להתבטא, בין היתר, כנגד מדיניות ההגירה האנטי-מוסלמית שלו ושמרה על איפוק דיפלומטי - הגיעה זמנה להגיב: "אנו, האירופים, חייבים לסמוך רק על עצמנו ולקחת את עתידנו בידינו שלנו", אמרה הקנצלרית בעצרת בחירות במינכן בסוף מאי. "הזמנים שבהם יכולנו לסמוך לחלוטין על אחרים הסתיימו, כפי שחוויתי זאת בעצמי בימים האחרונים." עוד אמרה כי "על אירופה להילחם למען העתיד שלנו כאירופים". ואכן, זהו לב העניין - הצלת כבודה וזהותה של אירופה המאוחדת בהנהגתם של מרקל ומקרון.

פירוש הדבר, כי אירופה תחפש מעתה שותפים חדשים לדרך, כדוגמת סין והודו אשר כבר אותתו כי הן מעוניינת להיכנס לשותפות חדשה עם היבשת, ולהתיישב על הכיסא המיותם אותו השאיר טראמפ. במקביל, מרקל ומקרון צפויים לעבוד צמוד יחדיו על מנת להביא לחיזוק מעמדו של האיחוד האירופי בקרב המדינות החברות. הדבר נחוץ יותר מתמיד בעת הנוכחית, אם ברצונם של מנהיגי אירופה להתמודד ולפתח חוסן אל מול אתגרי ההגירה והטרור הגובר.

לסיכום, בהחלט ייתכן כי מהלכיו האחרונים של טראמפ לא רק שלא יחלישו את אירופה - הם אף יחזקו אותה יותר ממה ששיער. אמירותיו בדבר היבדלותו ובידודו מאירופה עלולות מעתה להיות בעוכריו. אם ימשיך כך, הוא יחזק את הברית האירופית וימצב את אירופה, ומרקל בראשה, כמתחרה על הנהגת המערב. האם מהלכיו של טראמפ הפיכים ויוכל ברצותו לשוב ולחזק את הברית עם אירופה? אולי, אלא שהוא ייאלץ לעמול קשה בעבור זה. את מרקל, לעת עתה, הוא איבד.