יוזמת השלום הערבית, כפי שהתקבלה על ידי הליגה הערבית בפסגת ביירות ב-2002, מייצגת בעבור רבים הצעה מרחיקת-לכת של מדינות ערב לנירמול היחסים עם ישראל, בתמורה להסכם ישראלי-פלסטיני הכולל הקמת מדינה פלסטינית בשטחי-67. עם זאת, היוזמה מעולם לא זכתה למענה רשמי מצד מדינת ישראל, בין היתר עקב סעיפים בעייתיים כגון התייחסות לפתרון "צודק ומוסכם" לבעיית הפליטים הפלסטינית והתביעה הסורית לריבונות בגולן.

לאחרונה ניתן לזהות שני תהליכים מקבילים הקשורים ליוזמה. מצד אחד, בתוכנית המדינית של המחנה הציוני, כפי שהוצגה על ידי היו"ר הרצוג, ישנה דרישה להציג תשובה רשמית ליוזמה הערבית, כמו גם הצעה לכינוס וועידת ביטחון אזורית. כמו כן, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן התייחסו בעבר גם הם לצורך לכרוך את התהליך הישראלי-פלסטיני בתהליך אזורי, על אף שלא התייחסו ישירות ליוזמה. בנוסף, ראש הממשלה עצמו חוזר-ואומר לאחרונה כי מדינות ערב המתונות כבר לא רואות את ישראל כאיום, אלא כבעלת ברית, וייתכן שזו הדרך לשלום בין ישראל לפלסטינים.

עם זאת, לצד התמיכה הרעיונית במעורבות אזורית, ייתכן כי פג-תוקפה של היוזמה הערבית עצמה, עקב החולשה המבנית של הליגה הערבית כיום. הפרשן עקיבא אלדר טען לאחרונה שביטול פסגת הליגה הערבית, שתוכננה להתקיים במרקש באפריל, מסמל את "שחיקת מעמדה של הליגה הערבית מאז האביב הערבי", ולמעשה מוכיח כי היוזמה הערבית אינה רלוונטית עוד. על פי הדיווחים, מלך מרוקו ביטל את הפסגה עקב חוסר רצונו לתרום ליצירת "מראית עין של אחדות", תוך שמדינות ערב מציגות חזית אחידה לכאורה אך לא מקדמות פתרונות מהותיים לסוגיות בוערות.

עיקר המתחים הקיימים בליגה הערבית כיום נוגעים לסכסוך המתרחב בין סעודיה לאיראן (שאינה חברה בארגון). מעבר לסכסוכים הנמשכים בסוריה, עיראק ותימן, ניתן לראות לאחרונה גם השלכות דיפלומטיות ברורות של סכסוך זה. בינואר משכה סעודיה מימון של 3 מיליארד דולר לצבא לבנון, לאחר שזו סירבה לגנות את המתקפה נגד השגרירות הסעודית באיראן. בנוסף, הליגה הערבית הגדירה לאחרונה את חיזבאללה כארגון טרור, לאחר לחץ מצד מדינות המפרץ, כאשר לבנון ועיראק התנגדו להחלטה, בזמן שאלג'יריה ותוניסיה ניסו להרחיק עצמן מהדיון. אירועים אלו מדגימים שסעודיה מנהלת מדיניות חוץ אסרטיבית ולא מהססת להפעיל כלים צבאיים, כלכליים, ודיפלומטיים.

בזירה הפלסטינית ניתן לזהות גם כן, סימנים של אותו הקרע. לאחרונה דחתה הרשות הפלסטינית את הצעת איראן להעביר כ-7,000 דולר לכל משפחה של הרוג פלסטיני ב"אינתיפאדת אל-קודס", ו-30,000 דולר לכל משפחה פלסטינית אשר ביתה ייהרס על ידי ישראל. על פי הדיווחים, איראן סירבה להעביר את הכסף דרך הרשות, שראתה במהלך כהתערבות איראנית בענייניה הפנימיים. גם חמאס, אשר הנהגתו עזבה את סוריה בראשית מלחמת האזרחים, קרוע בין איראן לבין מדינות המפרץ ועושה ככל יכולתו לגרור רגליים על מנת לא להכריע ביניהן. בעניין חיזבאללה, חמאס הביע הערכה לעמדת חיזבאללה נגד ישראל, אך נמנע מלהביע עמדה בשאלת הגדרתו כארגון טרור.

במבט מהזווית הישראלית, ייתכן שהמצב הנוכחי יוצר הזדמנויות חדשות עבור חידוש התהליך המדיני כמהלך אזורי מצומצם במעורבות סעודית גבוהה. בסביבה האזורית המשתנה, ישראל צריכה לחתור לחידוש התהליך המדיני, לא על בסיס היוזמה הערבית המקיפה, אלא ברוח היוזמה הסעודית המצומצמת יותר.

מבחינת ישראל, ישנם מספר יתרונות ליצירת מהלך משותף עם בעלי-העניין המרכזיים בסכסוך, ובראשן מדינות המפרץ, ירדן ומצרים. ראשית כל, בניגוד ליוזמה הערבית, מהלך שכזה לא יכלול בתוכו התייחסות לגולן ולסוריה. בנוסף, סעודיה מחפשת הישגים דיפלומטיים בעודה מתמודדת עם אתגרים אזוריים משמעותיים, וייתכן שתהיה מוכנה להשקיע יותר משאבים מצד אחד, וללחוץ על ההנהגה הפלסטינית לפשרות מצד שני. לבסוף, בזירה העזתית מהלך שכזה יקדם אינטרס ישראלי ברור, שכן הוא "ידחוף לפינה" את חמאס ולמעשה ייאלץ את הארגון לבחור בין איראן לסעודיה; במילים אחרות, 'התנגדות' צבאית ובידוד מדיני או דיפלומטיה וקידום פתרון מדיני.

לסיכום, למרות שייתכן כי עבר-זמנה של היוזמה הערבית, לפחות לעת עתה, ייתכן כי יש מקום לחזרתה של היוזמה הסעודית. מהלך שכזה טומן בחובו סיכונים, אך גם הזדמנות נדירה לקדם את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים תוך כדי ניצול התנאים האזוריים לטובתה של ישראל.

המחבר הוא בוגר תואר שני ביחסים בין-לאומים מאוניברסיטת חיפה, עמית מטעם Lantos Foundation וארגון  Humanity in Action, בבית הנבחרים בוושינגטון  DC.