לאחרונה דווח, בעיקר בכלי תקשורת בסוריה ובאיראן, על כוונתה של סין לשלוח לסוריה שתי יחידות קומנדו סיניות ("נמרי סיביר" ו"נמרי הלילה") במטרה להילחם במתנגדי משטר אסד. לפי הדיווחים, המהלך בא בעקבות חששות בבייג'ינג מחזרתם לסין של כמה אלפי לוחמים סינים מהמיעוט המוסלמי האויגורי, הנלחמים כעת לצד המורדים בסוריה. גורמים לאומנים במיעוט האויגורי שואפים לעצמאות בחבל שינג'יאנג בסין, והמשטר נוהג לנקוט צעדים תקיפים מעת לעת כדי לדכא את התנגדותם.

המקור לידיעות הוא עמוד הפייסבוק של בסיס חיל האוויר הרוסי חמיימים, סמוך ללאד'קיה שלחוף הים התיכון בסוריה. בינתיים לא התקבל אישור לנוכחות הכוחות הסיניים מאף גורם, רשמי ולא רשמי. למעשה, משרד ההגנה הסיני טען במסיבת עיתונאים שהידיעה  אינה נכונה, ופקיד סורי טען שמקור הדיווח הכוזב הוא כנראה בגורמי אופוזיציה או גורמים ממדינות המפרץ. ההכחשות לא הפריעו לעיתונים השונים להמשיך ולפרסם את הידיעה, תוך שהם מציינים כי זו אינה הפעם הראשונה שבה סין שולחת כוחות צבא לסוריה. בקבוצות ווטסאפ מסוימות אף הועלו תמונות של אותם חיילי קומנדו, כשהם – כביכול - על אדמת סוריה.

בין אם יש אמת בדבר ובין אם לאו, הופעתם לכאורה של חיילים סינים במזרח התיכון באה על רקע מסרים שנשמעו לאחרונה מבכירי הממשל הסיני בדבר כוונתה של בייג'ינג לקחת חלק גדול יותר ואף להוביל מהלכים לפתרון הסכסוכים במזרח התיכון. ראש הממשלה הסיני מסר כי הפיתרון בסוריה עובר דרך שלוש נקודות: אנטי-טרור, דיאלוג ושיקום. הוא הוסיף כי סין מעוניינת לקדם שלום באזור דרך יוזמת חגורה ודרך (יח"ד), שעיקרה הקמת דרכי מסחר יבשתיות, ימיות, אוויריות ודיגיטליות בין סין למדינות העולם השונות. לפי התנהלותה עד כה, סין רואה את תרומתה לפתרון המשבר הסורי בעיקר בנקודה השלישית - שיקום.

סין נוקטת מזה שנים רבות מדיניות רשמית של "אי-התערבות", לפיה היא אינה מתערבת בעניינים פנימיים של מדינות אחרות ותמיד מצדדת בריבון. אולם, בשנים האחרונות ניכר שינוי מסוים במדיניותה זו במזרח התיכון, עת היא מגמישה ומתאימה את כללי "אי-ההתערבות" שלה לאינטרסים המתרחבים שלה באזור. דוגמאות לכך ניתן לראות למשל בהשתתפותה בכוחות שמירת השלום של האו"ם ובפעילות נגד פיראטים במפרץ עדן, וכן בהקמת הבסיס הלוגיסטי-צבאי בג'יבוטי, בטענה כי עליה להגן על אזרחיה העובדים באזור ולספק תמיכה לוגיסטית לכוחותיה שם. כמו כן סין מינתה שליח מיוחד לסוריה והביעה נכונות לתווך בין הצדדים במשבר. היא אף אירחה בבייג'ינג, בנפרד, את נציגי המשטר הסורי ואת נציגי האופוזיציה. בהמשך לאותו קו, במהלך החודש בייג'ינג תארח חוקרים ישראלים ופלסטינים ל"סמינר שלום" לצורך החלפת דעות והעלאת רעיונות חדשים לפתרון הסכסוך.

היוזמות הסיניות מעלות את השאלה האם ניתן לראות במקרים אלו שינוי של מדיניות "אי-ההתערבות" המסורתית וכוונה של בייג'ינג להשתתף באופן פעיל בסכסוכי המזרח התיכון? ובאופן ספציפי, האם אכן הגיעו או יגיעו כוחות קומנדו סיניים לסוריה?

שאלות אלו במהותן מציגות את ההבדל בין החשיבה המערבית לחשיבה הסינית. בעוד שבמערב מצפים לתשובה דיכוטומית של כן או לא, עבור הסינים קיימת קשת רחבה של אפשרויות בין שני הקטבים הללו. אחת מהן נוסחה לפני כאלפיים וחמש מאות שנים בידי ההוגה האגדי לאו דזה, שקבע בספר הדאו והסגולה כי "מי שמרומם את הסגולה העליונה אינו עושה, ואין דבר שאינו נעשה". פרשנותו המאוחרת יותר של דנג שיאו-פינג גרסה שעל סין "להתבונן בנחת; להתבצר בעמדתה; להתמודד עם האירועים בשלווה; להסתיר את יכולותיה ולהמתין; להצטיין בשמירה על פרופיל נמוך; לעולם לא לתבוע לעצמה את המנהיגות". משפטים אלה רלבנטיים מתמיד, גם כיום במדיניות החוץ הסינית בכלל ובסוריה בפרט.

אין הכוונה בדברים להונאה ואפילו לא לאי-עשייה בראייה המערבית, אלא לתפישת עולם סינית, דרך פעולה שמעדיפה את הנסתר על הגלוי, האיטי על המהיר, הפסיבי על האקטיבי. בזמן שהמעצמות האחרות לוקחות חלק פעיל בלחימה בשטח, סין משקיפה מרחוק ומסתפקת בפעילות "פסיבית" כמו הצבעות באו"ם, אירוח משלחות, וקריאה לדיאלוג. במישור הצבאי, המעשה הכי אקטיבי של סין עד כה היה מתן ייעוץ לצבא אסד בתחומי רפואה ולוגיסטיקה. במישור ההומניטרי, הסיוע של סין לסוריה מסתכם בהבטחה לכמה עשרות מיליוני דולרים ובאלף שקי אורז. בעוד ארצות הברית ולרוסיה משלמות מחיר צבאי ומדיני על פעילותן, עושה רושם שסוריה רואה דווקא בסין מדינה פוטנציאלית שתשקיע בשיקום שלאחר המלחמה. מצב זה שם את סין בעמדה טובה להיות אחת המנצחות הגדולות במלחמה בסוריה בסופו של דבר, וזאת באמצעות עוצמתה הרכה ותו לא.

לסיכום, כאשר סין מגדירה את מדיניותה כ"אי-התערבות", היא מתכוונת לכך שהיא אינה מתכוונת לפעול באופן אקטיבי לשינוי המצב. עם זאת, אי-התערבות אינה מונעת פעילות ומעורבות בדרכים עקיפות. מכאן, יש להיות חשדניים מאוד בנוגע לשמועות על הגעתן הצפויה של יחידות קומנדו הסיניות לסוריה. נוסף על מגוון סיבות צבאיות, לוגיסטיות, גיאו-אסטרטגיות ואחרות שאינן עולות בקנה אחד עם המהלך, אופן פעולה שכזה מתאים לחשיבה המערבית. לסינים יש דרכי פעולה אחרות, שבינתיים גם עובדות לטובתם.