תקצירי מושבים ונאומים - הכנס הבינלאומי השנתי ה-11

ישראל מציינת השנה 70 שנים לעצמאותה (מבלי שהתעצבו והוכרו כל גבולותיה), ומעל 50 שנים של שליטה בשטחי יהודה ושומרון. בעשורים הללו געש השיח הפוליטי בנוגע לשאלת עתידם של "שטחי 67" בין שני מחנות פוליטיים: מחנה השמאל, שביקש להסיר את השליטה הישראלית מעל השטחים והאוכלוסייה הפלסטינית ולפעול להקמת מדינה פלסטינית לצדה של ישראל; ומחנה הימין, שביקש לבסס את האחיזה הישראלית בשטחי ארץ ישראל – מנהר הירדן ועד לים התיכון – ולפעול להרחבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. במושב זה אנו ביקשנו לבחון כיצד באות עמדות אלה לידי ביטוי בקרב חברי וחברות כנסת כיום: האם הם מציעים תוכנית מדינית מגובשת, כיצד הם מפרשים את מצבה המדיני הנוכחי של ישראל, ומהי ראייתם את עתידנו – שימור המצב הקיים, שתי מדינות, או מדינה אחת.

בקמפיין הבחירות שלו, דונלד טראמפ הבטיח ל"השיב את ארה"ב לגדולתה". אולם שנה לאחר כניסתו לתפקיד הצהרות הנשיא טרם תורגמו לאסטרטגיה קוהרנטית ורובן נותרו כהצהרות בלבד. מושב זה עסק בתמורות במעמדה של ארצות הברית בפוליטיקה הבינלאומית והשפעתן על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון. המושב התמקד בשרטוט מפת האינטרסים של ארצות הברית, ובאופן בו נכון וניתן לגבש מדיניות מתואמת עם ישראל נגד האיומים האסטרטגיים על שתי המדינות בשנים הקרובות.

השגריר ניית'אן סאלס, המשמש כמתאם לסיכול טרור (Coordinator for Counterterrorism) בממשל האמריקני החל מאוגוסט 2017, התייחס לאתגרי הטרור על ישראל, המאיימים גם על ארצות הברית, וכן לצעדים שהממשל האמריקני נוקט כנגדם. בתוך כך, הצהיר גם על דזיגנציות חדשות שהממשל האמריקני מאמץ כנגד ארגונים ואישים.

בעשורים האחרונים נרשמו מספר אירועים מכוננים שהציבו את מערכת הביטחון הישראלית, ובעיקר את צה"ל, במרכז השיח הציבורי, והשפיעו על מאפייני התנהלות מערכת הביטחון, תפיסת ההפעלה והשיח בין מערכת הביטחון לדרג המדיני. במושב זה התארחו שלושה בכירים לשעבר במערכת הביטחון –  שכיהנו כאלופי פיקוד, סגני רמטכ"ל וראש מל"ל – לדיון על הגורמים המעצבים את מערכת הביטחון, כיצד המציאות המדינית והביטחונית הנוכחית משפיעה על תפקוד הצבא ושירות הביטחון, ומה על הדרג המדיני לעשות כדי לפעול לחיזוק ביטחונה של ישראל בטווח הרחוק.

מושב זה עסק בשאלת היחסים שבין הקהילות, בראי הביטחון הלאומי: מהי חשיבותם של יהודי ארה"ב ושל מערכת היחסים עמם לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל? מהם המגמות במערכת היחסים ומהם הגורמים המשפיעים עליה? מהי משמעות היותה של מדינת ישראל בית לאומי לעם היהודי בהקשר זה? מהן ההשלכות ארוכות הטווח של התפתחות יחסי הקהילות ומהן דרכי ההתמודדות המומלצות עבור ההנהגות, הקהילות, הארגונים והציבורים בישראל ובארה"ב גם יחד?

הפאנל עסק ביחסים בין 4 מעצמות אזוריות – טורקיה, איראן, ערב הסעודית וישראל. במערך היחסים בין המדינות אנו רואים שינויים דרמטיים בעשורים האחרונים כמו גם בשנים האחרונות; העימות בין ערב הסעודית לאיראן בשיאו. השתיים נאבקות באמצעות שליחים בתימן, בלבנון ובסוריה. שתיהן טוענות לפעילות של האחת נגד השנייה בזירות הפנימיות שלהן; הסעודים מאשימים את איראן בחתרנות בקרב המיעוט השיעי בסעודיה ובבחריין והאיראנים מאשימים את סעודיה בשת"פ עם המוג'אהידין חאלק, גורמי טרור בלוצ'ים וכורדים ובמעורבות פעילה במהומות המתקיימות ברחבי איראן בימים אלה. טורקיה ואיראן שקיימו יחסים קרובים שהלכו והתהדקו מאז עליית ארדואן לשלטון הגיעו למשבר עמוק בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה בשנת 2011, כאשר איראן מסייעת למשטר בשאר אסד ואילו הטורקים דורשים את סילוקו ומסייעים לגורמים סונים קיצוניים לחדור לסוריה ולהילחם בכוחות הצבא הסורי. כל זה השתנה בשנה האחרונה כאשר טורקיה החליטה לחבור לרוסיה ואיראן כדי להיות חלק מההסדרה בסוריה. יחסי ערב הסעודית וטורקיה התקרבו בתקופה בה השתיים מצאו אינטרס משותף בהתמודדות מול איראן, בעיקר בהקשר הסורי, וגם היחסים הכלכליים פרחו. אולם שורה של התפתחויות, היחסים המעורערים עם מצרים והתמיכה הטורקית בקטר במשבר שלה מול סעודיה ושאר המפרציות, שוב מקררים את היחסים. וישראל, בעבר קיימה יחסים הדוקים עם המדינות הלא-ערביות באזור – טורקיה ואיראן, ומאז המהפכה האסלאמית באיראן נמצאת בעימות עם המשטר בטהראן, ומאז עליית ארדואן היחסים בהתדרדרות מתמדת. ומנגד עם האויבים הערבים יש היום הסכמי שלום עם מצרים וירדן ושת"פ ביטחוני הדוק נוכח איומים משותפים, הסכמים חלקיים ובעייתיים עם הפלסטינים ואינטרסים משותפים עם סעודיה והמפרציות. הפאנל ניסה להרחיב את ההבנה של שורשי הניגודים בין המעצמות האזוריות והאינטרסים המשותפים שיכולים היום או בעתיד לגשר ביניהן.

השגריר לשעבר דיוויד סאתרפילד הציג את סדר העדיפויות האמריקאי במדיניותה ביחס למזרח התיכון וצפון אפריקה. בתוך כך דיבר עת המאבק במדינה האסלאמית, על המאמצים לבלום את השפעתה המערערת של איראן באזור ואת העבודה עם רפורמיסטים במזרח התיכון שמחפשים לתקן את ליקויי הפוליטיקה הפנימית שאינה מיטיבה עם האזרחים.

במושב הוצגו נתונים ונותחו הרקע החברתי והמגמות הבולטות בתחום הפשיעה האלימה בחברה הערבית בישראל, שהיקפה יותר מכפליים משיעור העבריינות החמורה בציבור היהודי. כן הוצגה ההיערכות של משטרת ישראל מולה. בדיון השתתפו אישים מובילים מקרב הציבור הערבי, שבחנו מה הסיבות לתופעה חריגה זו ומה ניתן לעשות על מנת לצמצמה, באמצעות תהליכים בתוך המגזר הערבי ופעילות של המדינה, המשטרה וזרועות האכיפה. כן נידונו ההשלכות האפשריות והסיכונים של הפשיעה על החברה הישראלית כולה.

"מה צריך לעשות ראש הממשלה הבא?" מבכירי הפוליטיקאים בישראל: מר גדעון סער – שר החינוך לשעבר, רב אלוף (במיל.) משה (בוגי) יעלון – עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומר אבי גבאי – יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית, מציגים את עמדותיהם הביטחוניות והמדיניות על במת הכנס הבינלאומי השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי.

הפאנל עסק בהיערכותו של צה"ל לעימותי העתיד. במקום לשאול האם צה"ל ערוך/נערך לעימותי העתיד, שאלנו כיצד עליו להיערך על מנת לתת את המענה הביטחוני העתידי הטוב ביותר לישראל. במושב השתתפו מומחים בתחומים צבאיים, מדיניים ובינלאומיים, שניסו לכסות את הסוגיה מזוויות שונות, משלימות ומאתגרות.

רוב הפאנלים בכנס השנתי נוהגים להתמקד בשאלה כיצד ישראל רואה את המזרח התיכון, אולם הפעם הוזמנה קבוצה מכובדת של נואמים לדון בשאלה כיצד האזור רואה את ישראל. המשתתפים שפכו אור על המורכבות וההבדלים שעולים באופן שבו מדינות ועמים במזרח התיכון תופסים את שכניהם הישראלים. הדיון התמקד בקטליזטורים המעודדים את שיתוף הפעולה הביטחוני הגובר בין ישראל לבין "המחנה הסוני הפרגמטי" ובתוצאותיו הצפויות, וכן בשאלה האם מדובר בהיערכות אסטרטגית מחודשת וארוכת טווח, או שמא ב"נישואי נוחות" זמניים. הדוברים דנו גם באופן השפעת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני על תפיסת מדינות המזרח התיכון השונות את ישראל, והאם העניין של מדינות האזור בנושא הולך ופוחת. לסיום, הציגו המשתתפים את תובנותיהם באשר לשאלה האם ישראל יכולה להושיט יד למדינות המזרח התיכון – ואם כן כיצד ובאילו תנאים. את הדיון הנחה ד"ר פיליפ גורדון, ששירת בתפקידים בכירים רבים בממשל האמריקני, וביניהם בתפקיד המתאם לענייני המזרח התיכון במועצה האמריקנית לביטחון לאומי בשנים 2013 – 2015.

"מדד הביטחון הלאומי" הוא מחקר דעת קהל ייחודי ומעמיק שמתקיים במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי. המכון מקיים מעקב עקבי ורב שנים, המתבצע מאז 1984 במטרה לעקוב אחר מגמות בדעת הקהל לגבי סוגיות הקשורות לביטחון לאומי בנושאים כגון: תפיסת האיומים והאתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל, עמדות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, האיום האיראני, הזירה הצפונית, עמדות כלפי צה"ל, ערכים לאומיים מרכזיים, מוכנות העורף, יחסי ישראל-ארה"ב, תרומתה של יהדות ארה"ב לביטחון הלאומי, תפיסות ביחס לתפקוד התקשורת בהיבט הביטחוני ויחסי יהודים-ערבים בישראל. ייחודו של המחקר הוא בכך שהוא מאפשר לבחון לעומק ולאורך זמן תהליכים וסוגיות, על בסיס מאגר מידע עשיר, מעמיק ומתעדכן. המדד מתאר את הגישות, התפיסות והעמדות של דעת הקהל הישראלית בנושאים אלו, תוך ניתוח המשמעויות שעולות מכך לביטחון לאומי ובכך לנסות מנסה לתרום למקבלי ההחלטות ולדיון הציבורי והתקשורתי. המחקר מתבסס על מדגם רחב ומייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל – כ 800 נשאלים ונשאלות, יהודים וערבים כאחד. הראיונות נערכים פנים מול פנים, בבתיהם של המשיבים. ההיענות בשיטה זו גבוהה. המחקר השנה התקיים בנובמבר-דצמבר 2017. להלן יוצגו ממצאים בולטים בהתבסס על תשובותיהם של הנשאלים מקרב האוכלוסייה היהודית.

מר מלדנוב ציין כי התכוון לדבר על האיומים, ההזדמנויות והשינויים הטקטוניים במזרח התיכון מאז הקמת מדינת ישראל. ישראל הצליחה לכונן דמוקרטיה, להשיג קידמה טכנולוגית וביטחונית ולהציב מענה לכל מי שמציב בפניה איום ביטחוני. ישראל נאבקת מיומה הראשון על עצם שרידותה ונאבקת מול אתגרים ביטחוניים במצב שבו רבים אחרים היו כבר מוותרים. האנטישמיות נמשכת לאורך כל הזמן. יש כאלה המבקשים להשמיד את ישראל והמזרח התיכון ניצב בפני רדיקליות אסלאמית. אלה סוגיות שמגדירות את הדיון ומעצבות את הדיון בנוגע להזדמנויות ולאיומים. השאלה הפוליטית המרכזית היא כיצד "לרבע את המעגל", איך להביא לשיתוף פעולה עם הגורמים המתונים והמודרנים באזור עם ישראל.

ניתוח אסטרטגי של סוגיות הנוגעות לביטחון הלאומי מחייב התבוננות אל המחלוקות הפנימיות בחברה הישראלית. נראה כי חלק ניכר מהמחלוקות המהותיות קשור לנושאים הנוגעים לביטחון הלאומי. בפאנל זה עמדו על מחלוקות אלו בקרב הציבור הישראלי היהודי. נבחן הקשר בינן לבין תפיסות העולם השונות בקרב הציבור לגבי הערכים שבבסיס המדינה ובעיקר במשמעות של הגדרת המדינה כ-"יהודית ודמוקרטית" ובמקומם של ערכים ליברליים ונעשה ניסיון לבחון כיצד ניתן לאזן בין ערכים מתחרים, ובבחינת המשמעויות וההשלכות לסוגיות הנוגעות לביטחון הלאומי ובהמלצות להמשך.

הכנס השנתי ה-11 נפתח בנאומו של ג'ייסון גרינבלט, המשמש כשליח האמריקני למזרח התיכון. גרינבלט אמר כי המילה "שלום" מפורשת ביהדות ובאסלאם באותו האופן, ועדיין לעיתים נראה כי השגת שלום בין הישראלים לפלסטינים היא בבחינת משימה בלתי אפשרית. עם זאת, הוא הצהיר שהוא מאמין שישנה דרך אמיתית לכינון השלום. עוד ציין בפתח נאומו כי האזור השתנה באופן ניכר מאז נסיעתו הראשונה לכאן לפני כ-35 שנים, וכי המזרח התיכון היום מאופיין באגרסיביות איראנית, בהבנת ההזדמנויות הגלומות באזור ובהתפתחות ההבנה כי ישראל אינה הבעיה, אלא דווקא חלק מהפתרון.

הכנס השנתי הבינלאומי ה-11 של המכון למחקרי ביטחון לאומי נפתח בערב חגיגי בהיכל התרבות בתל אביב. הערב נפתח בברכותיהם של נשיא הוועד המנהל, סר פרנק לואי, יושב ראש חבר הנאמנים הישראלי של המכון, מר פיני כהן, סגנית ראש המכון הגב' אורלי הירדני וראש המכון עמוס ידלין. הדובר הראשון היה שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית, ג'ייסון גרינבלט, שהציג את השקפת הממשל על עתיד המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים. אחריו דיבר הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, שסקר בהרחבה את מפת האתגרים של צה"ל בפתחה של 2018. את הערב סיים פאנל מומחים בהנחיית עמוס ידלין, שכלל את הגב' מישל פלורנוי, מר תומס פרידמן, גנרל דיוויד פטריאוס ופרופ' פרנסואה היסבורג. הדוברים פרשו את משנתם בנוגע לאתגרי ההווה והעתיד בסביבת הביטחון הלאומי האזורית והבינלאומית.