חזרתי לאחרונה מכנס בחו"ל בנושא שינויי אקלים וביטחון. הנושא הזה, בלשון המעטה, אינו עומד בראש סדר היום הישראלי. במהלך יותר מארבע שנים ב-INSS , השתתפתי במספר רב של כנסים בתחום הביטחון, שאורגנו על ידי מגוון גופים וטרם ראיתי פאנל בנושא הזה. גם ב-INSS עצמו, אנחנו רואים את עצמנו כקשורים לדיון הציבורי הביטחוני בארץ, אולם על פי חיפוש בארכיון באתר שלנו, בנושא שינויי האקלים והרלוונטיות שלו לישראל, לא פרסמנו עד עכשיו אף מילה.

במידה רבה, ההתייחסות הדלה שלנו לנושא בארץ יכולה להיחשב מוצדקת. לישראל סדר יום ביטחוני עמוס, עם איומים בטחונים ברורים ומיידים. השפעות הדרגתיות ועתידיות בתחום האקלים, נדחקות הצידה למען עיסוק בסוגית מיידות כגון: המשטר האיראני, המדיניות מול הפלשתינים, היחסים עם ממשל אובמה, והמזרח התיכון שמתפורר סביבנו.

מלבד זאת, גם אם היינו מכירים באיום הכרוך בעלייה עתידית של גובה פני הים שתציף את אלכסנדריה, מה תוכל ישראל לעשות בנושא? להדוף את הים? האם ניתן היה לשלוח את  צה"ל להוריד גשם בשמי סוריה בכדי למנוע את הבצורת, ולעשות "ריוויינד" למלחמת האזרחים? ( זאת לאור הטענה שהבצורת של שנות 2006-2011 תרמה לאי-היציבות הפנימית, שהובילה לבסוף לטלטלה בסוריה.) המשוואה המשולבת של עיתוי ויעילות קובעת שסוגיית שינויי האקלים וביטחון תהיה משנית בשיח הציבורי שלנו.

ובכל זאת, במקומות רבים בעולם, המצב הוא אחר. בסקר שנערך לאחרונה בקרב מומחים בתחום היחסים הבינלאומיים בארה"ב  נשאלים רבים יותר התייחסו ל"שינויי אקלים גלובלי" כאחת משלוש הסוגיות החשובות ביותר למדיניות חוץ אמריקאית, לעומת אלה שהתייחסו לכל סוגיה אחרת - כולל איראן, סין, ורוסיה.

מומחים אלו כלל הנראה מבינים גם הם מה שמבינים בעולם המתפתח. למשל, חלקים ניכרים של דרום אסיה עלולים, פיזית, לשקוע בים, מצב שיכפה על  הממשלות המקומיות לבנות דיור ותשתית עבור עשרות מיליוני "פליטי אקלים". התרחיש הזה עלול להתרחש בעתיד הרחוק, אולם הוא דורש השקעה עצומה והכנות של עשרות שנים. למדינות כאלו, שעשויות להיפגע באופן מהותי, נושא שינויי האקלים אינו מהווה נושא שולי כלל.

ישראל, לשמחתנו, לא צפויה על פי התחזיות להיתקל בגורל אכזרי שכזה. רק השבוע פרסם השירות המטאורולוגי הישראלי דו"ח המעיד שרמות הממטרים בארץ לא השתנו לאורך 94 השנים האחרונות (אם כי הטמפרטורות בארצנו עלו בהחלט). יחד עם זאת, ייתכן שהתוצאות המרגיעות הללו לא יימשכו וכבר קיים חשש לירידה ברמת הממטרים בעשור הקרוב. אולם שינוי האקלים עשוי להוות לא רק מטרד עבור ישראל, אלא דווקא הזדמנות.

מדינות המשופעות משינוי אקלים, עשויות להתעניין בידע ובטכנולוגיות בהן הצטיינה ישראל לאורך עשרות שנים. בין השאר בטכנולוגיה ישראלית פורצת דרך בתחום ההשקיה בטפטוף בה היא מצטיינת מאז שנות ה-60 ואשר אותה הפיצה ברחבי העולם המתפתח. עם שינויי האקלים, הטכנולוגיה רלוונטית מתמיד. הכנסים השנתיים של AgriTech (בתחום טכנולוגיות חקלאיות) ו-WATEC  (בתחום טכנולוגיות מים) מושכים קהל מרחבי אסיה והעולם כולו, דבר שעשוי להוות מקפצה עבור המשק הישראלי וגם לעוצמתה הרכה (Soft Power ). סיוע חקלאי, למשל, הוא אחד העוגנים של יחסיה המתחזקים של ישראל עם הודו.

הנכסים הטכנולוגיים האלה מבטיחים להיות חשובים אף יותר בשנים הבאות, כאשר מדינות בגובה פני הים ומדינות אשר עוברות תהליכי "מדבור" (התייבשות והפיכה למדבר) ייאבקו עם שינויי האקלים. מדינות מושפעות כוללות גם אלה שלהן אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל ובתוכן לא רק מדינות באזורנו, שאצלן תהודת הסכסוך הישראלי-פלשתיני הינה מכשול משמעותי יותר לקירוב היחסים, אלא גם מדינות המושפעות בעקיפין מתפיסת הסכסוך, ובתוכן מדינות בדרום ודרום-מזרח אסיה, שלהן יש הרבה מה להרוויח מטכנולוגיות ישראליות והעברת הידע שלנו.

לאור הפוטנציאל הזה לשיתוף פעולה, על המערכת הישראלית לבחון: כיצד ניתן למנף את הנכסים המדעיים והטכנולוגיים של ישראל למען הישגים מדיניים? בתחום זה יכולים לתרום לגיבושה של מסגרת המקשרת בין העברת טכנולוגיות לבין שיפור היחסים עם ישראל, גם גורמים בשירות הציבורי וגם מכוני מחקר שיכולים לסייע בגיבוש תפיסה מתאימה.

לאור סדר יומה הביטחוני העמוס של ישראל, נושא שינויי האקלים לא יתחרה עם משברי היום-יום. מצד שני, אל-לנו להתעלם ממנו. ממשלות ברחבי העולם כבר מתכוננות לטלטלה החתרנית ששינויי האקלים עלול לגרום ולכן, גם על ישראל לחשוב קדימה בתחום הזה, שכן חבל לפספס את ההזדמנויות שההתפתחות הזאת אולי תאפשר לנו.