תפישה אסטרטגית-ביטחונית עדכנית לישראל
ב-29 יוני התארח ראש הממשלה מר בנימין נתניהו במכון למחקרי ביטחון לאומי ופרס את תפישתו הביטחונית, נוכח האתגרים הניצבים בפני ישראל בשנים הקרובות.
ראש הממשלה תאר את השינויים ההיסטוריים המתחוללים במזרח התיכון ועיקרם התפוגגות הגבולות שעוצבו על ידי המעצמות הקולוניאליות (הסכמי סייקס-פיקו) והתפרצות "כל השדים מתוך הבקבוק, שיעים נגד סונים, שבט נגד שבט, כת נגד כת, תנועה נגד תנועה", הדגש לגורמים האסלאמיים ג'יהאדיסטיים קיצוניים, המרחבים את השפעתם ושליטתם על מפת המזרח התיכון ודוחקים את הכוחות הליברליים. בשל הערכה שהטלטלה האזורית תמשך עוד זמן רב, על ישראל לבסס את תפיסתה הביטחונית על ארבעה נדבכים והם:
א. חיזוק ההגנה על גבולות המדינה. ראש הממשלה הדגיש כי "עלינו לעצור את נחשולי הטרור שעשויים להגיע ממזרח ועד למרכזי הערים". לפיכך, הצורך בהצבת גדר ביטחונית לאורך גבולה המזרחי של ישראל מאילת ועד לרמת הגולן.
ב. שליטה ביטחונית וחופש פעולה ביטחוני לישראל בכל שטחי יהודה ושמרון בהסכם עם הפלסטינים. "בכל הסדר עתידי עם הפלסטינים תצטרך ישראל להמשיך לשלוט ביטחונית בשטח עד הירדן למשך זמן ארוך מאוד", החידוש הוא שימור השליטה הביטחונית לא רק בבקעת הירדן אלא בכל השטח מערבית לירדן. לאור הניסיון האזורי, ישראל אינה יכולה להסתמך על הכוחות הפלסטיניים. ישראל הציגה פעמים רבות כי הבסיס המעשי לפתרון שתי מדינות לאום הוא מדינה פלסטינית מפורזת. רק צה"ל והשב"כ יכולים להבטיח את הפירוז באמצעות מניעת הברחות, מניעת ייצור טילים ורקטות, עצירת טרור מתאבדים, חשיפת מנהרות ועוד. במידה ונגיע להסדר עם הפלסטינים, הם יוכלו לכונן מדינה עצמאית פוליטית, כלכלית ואזרחית. אולם, תמשך הפעילות הביטחונית של ישראל בכל השטח כדי להבטיח את הפירוז ולמנוע את נפילת המדינה הפלסטינית ליידי גורמים ג'יהאדיסטיים.
ג. קידום שיתוף פעולה אזורי. הטלטלה האזורית מייצרת גם הזדמנויות לשיתופי פעולה עם שחקנים מתונים במרחב המזרח התיכון, על בסיס אינטרס משותף להצרת צעדיהם של הגורמים האסלאמיים הקיצוניים. במסגרת זאת, ישראל פועלת להידוק היחסים עם מדינות השלום מצרים וירדן ותומכת בחיזוק הממלכה ההאשמית (תוך רמז לכך שישראל תתייצב לצידה של ירדן אם תקלע למצוקה). בד בבד, זו העת לכונן מדינה כורדית עצמאית, "עלינו לתמוך בשאיפתם של הכורדים לעצמאות, הם ראויים לכך", לשם מובילים הווקטורים של התפרקות המדינות והיכולת של הכורדים לתפקד באפקטיביות ולהגן על עצמם. באמירה זו מסמן ראש הממשלה את המדינה הכורדית במחנה שיתוף הפעולה האזורי.
ד. מניעת יכולת גרעין מאיראן. הדרך היחידה למנוע מאיראן יכולת גרעין והתבססותה כמדינת סף גרעינית היא בהוצאת האורניום המועשר בשטחה, כפי שפונו החומרים הכימיים מסוריה, ובמניעת יכולת העשרת אורניום בשטחה של איראן. ההסכם המתרקם עם איראן חייב להתמקד בשלילת יכולת גרעין מאיראן ולא בדחיקת איראן לאחור בזמן הנדרש לה לפרוץ לפצצה, תוך התבססות על מנגנוני פיקוח. "אם המעצמות יסכימו להסדר כזה, הן ישאירו את איראן כמדינת סף גרעינית שתאיים על ישראל ועל האזור ותגרום להתגרענות מהירה של מדינות אחרות במזה"ת. הסכם כזה יהיה מסוכן לעולם כולו. אנחנו עושים הכול כדי להשפיע על המעצמות להימנע ממנו או לשפר אותו". ממצב של מדינת סף גרעינית, הפריצה קדימה משמעותה שאיראן יכולה לסלק את הפקחים ולהגיע לפצצה גרעינית בזמן קצר של שבועות וחודשים.
לסיכום, ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, בחר את במת המכון למחקרי ביטחון לאומי כמקום הראוי להצגת תפישתו האסטרטגית-ביטחונית. הוא הציב ארבעה נדבכים, המשלימים זה את זה, כאסטרטגיית ביטחון לאומי מגובשת, המהווה מצפן להתנהלות של ממשלת ישראל, ובתוך כך, לשימור הקואליציה הפוליטית. בדבריו עלו שני דגשים מחדשים: הראשון, הצורך בהמשך השליטה הביטחונית בכל שטחי הגדה המערבית, גם בהסכם של שתי מדינות לאום. השני, החתירה של ישראל לקדם שיתופי פעולה עם שחקנים אזוריים, להם אינטרס משותף בעצירת התפשטות והשפעת הגורמים הג'יהדיסטיים. בד בבד, ראש הממשלה משדר לעולם המערבי כי ישראל היא הגורם היציב והחזק באזור שיכול לעצור את התפשטות הקיצונים וכי ראוי שהמערב יתייצב לצידה של ישראל ולא ימשיך לאתגרה ביוזמות מדיניות ובאיומי חרמות.
29/06/2014
יום ראשון א' תמוז תשע"ד
"לא רחוק מכאן מתקיימת כרגע עצרת הזדהות עם הנערים החטופים - אייל, גיל-עד ונפתלי. אני הנחתי את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ ואת שר הביטחון, לא לחסוך שום מאמץ, אין לנו שום הגבלות של משאבים או מאמצים כדי להשיב את הבנים הביתה. אני מקווה שגם נצליח במשימה הזאת, אנחנו איננו מרפים ממנה.
האירוע הזה מתרחש בהמשך, או כחלק מתופעה הרבה יותר רחבה שאני בטוח שאתם נותנים עליה את דעתכם בדיונים שאתם עורכים בימים אלה. שינוי היסטורי מתרחש באזורנו ויהיו לו השלכות מרכזיות לביטחון ישראל ולביטחון העולם כולו. הסכם סייקס פיקו שעיצב לפני כמעט 100 שנה את הגבולות באזורנו - הגיע לקצו. ההסדר הזה קוים במחצית הראשונה של המאה ה-20 על ידי כוחות קולוניאליים, ואחר כך הוא קוים על ידי דיקטטורות ערבית חילוניות, וכשהמשטרים הללו עוררו, או קרסו במהפכה הערבית, יצאו כל השדים הכבושים מן הבקבוק המזרח תיכוני - שיעים נגד סונים, שבט נגד שבט, כת נגד כת, תנועה נגד תנועה.
התקווה שתנועות ליברליות מתונות יתפסו את השלטון במדינות ערב נמוגו במהירות ועתה צפויות לנו שנים ארוכות של מאבקים ואי יציבות. אני חייב להגיד לכם שבתחילת האביב הערבי הייתי בין אלה שהיו ספקנים - בלשון המעטה - לגבי ניצחון הליברליזם, זכיתי לכל מיני כינויים - שיש לי ראיה ארכאית, שאני לא רואה את המזה"ת החדש המתהווה לנגד עינינו וכדומה, אבל דווקא משום כך אולי יפתיע אתכם כשאומר לכם שבטווח הארוך של עשרות שנים, של מחצית מאה, בוודאי של מאה שנים, האסלאם הקיצוני ישקע. הוא ישקע משום שהוא מאפשר את חופש הפרט והיוזמה הפרטית שהם ביסוד הפיתוח הכלכלי - רציתי להגיד: 'המודרני', אבל זה לא נכון - ביסוד הפיתוח הכלכלי, וודאי במאות השנים האחרונות. והוא ישקע משום שהוא יוכרע על ידי מהפכת האינפורמציה וטכנולוגיית המידע שתקשה עליו מאוד, על תנועותיו, משטריו לשלוט לאורך זמן במוחותיהם של צעירים. אבל ניתן היה לומר דברים דומים גם בשנות ה-30 של המאה הקודמת על גורל הנאציזם במאבקו בעולם החופשי, והנאציזם אכן ניגף. אלא ש-60 מיליון בני אדם, מתוכם שליש מבני עמנו, נספו לפני שכוחות החופש והקדמה הביסו את הנאצים. על כן, עם כל הסבירות שאני מייחס לשקיעתה העתידית של הקנאות האסלאמית, אנחנו חייבים להיערך עכשיו לקראת ארבעה אתגרים גדולים שהיא מציבה בפנינו.
האתגר הראשון הוא להגן על גבולותינו. פשוט כך - להגן על הגבול. כוחות האסלאם הקיצוני כבר מדפקים על דלתנו בצפון ובדרום, בלבנון ובסוריה הכוחות השיעים של חיזבאללה ואיראן מתחמשים ונערכים למערכה עתידית נגדנו, מעת לעת הם גם מנסים אותנו. בסוריה ובסיני מצטרפים להתקפות עלינו אויביהם הסונים והג'יהאדיסטיים, ובעזה פועלות נגדנו תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי. עכשיו, בכל הגבולות הללו הקמנו מכשולים קרקעיים נגד חדירה למדינת ישראל, להוציא גזרה אחת, והדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לבנות גדר ביטחון במזרח, לבנותה בהדרגה מאילת ועד הגדר שהקמנו כבר בשנתיים האחרונות, ברמת הגולן. אני רוצה להבהיר - הגדר איננה מונעת חדירות בצורה הרמטית, היא איננה מונעת ירי דרך הגדר - כפי שראינו באופן טרגי לפני שבוע - היא איננה מונעת ירי טילים מעל הגדר, או חפירת מנהרות מתחת לגדר, אבל היא מצמצמת בצורה דרמתית את החדירה הקרקעית אל תוך מדינת ישראל. אני מבקש מכם לנסות לדמיין מה היה קורה מול כוחות הג'יהאד בסיני אלמלא הקמנו את גדר הביטחון בגבול ישראל-מצרים, ועכשיו גם ברור מדוע אני מתעקש שגבול הביטחון של ישראל במזרח יישאר לאורך נהר הירדן. מי יודע מה ילד יום. הנחשול של דאע"ש יכול להיות מכוון לעבר ירדן תוך זמן קצר ביותר, ולכן אתייחס בהמשך דברי. בכל מקרה עלינו להיות מסוגלים לעצור את נחשולי הטרור והקנאות שיכולים להגיע מן המזרח בקו הירדן ולא בפרברי תל אביב.
האתגר השני שעומד בפנינו הוא לייצב את השטח מערבית לקו הביטחון בירדן. בתווך הזה ביו"ש אין כוח שיכול לערוב לביטחון ישראל זולת צה"ל וזרועות הביטחון שלנו. פעם אחר פעם הוכח שאחר עזיבתם של כוחות מערביים אי אפשר לסמוך על כוחות מקומיים שהוכשרו על ידי המערב כדי שהם יבלמו את האסלאמיסטיים. כך קרה עם צבא לבנון מול חיזבאללה לאחר יציאת ישראל מלבנון, כך קרה ברצועת עזה כשכוחות הרש"פ ניגפו בפני החמאס אחר עזיבתנו, וכך קורה עכשיו בעיראק אחר יציאתם של הכוחות האמריקניים. ידידי, זאת עובדה, אי אפשר להתעלם ממנה בגלל תפיסות מדיניות שאינן תקפות יותר, על כך צריך להבין שבכל הסדר עתידי עם הפלסטינים תצטרך ישראל להמשיך לשלוט ביטחונית בשטח עד הירדן למשך זמן ארוך מאוד. זהו הבסיס המעשי לרעיון שתי מדינות הלאום כפי שהצגתי אותו בנאום בר אילן, ושהיה ונשאר תפיסתי. הגדרתי את זה אז כך: 'מדינה פלסטינית מפורזת שתכיר במדינה היהודית', אבל מה פירוש המילים 'מדינה פלסטינית מפורזת'? בייחוד לאור מה שמתרחש סביבנו, מי ימנע את החדירה לתוכה וממנה לתוכנו? מי ימנע ייצור רקטות וטילים בתוך השטח הפלסטיני ושיגורם לערי ישראל? הרי זה מה שקורה כרגע ברצועת עזה, שפינינו אותה לחלוטין. מי ימנע שיגור טרוריסטיים מתאבדים מהערים הפלסטיניות לערינו? מי ימנע חפירות של מנהרות לשטחנו משטחם? זה קורה עכשיו שוב ברצועת עזה, אגב - לא רק ברצועת עזה, מי ימנע את זה? מי אם לא צה"ל והשב"כ - בין אם בשיתוף פעולה עם כוחות פלסטינים ובין אם לאו. שמירת הפירוז של המדינה הפלסטינית חייבת להיות בידי ישראל, אחרת היא פשוט לא תחזיק מעמד.
אני מאמין שעלינו לקדם תפיסה מעודכנת זו להסדר עם הפלסטינים, כלומר - שליטה פוליטית וכלכלית פלסטינית בשטחים שיהיו נתונים למרותם, אבל במקביל המשך פעילות ביטחונית של ישראל בשטח בהתאם לצרכים המבצעיים כדי להבטיח את פירוזו מגורמי טרור. התפנותם של כוחות ישראל סביר שתביא לנפילת הרש"פ, לכוחות האסלאם הקיצוני כפי שקרה בעזה, והיא גם תסכן מאוד את מדינת ישראל. אני שומע את הטיעונים, את הארגומנטים נגד זה - הם מסבירים שזה לא יכול להסתדר עם ריבונות פלסטינית... אי אפשר להשאיר כוחות שהיו איתך במריבה… באמת? אתה לא מסתדר עם ריבונות גרמנית שיש כוחות אמריקניים שם? זה לא מסתדר עם ריבונות דרום קוריאנית שיש כוחות אמריקניים שם? 60, 70, 80 שנה אחרי? במקרה הקוריאני פחות. זה לא מסתדר עם ריבונות יפנית, שהיו שם כוחות אמריקניים ועל מה? על הצרכים הביטחוניים של ארה"ב כפי שהיא הבינה אותם. ריבונות יכולה להסתדר עם זה, צריכה להסתדר עם זה, צריכה להתאים את עצמה לצורכי הביטחון וצורכי הביטחון האמתיים שהולכים ומתבהרים לנגד עינינו, שאתם דנים בהם בימים אלה מחייבים את המשך הנוכחות הישראלית והפעילות הביטחונית הישראלית בשטחי יו"ש ובקו הירדן - ומי שלא מבין את זה לא מסתכל על המציאות. כמובן שישנם גורמים בקהילה הבינ"ל, שמסרבים בעקשנות להכיר במציאות הזאת, אם כי אני לא מבטל את האפשרות שניתן לשכנע אותם, אבל כמובן, האחרונים שישתכנעו הם כמה מדינות במערב אירופה, הממשיכות לקרוא לחרמות כאלה ואחרות על ישראל בגלל הנוכחות שלנו והפעילות שלנו ביו"ש ובגולן. בגולן, לא פחות ולא יותר. זוהי הבעיה, ושם פתרונה - הגולן. אבל באשר לשאלת ההתנחלויות, זהו אחד הנושאים שעלינו לפתור בהסדר קבע, לדעתי גם ניתן לפתור, אבל הנושא הזה איננו שורש
הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. שורש הסכסוך הוא הסירוב להכיר במדינה יהודית בגבולות כלשהם ובלי שנפתור שאלה זו, שום פינוי של התנחלות איננו משנה דבר, כפי שכבר ראינו לאחר הפינוי בעזה. ועל כן, אבו מאזן, לאחר שאמר דברים חשובים בערב הסעודית בגנות החטיפות, חייב לפרק את הברית שלו עם החמאס, שמניף את דגל החטיפות ואת דגל הטרור, ועוד יותר חשוב מזה - את דגל השמדתה של מדינת ישראל. אבל כשנחזור לשולחן המו"מ, כפי שאני מקווה, נצטרך לטפל לא רק בשאלת ההכרה הדדית שלשתי מדינות לאום והפסקת ההסתה המתמדת נגדנו, נצטרך לדון גם בסידורים שיבטיחו את המשך השליטה הביטחונית שלנו בשטח עד קו הירדן. בעתיד הנראה לעין, פשוט אין מי שיעשה זאת במקומנו, לא כוחות פלסטיניים ולא כוחות בינ"ל. כפי שראינו פעם אחר פעם, הראשונים אינם מסוגלים לכך, והשניים, במוקדם או במאוחר, מתפנים.
האתגר השלישי שעומד לפנינו, הוא בניית ציר לשת"פ אזורי. אני חושב שזה לא רק אתגר, זו גם הזדמנות. איננו יכולים לפתור את הסכסוכים בין הקיצוניים הסונים והשיעים, לא בסוריה, לא בעיראק, לא בשום מקום. שני המחנות הללו הם אויבים מרים שלנו, הן המחנה השיעי בהנהגת איראן, והן המחנה הסוני, בהנהגת אלקעידה ודאע"ש. אבל הם גם אויבים של אחרים וכאן קיימת הזדמנות לשיתוף פעולה אזורי מוגבר, הוא כבר קיים, אפשר להגביר אותו. אנחנו צריכים ויכולים לצמצם את פגיעתם האפשרית של גורמי האסלאם הקיצוני בנו ובאחרים ועלינו לתמוך המאמצים הבינ"ל לחיזוקה של ירדן ולתמוך בשאיפתם של הכורדים לעצמאות. ירדן היא מדינה יציבה, מתונה עם צבא חזק, שיודעת להגן על עצמה, ודווקא משום כך ראויים המאמצים הבינ"ל לתמוך בה. וכך גם ביחס לכורדים, שהם עם לוחם, שהוכיח מחויבות פוליטית, מתינות פוליטית, והוא ראוי לעצמאות מדינית. אני מאמין שעלינו לשתף פעולה גם עם מצרים ומדינות אחרות כדי לבלום התפשטות שיעית קיצונית או סונית קיצונית אל תוך שטחם. נדמה לי, עמוס, שדיברנו בשנה שעברה על ההשתנות הזאת ואכן היו הרבה מגעים והרבה שיתוף פעולה, כפי שאתם יודעים, עם המדינות שיש לנו שלום עמם, ואני חושב שההבנה שיש, מרקם אינטרסים רחב יותר, לרוחב המזה"ת, אני חושב שהדבר הזה איננו נשאר בגדר הערכה פרטית שלי. הערכה מוגבלת של ישראל, בדיוק מן הטעמים שאנחנו רואים כאן, ועוד לפני ההתרחשויות האחרונות בעיראק.
האתגר הרביעי והאחרון והחשוב מכול, הוא משותף להרבה גורמים במזה"ת, והוא למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. אנחנו צריכים למנוע מצד כלשהו בסכסוך הדמים באזורנו להתחמש בנשק להשמדה המונית. התחמשות של גורמים קיצוניים בנשק גרעיני, יעמיד את העולם כולו בסכנה. במובן הזה, עדיף שלא יהיה הסכם מאשר שיהיה הסכם רע. כדי להסביר מהו הסכם רע, אסביר תחילה מהו הסכם טוב. ההסדר על הנשק הכימי בסוריה, ההסדר הזה לא סיים את הסכסוך שם אבל הוא הוציא את רוב החומרים הכימיים והיכולות הכימיות מסוריה, וכמובן יש להשלים את המלאכה, היא קרובה לסיום אבל טרם הסתיימה, יש להשלים אותה. שימו לב שהשתמשתי במילה להוציא את החומר. כלומר ההסדר בסוריה, אני חייב להגיד בהובלה ובשיתוף פעולה מרשים של ארה"ב ורוסיה, ההסדר הזה פירק והוציא מסוריה את החומרים הכימיים ויכולות הייצור של נשק כימי. זה איננו הסכם שאיראן חותרת אליו, ולצערי יש סימנים שהיא עלולה להשיגו. איראן מתעקשת לא על פירוק והוצאה, אלא על הקפאה ופיקוח. לא פירוק של יכולות, אלא פיקוח על יכולות. לקחת הסכם כזה, הן החומר הגרעיני והן אמצעי ההעשרה של אורניום, שהם נחוצים לייצור פצצה גרעינית, אלה יישארו באיראן תחת פיקוח. אבל משטר הפיקוח איננו יכול למנוע העשרת אורניום לפצצה. קודם כל כי איראן יכולה להערים על משטר הפיקוח, היא כבר עשתה זאת בעבר במשך שנים, או שהיא יכולה לעשות משהו אחר - היא פשוט יכולה לטאטא אותו הצידה ולפרוץ קדימה, הרי זה כל הרעיון של הריצה קדימה - break out. מסלקים את הפקחים ורצים קדימה להעשרה, בדיוק כפי שעשתה צפון קוריאה. המודל שהיה בצפון קוריאה היה הקפאה ופיקוח, פיקוח על יכולות. ההסדר שהיה בסוריה היה פירוק היכולות והוצאתן. עמדתה של ישראל הייתה ונשארה שאיראן אינה זקוקה ליכולת להעשרה בכלל, משום שאם היא מבקשת אנרגיה גרעינית לצורכי שלום, היא איננה זקוקה אפילו לצנטריפוגה אחת. 17 מדינות מעשירות אנרגיה לצרכים אזרחיים בלי שום העשרה.
אנחנו שומעים בדאגה את הנכונות שנשמעת מן המעצמות של ה-P5+1, לצמצם את זמן הפריצה של איראן מ'שנים' ל'שנה' ואם יישארו באיראן אלפי צנטריפוגות בנפתלין, מעשית זמן הפריצה יצטמצם לכמה חודשים או לכמה שבועות בלבד. אם המעצמות יסכימו להסדר כזה, הן ישאירו את איראן כמדינת סף גרעינית שתאיים על ישראל ועל האזור ותגרום להתגרענות מהירה של מדינות אחרות במזה"ת. הסכם כזה יהיה מסוכן לעולם כולו. אנחנו עושים הכל כדי להשפיע על המעצמות להימנע ממנו או לשפר אותו. אנחנו מדברים עם ידידינו האמריקנים, עם נציגי כל המדינות ב-P5+1, אנחנו מדברים איתם כדי שהתוצאה שתיארתי לא תתרחש. אין לי ביטחון שכך יהיה, במשך שנים הובלנו מאבק עיקש בגרעין האיראני וגייסנו הטלת סנקציות נגדו, והמאמצים הללו אכן עיכבו בשנים רבות את תוכנית הגרעין האיראנית. עלינו להמשיך בכל יכולתנו למנוע מאיראן להשיג הסכם כניעה מן המעצמות. עם רצון נחוש ועם מיקוד המאמץ אני מאמין שהדבר הזה אפשרי.
מכובדיי, אני מזהה פה חברים לנשק שנשארים צעירים, זה הנפתלין הטוב, לאורך השנים הללו אנחנו חווינו הרבה דברים אבל טלטלה כזאת כפי שמתרחשת כרגע לא חווינו. והטלטלה במזרח התיכון תימשך עוד שנים רבות. אני ציינתי פה ארבעה אתגרים - הגנה על הגבולות, ייצוב השטח בין גבול הביטחון בירדן ועד מרכזי האוכלוסייה שלנו, שיתוף פעולה אזורי לעצור את ההתפשטות של הקנאות האסלאמית לסוגיה ומניעת הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית. אני מאמין שכל אלה הם אתגרים עליונים לביטחון ישראל, אבל באותה מידה אני מאמין שאלה גם אתגרים חשובים לקהילה הבינ"ל כולה, ובייחוד למערב. אתם מסתכלים סביב ואתם רואים את האמת של מה שאנחנו מטיפים לו במשך עשרות רבות של שנים. אין עוגן אחר ליציבות ולביטחון באזורנו שדומה, אפילו מתקרב, למדינת ישראל. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לחזקה. למען ביטחון ישראל, למען השלום והיציבות באזור, למען העתיד שלנו, ואני אומר היום בהסתכלות אובייקטיבית, לא רק שלנו, אנחנו חייבים להמשיך לחזק את מדינתנו ואת צבאנו. לכך לא היה ולכך גם לא יהיה שום תחליף".
אופציה חילופית לישראל בהחסם הדרך להסדר קבע עם הפלסטינים
אלוף (מיל.) עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי
אנו מבקשים הערב על בסיס מחקר וחשיבה מעמיקים שנעשו בשנתיים האחרונות במכון להצביע על כיוונים אסטרטגיים שנכון לאמץ. אנו מקווים שההצעות שיובאו כאן הערב יהיו בסיס לדיון ציבורי רחב וכיוון מועדף לניהול הסכסוך עם הפלסטינים ולהתקדמות לפתרונו.
ה-INSS איננו גוף פוליטי אך הוא אמון על המלצות למדיניות ולאסטרטגיה לאומית שתתרום לקידום יעדיה של מדינת ישראל – מדינה לעם היהודי, דמוקרטית, בטוחה ולגיטימית.
בשנתיים האחרונות הערכנו שהסיכוי להגיע להסכם עם הפלסטינים נמוך מאד – הפערים בין המינימום שלנו למינימום של הפלסטינים גדולים מדי. הוויתורים הנדרשים להשגת "הסכם קבע" מנוגדים לנרטיב ההיסטורי, לשאיפות הלאומיות, לאמונה הדתית, לתחושת הצדק ההיסטורי והלקחים הפרקטיים של שני הצדדים מהתנהלות המאורעות בדור האחרון. הסכם קבע קשה להשגה היום יותר מאשר היה ב- 2008 או בשנת 2000 .
אפשר להעריך כי אין בכוונת הפלסטינים לוותר על הזכות השיבה, להכיר בסופיות הסכסוך והתביעות, לקבל מדינת לאום יהודית ולאפשר שליטה ביטחונית ישראלית בבקעת הירדן ו/או במרחב האווירי. חשוב להבין כי הפלסטינים לא זזו כמעט בעמדותיהם הבסיסיות מאז קמפ–דיוויד, אנאפוליס ובוודאי בסבב האחרון, אם ניתן לכנותו "סבב".
לפלסטינים יש "PLAN B'" אטרקטיבית שבמרכזה הוקעת ישראל ושלילת הלגיטימיות שלה במוסדות הבינלאומיים וקבלת אישור על כל הפרמטרים הבעייתיים של הסדר עתידי מהקהילה הבינלאומית במהלך "עוקף ישראל". יש סימנים חזקים שההליכה לנתיב הבינלאומי הייתה בעצם ""Plan-A של עבאס ולכן היו כה נוקשים בכניסה למשא ומתן ובמהלכו.
חשוב להבין שגם המשך הסטאטוס קוו נראה בעיניהם מגמה אסטרטגית חיובית המובילה בטווח הרחוק לדרישה לזכויות שוות במדינה אחת. הרי אמריקאים והאירופאים וגם חלקים בציבור הישראלי חוזרים ומזהירים שישראל "אבודה" אם תתמיד בסטאטוס קוו. ולכן ביסוד הגישה הפלסטינית הנחה חזקה שכישלון המו"מ הוא אופציה טובה להם.
ישראל חייבת שתהיה לה תוכנית חלופית שאיננה המשך הסטאטוס קוו – סטאטוס קוו שהוא בר קיימא, אולם הוא איננו רצוי ועשוי להוביל אם לא נתנהל נכון, לדה לגיטימציה של ישראל ולמדינה אחת שמרכיביה היהודיים והדמוקרטיים יכולים להיפגע.
מארבעת "מצבי העולם" הבאים אנו מעדיפים כמובן את הסכם השלום ע"פ הפרמטרים הישראלים PI. איננו מוכנים לקבל הסכם ע"פ הפרמטרים הפלשתינים PP. ולכן עלינו לייצר PLAN B ישראלי שהוא עדיף על הסטאטוס קוו (PSQ):
שרטוט סכמתי של חלופות אסטרטגיות:
בליבת ""PLAN B הישראלי נכונות ישראלית לעצב את גבולותיה העתידיים של ישראל בהעדר יכולת להגיע להסכם, על בסיס מיקסום ארבעת הפרמטרים הבאים – יצירת מדינה יהודית, דמוקראטית, בטוחה ולגיטימית/צודקת.
זהו מהלך עצמאי, יזום ומעצב מציאות, שאיננו מתנים את דמותה של מדינת ישראל בהסכמה פלסטינית. אך זהו גם מהלך מתואם, ככל האפשר אך לא כתנאי, עם ארה"ב והקהילה הבינלאומית שמשאיר פתוח את האפשרות לחזור בכל רגע לשולחן המשא ומתן להסדר קבע או הסדרי מעבר. חוזר ומדגיש כי המהלך לעיצוב עצמאי איננו חלופה המייתרת את חלופות המשא ומתן או הסדרי ביניים והסדרי מעבר. אך אם אי אפשר להגיע ליעד האסטרטגי שלנו בהסכם אנו מתקדמים לשם עצמאית.
עיקרי המהלך:
הגשת תוכנית ישראלית עם הפרמטרים הישראלים לשלום – תוכנית מתונה ונדיבה בנושא גבולות, אך דורשת גם מהפלסטינים התפשרות בסוגיות הביטחון, ירושלים ושיבת הפליטים. על בסיס תוכנית זו, ניסיון נוסף להגיע להסכם.
ניסיון לשתף את מדינות ערב המתונות בהובלת מצרים, סעודיה וירדן בניסיון להגיע להסכם קבע. ניסיון זה יכול להיות ע"ב תוכנית השלום הערבית – עם זאת לא בהכתבת תנאים מראש, בבחינת TAKE IT OR LEAVE IT , ניתוק הסוגיה הפלסטינית מהסוגיה הסורית ומתכונת אחרת לפתרון בעיית הפליטים שלא על בסיס "זכות השיבה".
אם הפערים להסדר קבע אינם ניתנים לגישור, ישראל תניח הצעה להסכמי מעבר, בכוון של "פתרון שתי מדינות לשני עמים" ושינוי המציאות בשטח יחד עם הפלסטינים בשורה של הסכמים חלקיים, תחת הנוסחה 'כל דבר שמוסכם מיושם' בשטח. רצף של הצלחות מוגבלות, אשר ייקבע את פתרון שתי המדינות, מבלי להסכים על כלל הסוגיות, עדיף על כישלון נוסף בניסיון להגיע להסדר קבע כולל באבחה אחת.
אם יתברר כי הפלסטינים אינם משנים את מדיניותם של "הכול או לא כלום" ומתנגדים להסדרי מעבר, גם מחשש שהמצב הזמני יהפוך לקבוע. במקרה זה, שחסומה הדרך להסדר הקבע כמו גם להסדרי מעבר, על ישראל לגבש תוכנית ארוכת טווח לעיצוב עצמאי של גבולות ישראל, תוך תיאום מרבי עם בעלות בריתה, ואם ניתן אף עם הפלסטינים.
עיקרי התוכנית:
• ויתור על דרישת ריבונות על- 80-85% מהגדה המערבית - מעבר לגדר ההפרדה, ולא כולל בקעת הירדן, חברון וירושלים.
• העברת שטחי B וחלק גדול משטחי C לאחריות פלסטינית.
• עצירת הבניה בהתנחלויות מעבר לקו שיוגדר.
• העברה, רצוי בהסכמה, של תושבי ההתנחלויות במהלך ארוך טווח להתיישבות בשטח ישראל – בעדיפות לגליל ולנגב ולגושי ההתנחלויות.
• השארת השליטה הביטחונית בגדה המערבית בידי צה"ל בדומה לאחריותו היום. תשמר היכולת לפעילות מונעת, למרדף חם, לשליטה במעטפת הגבולות ובמרחב האווירי. עם זאת, הקטנת חתימת הנוכחות של צה"ל למינימום האפשרי.
למהלך חד צדדי יש קונוטציה שלילית בישראל. עם זאת אינני מכיר מישהו שרוצה לחזור ולשלוט במליון וחצי פלסטינים בעזה. ניתוח המהלך החד צדדי של הממשלה בראשות אריאל שרון מגלה ארבע שגיאות מרכזיות . במהלך של עיצוב הגבולות המזרחי של ישראל נדרש לתקן שגיאות אילו כדי להבטיח תוצאות טובות יותר:
א. השגיאה הראשונה הייתה ביצוע המהלך ללא לגיטימציה מספקת חיצונית ופנימית. נכון להקדים למהלך החד צדדי בהצעה נדיבה לשלום עם הפלסטינים. כאשר יתבר כי הסכם עם הפלסטינים קשה להשגה, בעיתוי הנכון יש לשתף האמריקאים בנכונותנו לעבור לעיצוב עצמאי של מציאות של שתי מדינות.
ב. השגיאה השנייה היא השארת מסדרון פנוי ופתוח להברחת נשק לרצועת עזה שאפשר להפוך אותה לבסיס איראני מוצף בנשק מכל הסוגים שהוברח מאיראן ומלוב. אסור לחזור על שגיאת עזיבת ציר "פילדלפי". בקעת הירדן, במהלך העצמאי המתואם, תישאר בידי ישראל ותמנע את הברחות הנשק ליהודה ושומרון והסתננות גורמי טרור וג'יהאדיסטים לתחומי הרשות הפלסטינית.
ג. השגיאה השלישית היא פינוי השטח במלואו מתוך כוונה לקבל לגיטימיות לסיום הכיבוש. גם עם הפינוי המלא ישראל לא זכתה להכרה בסיום הכיבוש. אנו מציעים הערכות על קו גדר הביטחון או בקו קרוב אליו, השארת גושי ההתנחלויות העיקריים ואף שטחים אסטרטגיים נוספים – חלק משטחים אילו יהיו כקלפי במשא ומתן עתידיים.
ד. השגיאה הרביעית הייתה הנתק המוחלט בין הנהגה לבין הציבור שעמד להיות מפונה, חוסר תכנון ברמה הלאומית שגרם לטיפול ליקוי במפונים עד היום, תשע שנים אחרי ההתנתקות. כדי לבנות אמון נדרש שיח מקדים, רציני, דיאלוג פנים-ישראלי ואף בחירות או משאל עם בישראל שיאפשרו לגיטימציה פנימית לכל המהלך. כמו כן, ניהול התהליך באופן מדורג ולאורך זמן, תוך בניית פתרונות הולמים למפונים.
סיכום:
נדרשת פרדיגמה חדשה לקידום ולשימור רעיון שתי המדינות, לעצירת השחיקה במעמדה המדיני והכלכלי של ישראל. עיצוב חד צדדי של גבולות ישראל הוא בעדיפות שניה להסדר קבע או הסכמה להסדרי מעבר עם הפלסטינים ,אך הוא עדיף על המשך הסטאטוס קוו, ועל הסכם בפרמטרים שדורשים הפלסטיניים – ללא ביטחון, ללא הכרה במדינה יהודית, ללא ויתור על 'זכות השיבה' וללא הסכמה על סופיות התביעות. נדרש לשנות את התפישה שהזמן משחק לרעתנו, לקחת מחדש את היוזמה ולמלא את מצבר הלגיטימציה.
עיצוב גבולות ישראל הוא אינטרס ישראלי שיבטיח היותה מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ולגיטימית. הדבר נעשה מעמדה של עוצמה אסטרטגית, דווקא בעידן של התהפוכות האזוריות. מדובר בתוכנית ארוכת טווח – המשמרת את פתרון שתי המדינות, הופכת מגמה ומשנה עובדות על הקרקע שלכאורה מונעות פתרון זה. המהלך יעשה תוך השארת הדלת פתוחה לחזרה לשולחן המשא ומתן להסדר קבע, להסדרי מעבר או לדיון אזורי.