לקראת הבחירות הפרלמנטריות שייערכו בטורקיה ב-7 ביוני קיים מתח רב במדינה לגבי השאלה האם ההימור הכורדי של ריצה כמפלגה מאוחדת יצליח. באופן היסטורי, אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%) נועד למנוע כניסת מפלגה כורדית לפרלמנט. כתוצאה מכך, בשתי מערכות הבחירות הקודמות העדיפו נציגי הכורדים להתמודד כ"עצמאיים". למרות הבטחות שניתנו ב-2013 לגבי רפורמות ביחס למיעוט הכורדי שיכללו גם את הורדת אחוז החסימה, לא חל שום שינוי בתחום זה. בעוד שבישראל העלאת אחוז החסימה (מ-2% ל-3.25%) הייתה זו שגרמה למפלגות הערביות להתאחד לרשימה המשותפת, החלטתה של מפלגת העם הדמוקרטית (HDP) לרוץ כמפלגה מאוחדת נחשבת להימור לאור אחוז החסימה הגבוה בטורקיה.  סקרי דעת קהל מראים שהמפלגה מתנדנדת סביב אחוז החסימה. בבחירות לנשיאות באוגוסט 2014 זכה סלהאטין דמירטאש, היו"ר המשותף של HDP ל-9.8% מהקולות, אך בבחירות הפרלמנטריות הקודמות (2011) זכו הכורדים רק ב-6% מהקולות.

הטורקים לרוב אינם אוהבים את ההשוואה בין המיעוט הכורדי במדינתם למיעוט הערבי בישראל אך ישנם קווי דימיון. בראש ובראשונה מדובר במיעוט שההערכות לגביו הן שהוא נע סביב ה-17%, וזאת בדומה להיותו של המיעוט הערבי כ-20% מאוכלוסיית ישראל. לשתי המדינות קשיים בהתמודדות עם המיעוט, אם כי מקור המתחים בישראל נובע בין היתר מהלאומיות האתנית (התורמת לאי-שוויון ותחושות קיפוח)  ואילו המתחים בטורקיה נובעים בין השאר מהלאומיות האזרחית-פוליטית (הגוררת עימה ניסיונות לאסימילציה).  בשתי המדינות גם העובדה שהמיעוט מהווה חלק מקבוצה אתנית רחבה יותר, ולכן יש חששות ביטחוניים וכן חששות מכוונות היפרדות, מהווה מכשול לשילוב מלא של המיעוט. יש לציין, שלפחות נכון לעכשיו, מרבית הערבים בישראל וכן גם מרבית הכורדים בטורקיה מעוניינים להמשיך להישאר תחת המסגרת המדינתית הקיימת, אך דורשים שינויים בהתנהלות ושינויים בחקיקה. מבחינת שוני בין שתי הקבוצות, בולטת מצד אחד האוטונומיה התרבותית שמתאפשרת לערביי ישראל, ומצד שני ההשתלבות הרבה יותר של הכורדים בטורקיה (הבאה לידי ביטוי למשל בנישואי תערובת).

גם למפלגת ה-HDP וגם לרשימה המשותפת יש מצע שחורג מהגנה רק על זכויות המיעוט, וחותר לחברה שוויונית יותר באופן כללי. ניתן כמובן לטעון שקידום השוויון הוא גם הדרך לשיפור אמיתי במצב המיעוטים ולכן לא חורג באמת מהאג'נדה הפרטיקולרית. עם זאת, בגלל אלמנטים יותר אוניברסליים במצע כמו גם בשל היותן "מפלגות מטרייה" המאחדות גורמים שונים יש עליהן גם לא מעט ביקורת בתוך קבוצת המיעוט. בראש שתי המפלגות עומדים מנהיגים בערך בגיל הארבעים הנחשבים כריזמאטיים (יש לציין כי ל-HDP  יש יו"ר משותפת, בהתאם לתפיסות המתקדמות יחסית של ייצוג מגדרי שווה הקיימות בקרב הכורדים). שניהם מנסים לקדם שיח של דו קיום במרחב משותף. עם זאת, עקב הקושי הרב לעבור את אחוז החסימה בטורקיה ה-HDP צריכה להתאמץ יותר בפנייה אל מצביעי השמאל שאינם כורדים.

תרחיש בו ה-HDP לא יעברו את אחוז החסימה הוא תרחיש נוח לכאורה למפלגת הצדק והפיתוח, כיוון שפירוש הדבר יהיה הגברת כוחה בפרלמנט, יאפשר להעביר ביתר קלות את השינויים החוקתיים הדרושים על מנת לחזק את מעמדו של הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן, ואולי אף להשלים את המעבר של טורקיה לשלטון נשיאותי. יחד עם זאת, ישנם חששות מפני התפרצות אלימה במידה ולא תיכנס המפלגה הכורדית לפרלמנט. אי-כניסת ה-HDP לפרלמנט לצד תהליך השלום המקרטע בין הממשלה למנהיג המחתרת הבדלנית הכורדית, ה-פ.ק.ק., עבדוללה אג'לאן יחריף את המתחים במדינה, אם כי הנזק העצום שנגרם בשנות הסכסוך האלים (כ-40,000 הרוגים) מהווה בכל זאת גורם מרתיע מחזרה לנתיב האלימות. כבר עתה, לקראת הבחירות, מפלגת הצדק והפיתוח מנסה דרך רטוריקה לאומנית לחזר אחר מצביעים של מפלגת הפעולה הלאומית (MHP), והדבר מעורר זעם רב בקרב הכורדים. לטענת דמירטאש אין לו תכנית חלופית, וגם אם המפלגה לא תיכנס לפרלמנט מבחינתו היא עדיין תהיה המפלגה הרביעית בגודלה בטורקיה. במובנים רבים הבחירות הפרלמנטריות של 2015 הן בישראל והן בטורקיה הן בעלות משמעות מיוחדת מבחינת המיעוטים. בבחירות בישראל הצליחה הרשימה המשותפת להגיע להישג חסר תקדים של היותה המפלגה השלישית בגודלה, דבר שצפוי להגדיל את השפעתה בכנסת ה-20 בהשוואה להשפעת המפלגות הערביות בעבר. תצליח או לא תצליח מפלגת ה-HDP לעבור את אחוז החסימה, ההימור של המפלגה כנראה יהיה בסיס לנקודת מפנה ביחסי הרוב הטורקי והמיעוט הכורדי.