ארגון 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) יצר לעצמו, באמצעות קמפיינים תקשורתיים עשויים היטב, תדמית של ארגון צבאי חזק ואף בלתי מנוצח. לוחמי הארגון – המוג'אהדין – משתמשים בתבנית קרב ובשיטות לחימה המאפשרות הישגים צבאיים בשדה הקרב, וניכרות בפעולותיו הצבאיות באופן שממנו ניתן ללמוד על דפוסים בולטים. עם זאת, הארגון אינו בלתי מנוצח כפי שהוא מציג עצמו, והוא סובל מנקודות תורפה שכבר גרמו לו להפסדים.

שיטת ומאפייני לחימה
הסרטונים המופצים הם חלק מקמפיין תעמולה מתוכנן ומתוזמר, אך מעבר לכך הם גם חושפים שיטות ומאפייני לחימה שחוזרים על עצמם בקרבות שונים. הקרבות מתחילים בתדריך, שלאחריו הכוח הלוחם מתחיל בהתקדמות לעבר אזור הקרב. בשטחי ההיערכות הוא פורס נשק כבד הכולל מרגמות, מרקטות, מקלעים (על גבי פלטפורמות קרקעיות ורכובות) וטנקים. הפעלת האש פותחת את הקרב לשם ריכוך ארטילרי של הכוח היריב, המייצר מסלול גישה נוח לביצוע פיגועי התאבדות. הפיגועים נעשים עם כלי רכב – ממכוניות, דרך משאיות ממוגנות ירי ועד טנקים – עמוסים בחומרי נפץ, שנעים בחופשיות יחסית בשדה הקרב עד הגעתם למטרה. לאחר מכן מוטלים כוחות רגליים למערכה במטרה לכבוש את היעד. כוחות אלו עשויים לנוע בחלק מהקרבות מאחורי רכבים ממוגני ירי.

שיטת לחימה זאת מכילה כמה מאפיינים של חשיבה אסטרטגית המכונה גישה עקיפה. אסטרטגיה זו נועדה לפגוע ברצון הלחימה של היריב, ובכך להימנע מקרבות הכרעה פנים אל-פנים. המאפיין הבולט ביותר בגישה זו הוא פיגועי התאבדות באמצעות רכבי תופת, אשר השימוש בהם נועד לפגוע ברוח הלחימה של כוחות היריב. שיטה זאת נחשבת לאפקטיבית מאוד בעבור הארגון, ולראיה במהלך מאי 2015 נכבשה בעזרתם העיר רמאדי בעיראק. טרם הכיבוש שוגרו שלושים רכבי תופת לעיר, שהפעלתם גבתה את חייהם של 500 אנשים. יתר על כן, כתוצאה מכך כ-8,000 איש עזבו את העיר, וכוחות הצבא העיראקי נטשו גם בהם בעקבות פיגועי משאיות תופת בבנייני ממשל.

מאפיין נוסף, שניתן לראותו בקרבות שמתקיימים עתה מצפון לעיר חלב בסוריה, הוא התקדמות מהשוליים למרכז. שיטה זאת מאפשרת לארגון להטיל את כוחותיו מול יריבים חלשים ממנו, וכך לבסס אחיזתו בשטח בטרם הושג היעד. כיבוש העיר מוסול שבעיראק ביוני 2014 התנהל לפי שיטה זו: כוחות הארגון כבשו פאתי העיר והתבססו בהם, משם השתלטו על השכונות הפרבריות ורק לבסוף נלחמו מול כוחות הצבא העיראקי על כיבוש דרכי הגישה המרכזיות לעיר. כיבוש יעדים עוד לפני המגע עם יחידות הצבא יצרה לארגון תדמית עוצמתית, שהחלישה מאוד את רוח הלחימה של כוחות הצבא בעיר.

לכל אלו יש להוסיף מערך קמפיינים תקשורתי רחב היקף. קמפיינים אלו הם מכפיל כוח של הארגון, והם כלי מרכזי במלחמה פסיכולוגית שהוא מנהל נגד יריביו. לוחמה זאת מאופיינת בהצגת מסר מאיים, שמושמע זמן רב לפני הלחימה בפועל, ולצדו "הפגנת שרירים" בדמות מצעדים צבאיים והצגה חוזרת ונשנית של פיגועים וירי ארטילרי מזוויות צילום שונות. המסר אף כולל לעתים הוצאות ברוטליות להורג והצדקה דתית למעשי האלימות.

לא בלתי-מנוצח
הארגון משתמש בגישת האסטרטגיה העקיפה, שמביאה אותו להישגים בעיקר מול יריבים חלשים ממנו, אך שיטה זאת אינה הופכת אותו לבלתי מנוצח. שיטת לחימה זאת כופה עליו סבבי לחימה ארוכים עד להשגת היעדים. הארכת סבבי הלחימה מאפשרת שמירה על קצב אבדות נסבל, אבל לעתים היא מקשה על הכרעה וקביעת הישגים ברורים בשטח. אחת הדוגמאות לכך הייתה בתיכרית שבעיראק. הארגון כבש את העיר והכוחות היריבים נסוגו ממנה אך הם ניצלו את הזמן והמרחב, התארגנו מחדש וכעבור כמה חודשים שחררו את העיר.

בנוסף, הארגון ניצב כל העת בכל החזיתות שלו מול שורת יריבים: משבטים מקומיים שמסרבים לקבל את מרותו, דרך מיליציות וצבאות ועד לקואליציה בראשות ארצות הברית. שיתוף הפעולה ביניהם גורם לארגון הפסדים רבים. כך, למשל, ההתקפות האוויריות המדויקות של הקואליציה, שנהנית מעליונות טכנולוגית ומודיעינית, סייעו לכוחות המשמר הכורדיים בסוריה (YPG) להוציא את אזור תל-אביאד, שסמוך לגבול עם תורכיה, משליטת הארגון. מנגנון אפקטיבי לשיתוף פעולה אזורי ובין-לאומי רחב לצד כוחות מאומנים על הקרקע הוא גורם מפתח בהתמודדות עם האיום הנשקף מצד 'המדינה האסלאמית'.