בהודעה שפורסמה לאחרונה ע"י משרד תובעת בית הדין הפלילי הבין-לאומי, פטו בנסאודה, תיארה התובעת כי מאז קיץ 2014 היא מקבלת פניות ועדויות רבות אודות הפשעים הנוראיים אשר בוצעו לכאורה ע"י המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, ביניהם הוצאה המונית להורג, אונס נשים, עינויים, רצח עם של מיעוטים דתיים ואתניים, וכן פגיעה והשמדת נכסי תרבות המצויים בשתי המדינות. בעקבות פניות חוזרות ונשנות, ראתה לנכון התובעת להבהיר את עמדת התביעה בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בנוגע לסמכות שיפוטו של בית הדין על פשעים אלו.

"ללא ספק אלו פשעים רציניים המעלים דאגה לקהילה הבינלאומית ומאיימים על השלום, הביטחון ומצב האזור והעולם", פותחת בנסאודה את הודעתה. פתיחה זו מעודדת מעט מעצם הכרתה בתהפוכות אשר עובר איזור זה, ומעוררת תקווה כי עם האחראים למעשים הנוראיים ימוצה הדין. אולם, בנסאודה ממשיכה ומבהירה כי מכיוון שסוריה ועיראק אינן חברות באמנת רומא, שמכוחה הוקם בית הדין, לבית הדין אין כל סמכות שיפוט טריטוריאלית על הפשעים אשר בוצעו על אדמתן, ולכן אף אינו יכול לפתוח בבדיקה מקדמית או בחקירה של אירוע אשר בוצע בתחומים אלו.

עם זאת, לאור אמנת רומא, בית הדין יכול להחיל סמכות שיפוט אישית (personal jurisdiction) על הפושעים לכאורה, אשר הגיעו ללחום בשורות המדינה האסלאמית מאירופה וממדינות אחרות החברות באמנת רומא, אף בהעדר סמכות שיפוט טריטוריאלית. המידע שנאסף במשרד התובעת מעיד כי מספר אלפים של לוחמים זרים הצטרפו לשורות הארגון, מתוכם מספר לא מבוטל של לוחמים זרים שמוצאם במדינות החברות באמנת רומא כגון טוניסיה, ירדן, צרפת, בריטניה, גרמניה, בלגיה, הולנד ואוסטריה. לוחמים אלה יכולים להיות מעורבים בביצוע פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, כאשר חלקם אף תיעדו ביצוע פשעים אלה דרך הרשתות החברתיות.

התובעת מציינת כי בנוסף לשיקול סמכויות השיפוט בעת פתיחת בדיקה מקדמית, יש לקחת בחשבון את מדיניות בית הדין – התמקדות ב"אחראיים ביותר" לפשעים ההמוניים. בנסאודה לא מעוניינת בלוחם הבלגי או הגרמני "הפשוט" אשר הצטרף לזרם המתגייסים הגובר של המדינה האסלאמית, היא מעוניינת להעמיד לדין את אל-בגדאדי וחבריו - מנהיגי הארגון ושדרת הפיקוד שלו. לאור המידע הקיים לפיו המדינה האסלאמית הינה ארגון צבאי ופוליטי, המונהג בעיקרו ע"י מפקדים מעיראק וסוריה, שהם האחראים ביותר לפשעים ההמונים, האפשרות לחקור על בסיס סמכות שיפוט פרסונאלית מוגבלת. לכן מודיעה בנסאודה כי הגיעה למסקנה שסמכות שיפוט בית הדין צרה מדי.

בנוסף אין לשכוח כי אחד מיסודות בית הדין הינו עיקרון השיוריות, אשר מעניק למעשה את הסמכות הראשונית לחקור ולהעמיד לדין את המבצעים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות למדינות עצמן מהן הגיעו הלוחמים הזרים לשורות המדינה האסלאמית. לכן מצפה התובעת שבנוסף לשיקול האחריות הקולקטיבית של הקהילה הבינלאומית, מדינה אשר מבקשת להילחם בתופעת הצטרפות אזרחיה לשורות המדינה האסלאמית לא תחכה למיצוי הדין עם מנהיגי הארגון, אלא תחל במיצוי הדין כבר עכשיו עם אזרחיה. יתר על כן, בנסאודה מבטיחה עזרה ומידע לכל המבקש. חשוב לציין כי לבית הדין אין סמכות שיפוט על לוחמים זרים, אשר מוצה עימם הדין במדינות מהן הגיעו, ומשיקולי יעילות גם בלתי אפשרי להעמיד לדין כשלושים אלף לוחמים זרים בשורות המדינה האסלאמית.

אי סמכותה של בנסאודה לפתוח בחקירה על בסיס סמכויות השיפוט אינה סוף פסוק. מועצת הביטחון של האו"ם מוסמכת להעביר לחקירה גם מקרים שלא נופלים בסמכות בית הדין על פי הכללים הרגילים אשר חוסמים את בנסאודה. ראוי שמועצת הביטחון אכן תעשה כך, תפתור את בעיית הסמכות ותעשה צדק עם אלפי האזרחים שנפגעו.