בליל ה-1 באוקטובר 2017 פתח סטפן פאדוק באש מחדר הסוויטה בקומה ה-32 בבית המלון בו שהה בלאס וגאס, לעבר קהל המבלים בפסטיבל מוזיקת קאנטרי. הוא הביא למותם של 58 בני אדם ולפציעתם של 546 נוספים, במה שהפך לאירוע הירי הקטלני ביותר שבוצע על אדמת ארצות הברית. 'המדינה האסלאמית' לקחה אחריות על האירוע, מה שגרר הרמות גבה והטלת ספקות בדבר אמינות ההצהרה. בחלוף מספר ימים הודיע ה-FBI כי לא נמצא קשר בין היורה לבין "קבוצת טרור בינלאומית".

לקיחת האחריות מצד 'המדינה האסלאמית' לאירוע הירי בלאס וגאס הצליחה לבלבל רבים, שכן זרוע התקשורת של הישות וסוכנות הידיעות המזוהה עמה, אעמאק, יצרו לעצמן מוניטין של גופים מהימנים. אעמאק, שבפרסומיה מסייעת ל'מדינה האסלאמית' בהפגנת יכולותיה והישגיה ואף מזוהה עמה, נהנית מכך שאינה מוכרת רשמית כסוכנות המשתייכת לה. היחס אליה כסוכנות הוא בשל אמינותה ובחירת המילים בדיווחיה, המדגישים כי אלו מתבססים על "מקורות".

מרבית התקפות 'המדינה האסלאמית' בשנים האחרונות במערב ובמזרח התיכון, או כאלו שנעשו בהשראתה, דווחו לראשונה בסוכנות אעמאק, ורובן התבררו כנכונות לאחר חשיפת ראיות הקושרות את הישות לתקיפה. ראוי לציון כי 'המדינה האסלאמית' אינה מנכסת לה כל פיגוע שמביא לאובדן חיים גדול, גם כאשר ישנה סבירות אינטואיטיבית כי ההתקפה מיוחסת לה. לא פעם ניתן למצוא בדיווחי חדשות מקומיות מיד לאחר אירוע טרור, שנסיבותיו טרם הובהרו והחקירה בחיתוליה, כי נעשית בדיקה – ולא ייחוס אוטומטי - לגבי קשר של 'המדינה האסלאמית' לאירוע.

Just pasted to Nashir News Telegram channels: English version of Islamic State's official statement re the #LasVegas attack pic.twitter.com/kShI2YvdJW

— Michael S. Smith II (@MichaelSSmithII) 2 באוקטובר 2017

על אף שסוכנות אעמאק אינה כלי רשמי של 'המדינה האסלאמית', היא לעיתים קרובות השופר שלה בלקיחת אחריות על פיגועים. אם לא מתגלות עדויות המוכיחות כי יש ל-'מדינה האסלאמית' יד בהתקפה או תפקיד בהשראה לה, דיווחי אעמאק נותרים כמו שהם ללא הצהרה רשמית לאחריות מטעם הישות. הדבר "מנקה" את 'המדינה האסלאמית' וחוסך לזרוע התקשורת הרשמית שלה לחזור בה מהצהרות אחריות, לו יתברר כי הדיווח שקרי. מאז חודש יוני 2017 היו שלושה מקרים שבהם אעמאק מיהרה לקשר את המדינה 'האסלאמית' לפיגוע, אך בדיעבד התברר שללא אחיזה במציאות.

ב-2 ביוני 2017 כאשר חמוש פתח בירי בקזינו במתחם מלונות על יד שדה תעופה בינלאומי בעיר מנילה, בירת הפיליפינים וגבה את חייהם של 37 בני אדם. שעות ספורות לאחר האירוע פרסמה אעמאק כי 'המדינה האסלאמית' לקחה אחריות, אך למעשה היורה, ג'סי קרלוס, היה שרוי בחובות גדולות מהימורים, פוטר מעבודתו וניסה במהלך התקיפה לגנוב ז'יטונים בשווי של כשני מיליון דולרים.

המקרה השני התרחש בבית מלון בעיר ברייטון הסמוכה למלבורן, שבאוסטרליה. יעקוב ח'יר, אדם ידוע בנטיותיו הרדיקליות שאף התאמן במחנה אימונים של ארגון א-שבאב הסומלי, הזמין אל חדרו במלון נערת ליווי אשר נחטפה ונקשרה על ידו, ככל הנראה בכדי לשמש כבת ערובה ולמשוך את המשטרה לזירת הפיגוע. כשזו הגיעה לזירה נוכח דיווחים על קולות נפץ העולים מבית המלון וצרה על החדר בו התבצר, התקשר המפגע לאולפן חדשות ואמר כי הפיגוע הוא למען אלקאעדה ודאע"ש. לבסוף, הוא יצא מהבניין ופתח באש לעבר כוחות המשטרה לפני שנורה על ידם. מהחקירה ומדבריו לאולפן החדשות עולה כי לא עמד בקשרים עם ארגוני טרור.

האירוע השלישי התרחש ב-16 ביוני 2017. בפיגוע משולב בירי וסכינים בירושלים, תקפו שלושה מחבלים את שוטרי משמר הגבול, שוטרת נדקרה למוות וארבעה נוספים נפצעו. המחבלים חוסלו כולם. 'המדינה האסלאמית' לקחה לראשונה אחריות לפיגוע בשטח ישראל בשתי הודעות רשמיות: הראשונה על ידי סוכנות הידיעות אעמאק ולאחריה באמצעות זרוע התקשורת הרשמית. במקביל, גם "החזית העממית לשחרור פלסטין" וחמאס פרסמו הודעות אחריות ואף דחו את הודעתה של 'המדינה האסלאמית'. עם זאת, גורם צבאי ישראלי הבהיר כי "מדובר בחוליה מקומית", והוסיף כי לא נמצאו "שום אינדיקציות למכווין של ארגוני טרור או קשר לארגון כזה או אחר".

שלושת המקרים מלמדים על הפער בין ההצהרות המידיות של 'המדינה האסלאמית' ואעמאק לבין מה שארע בפועל. גם אם באופן נקודתי יתברר כי 'המדינה האסלאמית' עומדת מאחורי הפיגוע בלאס וגאס, סביר כי ימשיכו להופיע הודעות כוזבות מטעמה המנכסות לה התקפות אלימות - על אף שהדבר כוזב ורחוק מהמציאות. עצם הידיעה "החדשותית" כי 'המדינה האסלאמית' קשורה לאירוע זה או אחר מעוררת השפעה פסיכולוגית בקרב קוראיה, ויוצרת האדרה לישות בקרב תומכיה. יש להישמר מליפול למלכודת הזו, ולהקפיד להמתין ש"ערפל הקרב" יפוג והפרטים במלואם יתבררו בטרם מסיקים מסקנות אודות אירוע כזה או אחר. הדבר נכון לכל ידיעה חדשותית באשר היא בעידן הפייק ניוז, אך קל וחומר נוכח הרצון המובן והברור של כל ארגון טרור להאדיר ולהעצים את הישגיו, במיוחד עת החרב מונחת על צווארו.