פרשת תא"ל אופק בוכריס הציפה מחדש סוגיות מהותיות הנוגעות בתפר העדין שבין צבא ומגדר, ובכללן התמודדות הצבא עם הטרדות מיניות ויחסי מרות, אמון החברה במפקדים ובמערכת הצבאית וההיבט התקשורתי. במבט ממוקד, אין  ספק כי מדובר באחת הפרשות הקיצוניות והמאתגרות בתולדות המשפט הפלילי בצה"ל.  נכון לכתיבת שורות אלה, אין לדעת בוודאות את אשר ארע. בנקודת המפגש בין ביטחון, מגדר ותקשורת, פרשה זו מעלה  מספר שאלות עקרוניות, אשר חלקן נותרות פתוחות ועל חלקן תשובות ברורות.

העובדה שמדובר באירוע קיצוני המשלב אלמנטים של קצוות מנוגדים, הן בגרסאות הדיכוטומיות המוצגות והן בדמויות שהן לכאורה בחזקת "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", הופכת את הסיפור כקשה מאוד להתייחסות מבחינה צבאית, וקשה לעיכול מבחינה ציבורית. העובדה כי במרכז הפרשה עומדת דמות בכירה ונערצת, עטורת הילת הקרב, מאתגרת את ההתמודדות הצבאית והאזרחית עם דימוי האנס השכיח.

כרקע לדיון, חשוב לציין כי צה"ל עשה כברת דרך משמעותית וראויה להערכה בנושא הטיפול בעבירות מין בשורותיו, בין היתר באמצעות מערך יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר: הקמת מרכז מהו"ת- מרכז תמיכה לנפגעים/ות על רקע מיני בצבא, הדרכות למפקדים, חידוד נהלים ועוד. בשנת 2014 הגיעו למרכז מהו"ת כמעט 700 פניות בנושא הטרדות מיניות, ולמעלה מ-120 חקירות מצ"ח נפתחו בנושא.

אך למרות השינויים המבורכים, ולמרות שבצה"ל משתדלים לפעול ברוחו – 'חוק נפגעי עבירה' עדיין איננו חל על צה"ל. במסגרת החוק, הקיים באזרחות, רשאים/ות נפגעי עבירה בין היתר לקבל מידע על שחרור של עבריין, לבחור את מין החוקר ועוד. הבדל משמעותי נוסף הוא כי מפקד בכיר אשר מואשם בעבירות פליליות ובכללן עבירות מין, מקבל מהצבא שירותי סנגוריה משפטיים וכן שירותי דוברות ותקשורת באמצעות דובר צה"ל – דבר שבינתיים (ואף במקרה שעל הפרק) איננו מנת חלקן של המתלוננות, שהן לרוב חיילות או קצינות זוטרות יותר. אלו נושאות בעול המשפטי והכלכלי הנלווה לכך בעצמן. לאחרונה הודיעו בצה"ל כי בכוונתם להעניק בעתיד ליווי משפטי למתלוננות/ים באמצעות מרכז מהו"ת, ועל כך יש לברך ולקוות שמהלך זה אכן ייושם.

מנה של אופטימיות משמחת סיפק שר הביטחון משה יעלון, כאשר התבטא באופן ברור וחד משמעי בנושא זה: "עלינו להוסיף ולהיאבק באופן חסר פשרות ובכל דרך – גם חוקית וגם חינוכית - באלימות נגד נשים על סוגיה השונים, בהטרדות ופגיעות מיניות כלפיהן ובניסיונות להפוך מתלוננת לנאשמת באמצעות השחרתה. אף לא אחד מאתנו מבין באמת מה מתחולל בנפשה של מי שחוותה אלימות, הטרדה או פגיעה מינית. דרך ארוכה עול לפנינו ועלינו להמשיך ולהתמיד בה".

היבט נוסף הראוי לבחינה הוא הסיקור התקשורתי של הפרשה, בדגש על העיתונות הצבאית. בהשוואה לפרשות ההטרדות המיניות האחרות בקרב בכירים במערכת הציבורית-ביטחונית, קשה להיזכר בסיקור כה זהיר,  אוהד ומפרגן כלפי חשוד בעבירות מין. קשה לספור את כמות השבחים, במיוחד התואר "גיבור ישראל", אשר הורעפו בתקשורת מאז נחשפה הפרשה. העובדה שתא"ל בוכריס זכה לצל"ש הרמטכ"ל והעובדה שנפצע קשה בקרבות בשכם ובג'נין זכו להבלטה, כמו גם שורה ארוכה של פקודים בהווה ובעבר שסיפרו ודברו בשבחו.

בנוסף, חלק מהכתבים הצבאים השתמשו בסיקור המקרה בטרמינולוגיה הנושנה של "יחסים רומנטיים" ו"הסכמה", למרות שהעבירות המיוחסות מהוות את ההפך הגמור מהסכמה ומרומנטיקה. היו גם כאלו אשר הביעו תמיהה על כך שנשים משתהות בהגשת תלונות על עבירות מין, תהייה שכבר אין לה מקום בימינו. המסר המסוכן אשר עולה מסיקור מוטה שכזה עלול להרתיע בעתיד מתלוננות/ים נוספים אשר יבקשו לעמוד מול מפקדים בכירים בצבא.

כמו במקרים אחרים, גם בפרשה הזו משקפת העיתונות הצבאית ברובה את הזיקה ואת התלות העמוקה שלה בתקשורת הצבאית המונופוליסטית, ומהווה במקרים רבים שופר ישיר שלה. בהקשר הזה ניתן ללמוד שיעור מאלף בתקשורת דווקא מדובר צה"ל, אשר במבוכתו השכיל לנווט את הדיון מטעמו להיבטים פוזיטיביים בדמות התהליכים שהתרחשו בצבא בשנים האחרונות בנושא הטיפול בהטרדות מיניות.

שורות אלו נכתבות ברקע אירוע יום האישה הבינלאומי שצוין ב-8.3 ברחבי הארץ והעולם. למרות ההתקדמות הענפה שניכרת בתחום שירות הנשים בצה"ל בעשרים השנים האחרונות, הדרך כאמור עוד רבה ומפותלת. מרבית הקצינים הבכירים בצה"ל הם גברים, בעוד נשים עדיין מהוות את הרוב בתפקידי הפקידות ותמיכת הלחימה (רק 3 נשים בצה"ל כיום בדרגת תא"ל, רק 24 בדרגת אל"מ – מספרים נמוכים יחסית לגברים). על רקע הנתונים הללו ובהתייחס לאופייה הגברי של הסביבה הצבאית, ללא קשר כיצד תסתיים פרשת תא"ל בוכריס, על הצבא ומערכת הביטחון לדאוג לכבודן ולביטחונן של הנשים המשרתות בשורותיהן ולהעניק להן גיבוי ותמיכה מלאה.

***טל לאור היא עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. לשעבר דוברת משלחת ישראל באו"ם, חברה בפורום דבורה ובקבוצת המחקר לתקשורת, צבא וביטחון במכון למחקרי ביטחון לאומי.