בפברואר האחרון כינס הבית הלבן וועידת פסגה, אשר עסקה במאמץ למנוע ולמגר את התפשטות הטרור הרדיקלי בארצות הברית ובעולם, וכותרתה: "פסגת הבית הלבן בנושא ההתמודדות כנגד קיצוניים אלימים". הקפדתו העקבית של הנשיא אובמה להגדיר בנאומיו את פעולות הטרור, המבוצעות על ידי מוסלמים רדיקליים במזרח התיכון, כ"טרור של קיצוניים", תוך שהוא נמנע במכוון משימוש במונח "טרור אסלאמי", מייצגת בעיני רבים גישה דטרמיניסטית תמימה ובעיני אחרים תפישה אידיאולוגית נוקשה או אפילו זדון. הימנעותו השיטתית של אובמה מהדבקת תוויות דתיות אלו, מהווה סיבה לביקורת הולכת וגוברת כלפיו, מכל קצוות הקשת הפוליטית.

"לא ניתן להביס אויב שאינך מודה בקיומו", אמר ג'נרל לוטינט מייקל פליין, מי שכיהן כראש ה-DIA
(Defense Intelligence Agency ), סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקאי. משמעות הדבר היא, כי על מנת להביס את אויבך עליך להגדיר אותו במדויק, וכך גם יוגדרו מטרותיך והישגך. אך פליין אינו היחיד אשר טען כי כך ראוי לנהוג, וכן לא ניתן לומר ששמורה לו זכות ראשונים כלשהי בנושא זה. גישה כגון זו רווחת בארגוני ביטחון וצבאות רבים ברחבי העולם, ביניהם גם צה"ל, אשר מגדל ומחנך את מפקדיו על אמרות מסוג זה. התייחסות לגישה זו ניתן למצוא, בין השאר, גם במאמרו של סלמאן בן חאמד, נסיך הכתר של בחריין, אשר טען כי על מנת להביס את ארגוני הטרור המיליטנטיים יש להגדירם כתאוקרטיים, ולהשתמש במונחים וברטוריקה ברורה כאשר דנים ועוסקים באיום החדש.

כתגובה לביקורת כנגדו אמר הנשיא אובמה, כי הסיבה לכך שהוא נמנע מהגדרת ארגוני הטרור הללו כארגוני טרור "אסלאמיים", היא משום שארגונים כדוגמת 'אל-קאעידה' וארגון 'המדינה האסלאמית', צמאים ללגיטימציה, ועל כן מנסים לנכס לעצמם את האסלאם, ולתייג את פעולותיהם ככאלו שנעשו בהתבסס על קדושתו. לטענתו, הגדרת הטרור כאסלאמי תסייע להם להשגת אותה לגיטימציה, על אף שאינם זכאים לה שכן הם אינם מייצגים את האסלאם. מנהיגי אותם ארגונים, לטענתו, אינם מנהיגים דתיים, כי אם מחבלים. לכן, חשוב להדגיש כי אמריקה אינה נמצאת במלחמה כנגד האסלאם, אלא כנגד אותם אנשים אשר עיוותו וניכסו אותו לעצמם ולמטרותיהם, והם אינם מייצגים את רובם המכריע של המוסלמים.

מעניין לראות כי בניסוחים דומים ביותר השתמש בנאומיו גם הנשיא ג'ורג' בוש במהלך כהונתו, לאחר פיגועי ה-11 לספטמבר. אך למרות זאת ניתן להצביע על הבדל בניסוחיהם של שני הנשיאים: בעוד הנשיא אובמה מנסה להימנע ככל האפשר משיוך ותיוג דתי כלשהו של אותם קיצוניים, הדגיש קודמו בתפקיד במספר הזדמנויות כי המפגעים הינם קיצוניים אסלאמיים, אף שהם פלג שולי שנדחה בתוקף על ידי רובם המכריע של המלומדים ואנשי הדת המוסלמים.

חשוב לזכור חרף הביקורת, כי הנשיא אובמה הוא שיצר מערכת של שיתוף פעולה הדדי וחסר תקדים עם המדינות הסוניות החזקות, כדוגמת ירדן, סעודיה ומצרים, במאמץ להילחם בטרור, הן הסוני והן השיעי בתימן, עיראק וסוריה. לא מן הנמנע, כי אלמלא בחר אובמה ברטוריקה הנמנעת מהכללות מיותרות, אשר עלולות להיתפש כהתבטאויות אנטי-אסלאמיות, היה עלול שיתוף פעולה זה להיכשל. התבטאויות בהקשר הדתי עשויות היו להרע ולפגום במה שאובמה הוכיח, ללא כל ספק, כי כבר הצליח להשיג, שכן אין ברטוריקה מכלילה ומשמיצה דבר מלבד פופוליזם זול, אשר בכוחו, במקרה הטוב, לסייע בהשתקת מבקריו, ובמקרה הרע להקים את העולם האסלאמי כנגד העולם המערבי.

ולגבי סוגיית הגדרתו המדויקת של האויב - האמרות הטוענות כי חייבים להגדיר באופן חד וחלק את האויב הינן נכונות, אך הגדרות אלו מספיק שיעשו קברניטי המדינות כלפי אנשיהם, השותפים למאמץ הלחימה, ולא על גבי פלטפורמה הפתוחה לדיון ציבורי כלשהו, אשר מטרתה להעניק דין וחשבון למבקרים שונים.

***אפיק ברק הוא מתמחה בתכנית לחקר טרור ולוחמה בעצימות נמוכה, במכון למחקרי ביטחון לאומי.