1. הסכם הגרעין בין איראן למעצמות מהווה נדבך אחד מתהליך המשא ומתן. משא ומתן רב משתתפים מסוג זה הוא תהליך מורכב שבכדי לנתח אותו כראוי יש לבחון את כל השחקנים הרלוונטים ואת תפיסת הכוח ביניהם, האינטרסים שהניעו אותם לאורך התהליך, את אסטרטגיות וטקטיקות המשא ומתן המושפעות ע"י תרבות ופסיכולוגיה, העיתוי ועוד. כל דעה ופרשנות צריכה להכיל את כל אלו ולא להסתפק ב"הסכם" כמוצר היחיד על שולחן הניתוחים.

2. תורת המשא ומתן והגישור מושתתת על זיהוי וסיפוק הצרכים הבסיסיים של כל אחד ואחד מהשחקנים שמשתתפים בו. לאורך המשא ומתן בין המעצמות לאיראן היה מספר רב של אינטרסים, שהשתנו בכל נקודת זמן. בהתייחס למעמד החתימה ולשלושת השחקנים - אובאמה, ח'אמנאי ונתניהו, ניתן לראות כי מבחינת האינטרס הפוליטי-אלקטורלי נוצר מצב של win-win-win. כל אחד מהמנהיגים חיזק את מעמדו בקרב מצביעיו הקיימים והפוטנציאלים: אובאמה עמד במילתו מ-2008 כשהכריז על הדיפלומטיה כדרך לפתור את המחלוקות עם איראן, ח'אמנאי באמצעותו של שר החוץ זריף ייזכר כמי שהצליח להסיר את הסנקציות המכבידות, וגם נתניהו נשאר עם הקלף הביטחוני המרכזי שלו - איראן שעדיין (יכולה להיות) גרעינית.

3. נתניהו ומדינת ישראל ללא ספק היו שחקן מרכזי בתהליך המשא ומתן. אמנם פיזית הישראלים לא נכחו שם (למרות הידיעות על משדרים באולמות ובחדרי המשא ומתן), אבל בראשם של הנושאים ונותנים האיראניים והאמריקאים מידת שביעות הרצון הישראלית מההסכם נלקחה בחשבון. על רקע העובדה שרגלה של איראן נמצאת עמוק יותר מבעבר במזרח התיכון, המדינות חולקות אינטרסים נוספים בלבנט. תגובה ישראלית יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בתקיפת אתרי הגרעין, אלא גם בהתערבות במקום זה או אחר בו יש השפעה איראנית. במציאות זו ניתן לצפות שגם אובאמה ודאי חשב על אי אלו "גזרים" יוכל להציע על מנת להרגיע, לפחות לעת עתה, את ישראל.

4. שחקן אחד שלא עשה כותרות ומילא את תפקידו בצורה יוצאת דופן היה המתווך העומאני. הסולטן קאבוס בן סעיד אל סעיד הראה יכולות תיווך וגישור יוצאות דופן, כשלא רק שהוא נסמך על ידי כל הצדדים אלא גם הצליח להביא אותם לשולחן המשא ומתן כשמאחוריו לא עומדים מנופים כוחניים, אלא בעיקר גישה אפקטיבית ויכולות מקצועיות. ראויה לציון צניעותו שעמדה לזכותו, בניגוד לאגו שהניע והכשיל מתווכים אחרים.

5. כשם שההסכם אינו צריך להצטייר כמושא היחיד בתהליך המשא ומתן, כך גם הסימון שלו כרע או טוב מיותר. הניסיון למסגר את ההסכם בצורה חד מימדית מסמל טקטיקה תקשורתית שנועדה לייצר רווח פוליטי גרידא. כשם ש"היופי הוא בעיני המתבונן", כך גם יעילות הסכם הגרעין - תלוי מאיפה בוחנים אותו, כיצד בוחנים אותו ובעיקר מתי. בעוד מספר שנים נהיה יותר חכמים לגבי יעילות ההסכם, עד שנגיע לשם כדאי להמנע מהצהרות אפוקליפטיות או גשמיות ולהתרכז בחשיבה אסטרטגית מדינית אפקטיבית- שמשמעותה לסמן לאן רוצים להגיע ואיך.

*אריק סגל הוא מרצה במרכז להוראת המשא ומתן בישראל (ICON) וחבר בצוות המרכז למתן יישומי. במסגרת עבודתו הוא מוביל תהליכי משא ומתן במרחב המדיני-בינלאומי.