ביטחון מערכת החשמל בישראל: אנרגיה מתחדשת, ביזור וביטחון אקלימי
בעשור האחרון עלה באופן ניכר משקלו של הגז הטבעי בייצור החשמל בישראל, ובמקביל פחת השימוש בפחם ובסולר. לצד היתרונות הכלכליים והסביבתיים, השימוש בגז מעלה סוגיות חדשות של ביטחון חשמל ועמידות מערכתית, משום שהוא מסופק באמצעות שני צינורות בלבד מהמאגרים בים אל החוף, ללא יכולת אחסון בשטח ישראל. יתר על כן, ייצור באמצעות גז מרוכז באתרי ייצור מועטים, והולכת החשמל לצרכנים תלויה באמינות מערכת ההולכה הארצית. תלות זו במקורות בודדים ובתוואי הולכה מוגבל יוצרת סיכון גובר לאמינות האספקה, בייחוד במצבי חירום ביטחוניים או אקלימיים.
לישראל מאגר דלק פוטנציאלי נרחב, ירוק, חדשני ובלתי נדלה – הפקה המונית של מימן ירוק וכחול בנגב – והחוסן האנרגטי שלה תלוי במידה רבה בהתחברות אליו ובמיצוי הפוטנציאל הטמון בו. לאחר החלשת הציר האיראני האיומים על מדינת ישראל לא נעלמו, גם אם השתנו, ולאיום על משק האנרגיה יש מעמד מיוחד בשל התלות המוחלטת של הכלכלה ושל מערכת הביטחון בו. מאמר זה סוקר את אופי האיומים הגיאופוליטיים העתידיים על שרשרת האספקה ותשתיות האנרגיה של ישראל, תוך התמקדות בייחודו של הנפט ובתלות של ענפי התחבורה והתעשייה בו. נקודת המוצא היא שיש להיערך לעלייתו של "עימות קר" עם טורקיה, ושבמצב זה מוטת השליטה הרחבה שלה על נתיבי אספקת הנפט לישראל יוצרת איום מובהק על חוסן האנרגיה של המדינה. זיהוי האיומים מוביל למענה המערכתי ההכרחי להם – ביזור וגיוון מקורות ההפקה וההולכה. מתוך כך יובהר כי אחד המענים המערכתיים החשובים בנושא טמון בהפקה של מימן ירוק ומימן כחול במארג תשתיות משוכלל שיתבסס בנגב.
