הבחירות לנשיאות רומניה שהתקיימו ב-18 במאי הניבו ניצחון ברור למועמד המרכז הליברלי והפרו-אירופאי ניקושור דן, ראש העיר בוקרשט, אשר זכה ב-54% מהקולות.
רוב מנהיגי אירופה בירכו על התוצאה, בין היתר בשל חששות מפני ניצחון אפשרי של גיאורג סימיון. סימיון, יו"ר ה-AUR, שהתבטא באופן נחרץ בעד ישראל, ניהל קמפיין ימין קיצוני נגד הממסד ונגד השחיתות, עם אלמנטים המזכירים את רטוריקת ה- MAGA של טראמפ, מה שהפך אותו למאוד פופולרי בקרב רומנים רבים החיים מחוץ לרומניה.
הניצחון של דן מרשים במיוחד לאור הכוחות הפוליטיים שפעלו נגדו—ובעיקר סוכנויות הביון הרוסיות. מוסקבה תמכה תחילה בקלין גאורגסקו, שעמדותיו היו עוד יותר רוויזיוניסטיות ואנטי-ממסדיות. נרשמה עלייה חדה ומלאכותית בתמיכה בגאורגסקו, שנשענה על פעילות רבה בטיקטוק והובילה לניצחונו המפתיע בסיבוב הראשון. בית המשפט החוקתי פעל במהירות, ביטל את תוצאות הבחירות ואסר על גאורגסקו להתמודד—צעד שיכול היה להוביל למשבר עמוק של לגיטימציה פוליטית. עם זאת, שירותי הביון הרומניים בנו נגדו תיק מפורט, שהציג ראיות משמעותיות להסתה נגד הסדר החוקתי, לשוחד בחירות, להלבנת הון ולעבירות פליליות נוספות. לאחר מכן, התמיכה הרוסית עברה במהירות לסימיון, שזכה גם הוא לעלייה מהירה בטיקטוק.
במקביל, באירופה גברו החששות מהתערבות שמקורה, באופן חסר תקדים, גם בוושינגטון. ממשל טראמפ גילה עניין יוצא דופן בבחירות ברומניה—בדומה למה שעשה בגרמניה בפברואר האחרון. ג'יי.די. ואנס ואלון מאסק מתחו ביקורת על ביטול הבחירות והביעו בפומבי תמיכה בסימיון, שעמדותיו האידיאולוגיות דומות לשלהם. ממשל טראמפ אף שלח משקיפים לבחירות בבוקרשט והשהה את הצטרפות רומניה לתוכנית הפטור מוויזה.
נצחונו המפתיע של דן עשוי להשפיע בהיבטים אסטרטגיים רחבים יותר. ראשית, רומניה לא הצטרפה לציר הפרו-רוסי של הונגריה וסלובקיה, מה שהיה קריטי לאור חשיבותה הגיאו-אסטרטגית - היא חיונית לתמיכה הצבאית המערבית באוקראינה ולביטחון הכללי באזור הים השחור. ניצחון של סימיון ככל הנראה היה מקשה על מאמצי הסיוע הצבאי המערביים, בשל עמדותיו הפרו-רוסיות בנוגע למלחמה והתביעות הרוויזיוניסטיות לריבונות על שטחים אוקראיניים.
שנית, יתכן ותבוסתו של סימיון משקפת מגמה עולמית של התרחקות מהפופוליזם מאז תחילת כהונתו של טראמפ והטלת המכסים על העולם. דוגמאות נוספות אפשר למצוא בתבוסות של מועמדים המזוהים עם טראמפ, כמו פייר פואילייבר בקנדה ופיטר דאטון באוסטרליה, שהפסידו בסופו של דבר בשל הזהות האידיאולוגית שלהם.
לבסוף, נראה שאירופה משפרת את יכולתה להתמודד עם התערבות זרה. ניצחונו של דן בא לאחר הפגנת חוסן מצד המוסדות בזמן הבחירות לנשיאות במולדובה ובפולין. ברחבי היבשת, מוסדות דמוקרטיים משדרים ביטחון הולך וגובר בזיהוי ובהתמודדות עם השפעות עוינות—ומצליחים בכך.
הבחירות לנשיאות רומניה שהתקיימו ב-18 במאי הניבו ניצחון ברור למועמד המרכז הליברלי והפרו-אירופאי ניקושור דן, ראש העיר בוקרשט, אשר זכה ב-54% מהקולות.
רוב מנהיגי אירופה בירכו על התוצאה, בין היתר בשל חששות מפני ניצחון אפשרי של גיאורג סימיון. סימיון, יו"ר ה-AUR, שהתבטא באופן נחרץ בעד ישראל, ניהל קמפיין ימין קיצוני נגד הממסד ונגד השחיתות, עם אלמנטים המזכירים את רטוריקת ה- MAGA של טראמפ, מה שהפך אותו למאוד פופולרי בקרב רומנים רבים החיים מחוץ לרומניה.
הניצחון של דן מרשים במיוחד לאור הכוחות הפוליטיים שפעלו נגדו—ובעיקר סוכנויות הביון הרוסיות. מוסקבה תמכה תחילה בקלין גאורגסקו, שעמדותיו היו עוד יותר רוויזיוניסטיות ואנטי-ממסדיות. נרשמה עלייה חדה ומלאכותית בתמיכה בגאורגסקו, שנשענה על פעילות רבה בטיקטוק והובילה לניצחונו המפתיע בסיבוב הראשון. בית המשפט החוקתי פעל במהירות, ביטל את תוצאות הבחירות ואסר על גאורגסקו להתמודד—צעד שיכול היה להוביל למשבר עמוק של לגיטימציה פוליטית. עם זאת, שירותי הביון הרומניים בנו נגדו תיק מפורט, שהציג ראיות משמעותיות להסתה נגד הסדר החוקתי, לשוחד בחירות, להלבנת הון ולעבירות פליליות נוספות. לאחר מכן, התמיכה הרוסית עברה במהירות לסימיון, שזכה גם הוא לעלייה מהירה בטיקטוק.
במקביל, באירופה גברו החששות מהתערבות שמקורה, באופן חסר תקדים, גם בוושינגטון. ממשל טראמפ גילה עניין יוצא דופן בבחירות ברומניה—בדומה למה שעשה בגרמניה בפברואר האחרון. ג'יי.די. ואנס ואלון מאסק מתחו ביקורת על ביטול הבחירות והביעו בפומבי תמיכה בסימיון, שעמדותיו האידיאולוגיות דומות לשלהם. ממשל טראמפ אף שלח משקיפים לבחירות בבוקרשט והשהה את הצטרפות רומניה לתוכנית הפטור מוויזה.
נצחונו המפתיע של דן עשוי להשפיע בהיבטים אסטרטגיים רחבים יותר. ראשית, רומניה לא הצטרפה לציר הפרו-רוסי של הונגריה וסלובקיה, מה שהיה קריטי לאור חשיבותה הגיאו-אסטרטגית - היא חיונית לתמיכה הצבאית המערבית באוקראינה ולביטחון הכללי באזור הים השחור. ניצחון של סימיון ככל הנראה היה מקשה על מאמצי הסיוע הצבאי המערביים, בשל עמדותיו הפרו-רוסיות בנוגע למלחמה והתביעות הרוויזיוניסטיות לריבונות על שטחים אוקראיניים.
שנית, יתכן ותבוסתו של סימיון משקפת מגמה עולמית של התרחקות מהפופוליזם מאז תחילת כהונתו של טראמפ והטלת המכסים על העולם. דוגמאות נוספות אפשר למצוא בתבוסות של מועמדים המזוהים עם טראמפ, כמו פייר פואילייבר בקנדה ופיטר דאטון באוסטרליה, שהפסידו בסופו של דבר בשל הזהות האידיאולוגית שלהם.
לבסוף, נראה שאירופה משפרת את יכולתה להתמודד עם התערבות זרה. ניצחונו של דן בא לאחר הפגנת חוסן מצד המוסדות בזמן הבחירות לנשיאות במולדובה ובפולין. ברחבי היבשת, מוסדות דמוקרטיים משדרים ביטחון הולך וגובר בזיהוי ובהתמודדות עם השפעות עוינות—ומצליחים בכך.