הנשיא ה-39 של ארה"ב, ג'ימי קרטר, נפרד בסוף החודש מהעולם בגיל 100. אומנם, במרוצת השנים הפך קרטר לשנוי במחלוקת בישראל בשל הביקורת החריפה שהשמיע על מדיניותה בנושא הפלסטיני, אך מבקריו ומוקיריו כאחד עודם מכירים בתרומתו המכרעת לאחד האירועים המכוננים בתולדות המזרח התיכון: הסכם השלום החלוצי בין ישראל למצרים.
טוב עשו המנהיגים בשתי המדינות, שהעלו על נס את זכרו, ובפרט בימים אלה.
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, שיגר תנחומים למשפחת הנשיא קרטר, לעם ולנשיא האמריקאי, ובהספד קצר שפרסם הגדיר אותו כמנהיג עולמי דגול, כסמל למאמצים אנושיים ודיפלומטיים וכמופת לאהבה, לאחווה ולאמונה עמוקה בשלום ובצדק, שאחרים בעולם צועדים בדרכו. הנשיא המצרי גם התייחס לתפקידו בהשגת הסכם השלום בין ישראל למצרים החתום, לדבריו, בספרי ההיסטוריה. בדבריו אלו ביטא אל-סיסי את החשיבות שמצרים מייחסת גם כיום לשלום עם ישראל.
נשיא ישראל, יצחק הרצוג, פרסם הודעה משלו בה הזכיר את מחויבותו של קרטר לשלום בין עמים, והוסיף כי "השלום בין ישראל למצרים, אותו הוביל, נחשב להישג דיפלומטי היסטורי ופורץ דרך, שממשיך לשמש עוגן של יציבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה גם עשרות שנים לאחר מכן".
נכון שהשלום הישראלי-מצרי סובל מ"קור", והפוטנציאל שלו טרם מומש במלואו גם לאחר למעלה מארבעה וחצי עשורים, אך ילדים בשתי המדינות נחשפים בספרי הלימוד לאותה תמונה אייקונית: חתימת השלום בבית הלבן במעמד קרטר, בגין וסאדאת.
תלמידי כיתה ט' במצרים משננים את סעיפי הסכם השלום - החזרת סיני, כינון יחסים ידידותיים (דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים) ומו"מ על הקמת אוטונומיה פלסטינית. במקביל, תלמידי כיתה ו' בישראל מתוודעים לדבריו של ראש הממשלה בגין: "אין אויבים נצחיים. לאחר כל המלחמות בא הבלתי נמנע – השלום" (כמופיע במחקרי מכון IMPACT-se).
יש לקוות שתמונת מראה זו, במצרים ובישראל, מבטיחה את המשך הנצחת דמותו ומורשתו של קרטר גם בקרב בני הדורות הבאים.
הנשיא ה-39 של ארה"ב, ג'ימי קרטר, נפרד בסוף החודש מהעולם בגיל 100. אומנם, במרוצת השנים הפך קרטר לשנוי במחלוקת בישראל בשל הביקורת החריפה שהשמיע על מדיניותה בנושא הפלסטיני, אך מבקריו ומוקיריו כאחד עודם מכירים בתרומתו המכרעת לאחד האירועים המכוננים בתולדות המזרח התיכון: הסכם השלום החלוצי בין ישראל למצרים.
טוב עשו המנהיגים בשתי המדינות, שהעלו על נס את זכרו, ובפרט בימים אלה.
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, שיגר תנחומים למשפחת הנשיא קרטר, לעם ולנשיא האמריקאי, ובהספד קצר שפרסם הגדיר אותו כמנהיג עולמי דגול, כסמל למאמצים אנושיים ודיפלומטיים וכמופת לאהבה, לאחווה ולאמונה עמוקה בשלום ובצדק, שאחרים בעולם צועדים בדרכו. הנשיא המצרי גם התייחס לתפקידו בהשגת הסכם השלום בין ישראל למצרים החתום, לדבריו, בספרי ההיסטוריה. בדבריו אלו ביטא אל-סיסי את החשיבות שמצרים מייחסת גם כיום לשלום עם ישראל.
נשיא ישראל, יצחק הרצוג, פרסם הודעה משלו בה הזכיר את מחויבותו של קרטר לשלום בין עמים, והוסיף כי "השלום בין ישראל למצרים, אותו הוביל, נחשב להישג דיפלומטי היסטורי ופורץ דרך, שממשיך לשמש עוגן של יציבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה גם עשרות שנים לאחר מכן".
נכון שהשלום הישראלי-מצרי סובל מ"קור", והפוטנציאל שלו טרם מומש במלואו גם לאחר למעלה מארבעה וחצי עשורים, אך ילדים בשתי המדינות נחשפים בספרי הלימוד לאותה תמונה אייקונית: חתימת השלום בבית הלבן במעמד קרטר, בגין וסאדאת.
תלמידי כיתה ט' במצרים משננים את סעיפי הסכם השלום - החזרת סיני, כינון יחסים ידידותיים (דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים) ומו"מ על הקמת אוטונומיה פלסטינית. במקביל, תלמידי כיתה ו' בישראל מתוודעים לדבריו של ראש הממשלה בגין: "אין אויבים נצחיים. לאחר כל המלחמות בא הבלתי נמנע – השלום" (כמופיע במחקרי מכון IMPACT-se).
יש לקוות שתמונת מראה זו, במצרים ובישראל, מבטיחה את המשך הנצחת דמותו ומורשתו של קרטר גם בקרב בני הדורות הבאים.