פוסטים

ביום השלישי למבצע עלות השחר עדיין מוצא עצמו ארגון הג'יהאד האסלאמי לבד במערכה. הציבור הפלסטיני ברצועה אינו חש חלק מן המלחמה הזו ואינו מגלה סולידריות. חמאס, האחות הבכורה, באופן מאוד לא מובן מאליו עומדת מנגד, לא מושיטה את ידה, ולמעשה מקלה בכך על ישראל במהלומות הרבות שהיא מנחיתה על ארגון הג'יהאד.

חיסול המפקדים הבכירים של הזרוע הצבאית והרס הרב של תשתיות הג'יהאד הן ללא ספק מכה קשה בעבורו, אך אי ההצטרפות של חמאס ללחימה היא אולי המכה היותר כואבת שהונחתה עליו. ראשי הארגון בהופעותיהם האחרונות לא הסתירו את מצוקתם מן הבידוד בו מצאו את עצמם ודברו רבות על הצורך בסולידריות, בסיוע ובגיבוי של "האומה" (הערבית והאסלמית). חסן נסראללה מנהיג חזבאללה בלבנון ובן הברית של הג'יהאד האסלאמי קרא אף הוא לסיוע ולסולידריות של כל מוסלמי וערבי עם הג'יהאד.

מוקדם עדיין לומר אם נוצר כאן בקע בחומת ההתנגדות המאוחדת ואם האחדות עליה דיברו בגאווה רבה אחרי מבצע "שומר החומות" עודנה בתוקף, או שגם כאן כמו במקרים אחרים של אחדות האינטרסים היחודיים של כל קבוצה שהיא חלק מן האחדות הם אלה המכתיבים את מדיניותה.

במקרה הזה, חמאס ככל הנראה נהנית נכון לעכשיו מפירות ההסדרה עם ישראל, חשה בשביעות הרצון של הציבור ואיננה מעוניינת לתת למשהו להפר את המצב הזה גם כשמדובר בארגון התנגדות הנמנה על הציר אליו היא משתייכת. מה גם שאין לה עניין לאפשר לארגון זה לערער על מעמדה כריבון ולקבוע את סדר היום בתוך הרצועה.

באורח פרדוקסלי ניתן לומר, ביום השלישי למבצע, שנוצר כאן אינטרס משותף לישראל ולחמאס. ישראל השיגה את היעדים שהציבה לעצמה, הסירה את איום הירי של הג'יהאד האסלאמי והכתה בו קשות ומעוניינת לסיים את המבצע. היא בוודאי לא מעוניינת בהצטרפות חמאס ללחימה. חמאס אף היא איננה מעוניינת בכך ופועלת נמרצות מול המצרים והקטרים כדי להביא את המבצע לסיומו. האם היא יכולה לכפות את רצונה על הג'יהאד האסלאמי, במצב בו ראשי הארגון נמצאים באיראן וככל הנראה מונחים ע"י האיראנים? היומיים הקרובים יגידו.