לאחרונה מתרבות ההתקפות של חברי כנסת ושרים על ראשי מערכת הביטחון – אלופי צה"ל, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה, וקצינים בכירים אחרים. התקפות אלו כוללות טענות על רפיון ידיים ועל הטיה פוליטית, הטלת דופי ביושרה המקצועית ואף הטחת האשמות אישיות. התקפות אלו פוגעות פגיעה קשה בביטחון הלאומי של ישראל, שכן הן מערערות את מעמדם של הבכירים והמפקדים, ואף עלולות לפגוע בתפקודם. זאת בתקופה שהאיומים החיצוניים רק גוברים, והמשבר הפנימי מאיים על הכשירות של צה"ל.
מעבר לכך, יש בעצם הטחתן פגם חמור ביותר: על פי חוק, בכירי מערכת הביטחון לא יכולים להגן על עצמם אל מול התקפות אלו, בטח לא באופן פומבי. בשביל זה יש עליהם ממונים בדרג המדיני. אם לנבחרי ציבור יש ביקורת על התפקוד של ראש השב"כ או ראש המוסד, וזה כמובן לגיטימי, שיואילו בטובם להפנות את ביקורתם לממונה הישיר על השב"כ ועל המוסד, קרי, ראש הממשלה. הוא ורק הוא אמור להיות הכתובת, ורצוי מאוד שביקורת זאת תועלה בפניו בחדרי חדרים, ולא במרחב הציבורי. הדבר נכון גם לגבי ביקורת על קציני צה"ל – זו צריכה להיות מופנית אך ורק לשר הביטחון, המופקד עליהם (לזכותו של שר הביטחון יאמר שהוא נותן גיבוי מיידי למפקדים המותקפים). יתרה מזאת, התקפות אלו גובלות לעתים קרובות בעבירה של העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין, אשר דינו מאסר שישה חודשים), אלא שחברי הכנסת שעושים זאת מתחפרים מאחורי "כיפת ברזל" כפולה של חסינותם הפרלמנטרית וחוסר היכולת של אנשי הביטחון להגן על עצמם.
אל מול מציאות עגומה זאת עלינו להגיד בפה מלא לראשי מערכת הביטחון, לקצינים ולמפקדים בשטח, בשם כל מי שביטחון ישראל יקר לו: "אנחנו אתכם, מוקירים אתכם, מבינים את מצוקתכם. אל תיפול רוחכם לשמע המתקפות עליכם, אתם קיר הברזל של כולנו, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים - חזקו ואמצו!"
לאחרונה מתרבות ההתקפות של חברי כנסת ושרים על ראשי מערכת הביטחון – אלופי צה"ל, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה, וקצינים בכירים אחרים. התקפות אלו כוללות טענות על רפיון ידיים ועל הטיה פוליטית, הטלת דופי ביושרה המקצועית ואף הטחת האשמות אישיות. התקפות אלו פוגעות פגיעה קשה בביטחון הלאומי של ישראל, שכן הן מערערות את מעמדם של הבכירים והמפקדים, ואף עלולות לפגוע בתפקודם. זאת בתקופה שהאיומים החיצוניים רק גוברים, והמשבר הפנימי מאיים על הכשירות של צה"ל.
מעבר לכך, יש בעצם הטחתן פגם חמור ביותר: על פי חוק, בכירי מערכת הביטחון לא יכולים להגן על עצמם אל מול התקפות אלו, בטח לא באופן פומבי. בשביל זה יש עליהם ממונים בדרג המדיני. אם לנבחרי ציבור יש ביקורת על התפקוד של ראש השב"כ או ראש המוסד, וזה כמובן לגיטימי, שיואילו בטובם להפנות את ביקורתם לממונה הישיר על השב"כ ועל המוסד, קרי, ראש הממשלה. הוא ורק הוא אמור להיות הכתובת, ורצוי מאוד שביקורת זאת תועלה בפניו בחדרי חדרים, ולא במרחב הציבורי. הדבר נכון גם לגבי ביקורת על קציני צה"ל – זו צריכה להיות מופנית אך ורק לשר הביטחון, המופקד עליהם (לזכותו של שר הביטחון יאמר שהוא נותן גיבוי מיידי למפקדים המותקפים). יתרה מזאת, התקפות אלו גובלות לעתים קרובות בעבירה של העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין, אשר דינו מאסר שישה חודשים), אלא שחברי הכנסת שעושים זאת מתחפרים מאחורי "כיפת ברזל" כפולה של חסינותם הפרלמנטרית וחוסר היכולת של אנשי הביטחון להגן על עצמם.
אל מול מציאות עגומה זאת עלינו להגיד בפה מלא לראשי מערכת הביטחון, לקצינים ולמפקדים בשטח, בשם כל מי שביטחון ישראל יקר לו: "אנחנו אתכם, מוקירים אתכם, מבינים את מצוקתכם. אל תיפול רוחכם לשמע המתקפות עליכם, אתם קיר הברזל של כולנו, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים - חזקו ואמצו!"