מעקב אחר השיח ברשתות החברתיות של שופרות המשטר הסעודי מצביע על שלוש מגמות מרכזיות המשקפות שינוי משמעותי באופן שבו מוצגים איראן, האיום שהיא מהווה על מדינות המפרץ והדרכים להתמודד עמה.
- האויב האמיתי של איראן אינו ישראל, אלא סעודיה ומדינות המפרץ הערביות: אחד המסרים הבולטים בשיח הסעודי הוא הניסיון לערער על התפיסה שלפיה ישראל וארצות הברית הן האויבות המרכזיות של איראן. לטענת שופרות המשטר הסעודי, ההתפתחויות האחרונות חשפו את סדר העדיפויות האמיתי של טהראן: האויב המרכזי של המשטר האיראני אינו ישראל, אלא דווקא סעודיה ומדינות המפרץ הערביות.
לביסוס הטענה הם מצביעים על כך שאיראן ושלוחיה תוקפים שוב ושוב יעדים במדינות המפרץ, בעוד שאינם משגרים טילים לעבר ישראל. מכאן, לטענתם, שהרטוריקה האיראנית בדבר המאבק בישראל אינה משקפת את סדר העדיפויות האמיתי של המשטר. בפועל, כך נטען, העוינות האיראנית מכוונת בראש ובראשונה כלפי מדינות המפרץ ובפרט כלפי סעודיה
- התקיפות נגד מדינות המפרץ נובעות מקנאה איראנית בהצלחתן: מגמה שנייה נוגעת לאופן שבו מוסברות התקיפות האיראניות נגד תשתיות אזרחיות וכלכליות במדינות המפרץ, ובהן שדות תעופה, מתקני נפט וגז, תשתיות אנרגיה ומוקדי מסחר ותיירות.
בשיח הסעודי ניכר מאמץ להציג את התקיפות לא כביטוי לחולשתן או לפגיעותן של מדינות המפרץ, ובפרט של סעודיה, אלא דווקא כתוצאה של הצלחתן הכלכלית וההתפתחותית. על פי נרטיב זה, המשטר האיראני מתקשה להשלים עם הפער ההולך ומתרחב בין השגשוג, היציבות והקדמה במדינות המפרץ לבין המשבר הכלכלי, הבידוד הבינלאומי והכישלון השלטוני באיראן.בהתאם לכך, הפגיעה בתשתיות אזרחיות, במסחר ובתיירות מוצגת כניסיון איראני מכוון לפגוע במודל ההצלחה המפרצי. במילים אחרות, התקיפות אינן מוצגות כביטוי לעוצמתה של איראן, או זיהוי החולשה המפרצית אלא כעדות לקנאתה בהצלחת שכנותיה ולרצונה לערער אותה.
- שינוי בתפיסת ההתמודדות עם איראן: מהסדרה והכלה לחתירה להפלת המשטר: המגמה השלישית, ואולי המשמעותית ביותר, היא שינוי חד במסר הנוגע לדרך ההתמודדות הרצויה עם האיום האיראני.
אם בשנה האחרונה נדמה היה שסעודיה מבקשת בראש ובראשונה לצמצם את החיכוך עם איראן ושלוחיה, באמצעות הידברות, הסדרים, פשרות ואף תמריצים כלכליים, הרי שבשיח הנוכחי מסתמנת תפיסה שונה בתכלית.המסר החוזר בקרב שופרות המשטר הוא שלא ניתן להגיע להסדרה יציבה עם החות’ים בתימן, או עם יתר שלוחיה של איראן באזור, כל עוד המשטר בטהראן נותר על כנו. לפי תפיסה זו, ההתמודדות עם המיליציות, לרבות התקיפות הצבאיות נגדן, אינה אלא טיפול בסימפטומים של הבעיה ולא בשורשיה.
המסקנה המוצגת בשיח הסעודי היא שכל עוד המשטר האיראני ממשיך להתקיים, מדינות המפרץ יוסיפו להתמודד עם איומים ביטחוניים, פגיעה בתשתיותיהן וערעור היציבות האזורית, עד כדי איום על יציבות המשטרים עצמם. לפיכך, הפתרון לטענתם, אינו עוד ניסיון להגיע להבנות עם טהראן או עם שלוחיה, אלא הפלת המשטר האיראני עצמו.
לפחות ברמת השיח, נראה שהמסר הסעודי עבר מ״כיצד ניתן לחיות לצד המשטר האיראני״ ל״כל עוד המשטר האיראני קיים, לא ניתן להבטיח את ביטחונן ויציבותן של מדינות המפרץ״.
מעקב אחר השיח ברשתות החברתיות של שופרות המשטר הסעודי מצביע על שלוש מגמות מרכזיות המשקפות שינוי משמעותי באופן שבו מוצגים איראן, האיום שהיא מהווה על מדינות המפרץ והדרכים להתמודד עמה.
לביסוס הטענה הם מצביעים על כך שאיראן ושלוחיה תוקפים שוב ושוב יעדים במדינות המפרץ, בעוד שאינם משגרים טילים לעבר ישראל. מכאן, לטענתם, שהרטוריקה האיראנית בדבר המאבק בישראל אינה משקפת את סדר העדיפויות האמיתי של המשטר. בפועל, כך נטען, העוינות האיראנית מכוונת בראש ובראשונה כלפי מדינות המפרץ ובפרט כלפי סעודיה
בשיח הסעודי ניכר מאמץ להציג את התקיפות לא כביטוי לחולשתן או לפגיעותן של מדינות המפרץ, ובפרט של סעודיה, אלא דווקא כתוצאה של הצלחתן הכלכלית וההתפתחותית. על פי נרטיב זה, המשטר האיראני מתקשה להשלים עם הפער ההולך ומתרחב בין השגשוג, היציבות והקדמה במדינות המפרץ לבין המשבר הכלכלי, הבידוד הבינלאומי והכישלון השלטוני באיראן.בהתאם לכך, הפגיעה בתשתיות אזרחיות, במסחר ובתיירות מוצגת כניסיון איראני מכוון לפגוע במודל ההצלחה המפרצי. במילים אחרות, התקיפות אינן מוצגות כביטוי לעוצמתה של איראן, או זיהוי החולשה המפרצית אלא כעדות לקנאתה בהצלחת שכנותיה ולרצונה לערער אותה.
אם בשנה האחרונה נדמה היה שסעודיה מבקשת בראש ובראשונה לצמצם את החיכוך עם איראן ושלוחיה, באמצעות הידברות, הסדרים, פשרות ואף תמריצים כלכליים, הרי שבשיח הנוכחי מסתמנת תפיסה שונה בתכלית.המסר החוזר בקרב שופרות המשטר הוא שלא ניתן להגיע להסדרה יציבה עם החות’ים בתימן, או עם יתר שלוחיה של איראן באזור, כל עוד המשטר בטהראן נותר על כנו. לפי תפיסה זו, ההתמודדות עם המיליציות, לרבות התקיפות הצבאיות נגדן, אינה אלא טיפול בסימפטומים של הבעיה ולא בשורשיה.
המסקנה המוצגת בשיח הסעודי היא שכל עוד המשטר האיראני ממשיך להתקיים, מדינות המפרץ יוסיפו להתמודד עם איומים ביטחוניים, פגיעה בתשתיותיהן וערעור היציבות האזורית, עד כדי איום על יציבות המשטרים עצמם. לפיכך, הפתרון לטענתם, אינו עוד ניסיון להגיע להבנות עם טהראן או עם שלוחיה, אלא הפלת המשטר האיראני עצמו.
לפחות ברמת השיח, נראה שהמסר הסעודי עבר מ״כיצד ניתן לחיות לצד המשטר האיראני״ ל״כל עוד המשטר האיראני קיים, לא ניתן להבטיח את ביטחונן ויציבותן של מדינות המפרץ״.