גם כאשר ישראל מנהלת מלחמה או מבצע צבאי רחב היקף, ומסתבר כי המהלכים המבצעיים אינם מקדמים את יעדי המלחמה, עולות בדרך כלל שלוש חלופות: (1) נכונות להתפשר ולהגיע להבנות לגבי הפסקת אש; (2) שינוי מטרות המלחמה והתאמתן למצב שנוצר; (3) עליית מדרגה – מכה בעצימות גבוהה וכואבת יותר לאויב, בתקווה להכניעו.
לאחר שלושה שבועות של לחימה באוקראינה, מתברר כי תוכניות המלחמה של פוטין קרסו ורוסיה אינה מצליחה לממש את יעדיה ומוסקבה אף מופתעת משורת השלכות שלא ציפתה להן, וביניהן: עוצמת לחימתם של האוקראינים, המגלים אחדות ונחישות להיאבק לעצמאות ולחופש; הצלחותיו של הצבא האוקראיני, הנעזר בסיוע מערבי במודיעין ובאמצעי לחימה, בעצירת התקדמות הצבא הרוסי ושיבוש תוכניותיו; הבידוד הבינלאומי המתהדק על רוסיה; היקף ועוצמת הסנקציות הבינלאומיות על רוסיה, שהטילו עשרות מדינות ומאות חברות רב-לאומיות; הרחקת רוסיה ממועצת אירופה והגשת תביעות נגדה בבית הדין הבינלאומי לצדק וגם בבית הדין הפלילי הבינלאומי (מושב שני המוסדות בהאג); חוסר הנוחות המופגן של סין, שותפתה של רוסיה לחתירה לשינוי הסדר העולמי, מהימשכות המלחמה.
וכעת, על רקע כישלון התוכנית המבצעית לניצחון מהיר בשדה הקרב ולהשגת שליטה באוקראינה בעלויות נסבלות בזירה הבינלאומית, אין בפני פוטין חלופה מבטיחה לסיים את המלחמה ולתקן את מה שנתפס בעיניו עוול היסטורי שנגרם לרוסיה עם קריסת ברית המועצות. מנגד, ארצות הברית ובעלות בריתה בנאט"ו מפגינות קשיחות ודבקות בשתי מטרות: הרתעת תוקפנות רוסית עתידית באמצעות גביית מחיר כבד ממנה בגין הפלישה לאוקראינה; וזאת תוך הימנעות מעימות צבאי ישיר עם רוסיה.
בשלב זה, נראה שההחלטות לגבי עתיד המלחמה נתונות כמעט לחלוטין בידי נשיא רוסיה, בעודו נחוש להימנע מסיום המלחמה בהפסד או עם דימוי של הפסד. לאור נטייתו לקחת סיכונים, לא מפתיע שבחר בהסלמה צבאית ולא בהתגמשות במשא ומתן. וכך, הצבא הרוסי הגביר את עוצמת האש והכתישה השיטתית של מרכזים עירוניים באוקראינה, כדי להגביר את לחץ הפליטים על אירופה (כבר כיום עבר מספרם את השלושה מיליון, אם זה לא מספיק אז יביא לבריחת עשרה מיליון). לא רק זאת, כדי לסמן למערב שהוא נחוש להמשיך ואף להרחיב את זירת המלחמה, לראשונה שיגר הצבא הרוסי ממטוסי קרב טילים על-קוליים, בשם קינז'אל, הטסים למטרה במהירות של פי 10 ממהירות הקול ושלא ניתן ליירטם. הטילים פגעו ביום שישי האחרון במחסן אמצעי לחימה של צבא אוקראינה בעיירה דליאטאן, שבמערב המדינה.
היה זה איתות למערב, שאם ימשיך לחמש את צבא אוקראינה, להגביר את הלחץ על רוסיה ולא יגיש לפוטין סולם מכובד לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס, המלחמה עלולה להתרחב אף מעבר לגבולות אוקראינה כשבידי צבא רוסיה יכולות לפגוע בכוחות נאט"ו, ללא מענה הגנתי מצידם. מניסיוננו להסלמה יש דינמיקה משלה. יהיה זה שלב חדש ומאיים - לא רק בהקשר המלחמה על אדמת אוקראינה, אלא בהקשר הרחב יותר, שעד עתה נותר מוגדר בתחום המדיני-כלכלי.
גם כאשר ישראל מנהלת מלחמה או מבצע צבאי רחב היקף, ומסתבר כי המהלכים המבצעיים אינם מקדמים את יעדי המלחמה, עולות בדרך כלל שלוש חלופות: (1) נכונות להתפשר ולהגיע להבנות לגבי הפסקת אש; (2) שינוי מטרות המלחמה והתאמתן למצב שנוצר; (3) עליית מדרגה – מכה בעצימות גבוהה וכואבת יותר לאויב, בתקווה להכניעו.
לאחר שלושה שבועות של לחימה באוקראינה, מתברר כי תוכניות המלחמה של פוטין קרסו ורוסיה אינה מצליחה לממש את יעדיה ומוסקבה אף מופתעת משורת השלכות שלא ציפתה להן, וביניהן: עוצמת לחימתם של האוקראינים, המגלים אחדות ונחישות להיאבק לעצמאות ולחופש; הצלחותיו של הצבא האוקראיני, הנעזר בסיוע מערבי במודיעין ובאמצעי לחימה, בעצירת התקדמות הצבא הרוסי ושיבוש תוכניותיו; הבידוד הבינלאומי המתהדק על רוסיה; היקף ועוצמת הסנקציות הבינלאומיות על רוסיה, שהטילו עשרות מדינות ומאות חברות רב-לאומיות; הרחקת רוסיה ממועצת אירופה והגשת תביעות נגדה בבית הדין הבינלאומי לצדק וגם בבית הדין הפלילי הבינלאומי (מושב שני המוסדות בהאג); חוסר הנוחות המופגן של סין, שותפתה של רוסיה לחתירה לשינוי הסדר העולמי, מהימשכות המלחמה.
וכעת, על רקע כישלון התוכנית המבצעית לניצחון מהיר בשדה הקרב ולהשגת שליטה באוקראינה בעלויות נסבלות בזירה הבינלאומית, אין בפני פוטין חלופה מבטיחה לסיים את המלחמה ולתקן את מה שנתפס בעיניו עוול היסטורי שנגרם לרוסיה עם קריסת ברית המועצות. מנגד, ארצות הברית ובעלות בריתה בנאט"ו מפגינות קשיחות ודבקות בשתי מטרות: הרתעת תוקפנות רוסית עתידית באמצעות גביית מחיר כבד ממנה בגין הפלישה לאוקראינה; וזאת תוך הימנעות מעימות צבאי ישיר עם רוסיה.
בשלב זה, נראה שההחלטות לגבי עתיד המלחמה נתונות כמעט לחלוטין בידי נשיא רוסיה, בעודו נחוש להימנע מסיום המלחמה בהפסד או עם דימוי של הפסד. לאור נטייתו לקחת סיכונים, לא מפתיע שבחר בהסלמה צבאית ולא בהתגמשות במשא ומתן. וכך, הצבא הרוסי הגביר את עוצמת האש והכתישה השיטתית של מרכזים עירוניים באוקראינה, כדי להגביר את לחץ הפליטים על אירופה (כבר כיום עבר מספרם את השלושה מיליון, אם זה לא מספיק אז יביא לבריחת עשרה מיליון). לא רק זאת, כדי לסמן למערב שהוא נחוש להמשיך ואף להרחיב את זירת המלחמה, לראשונה שיגר הצבא הרוסי ממטוסי קרב טילים על-קוליים, בשם קינז'אל, הטסים למטרה במהירות של פי 10 ממהירות הקול ושלא ניתן ליירטם. הטילים פגעו ביום שישי האחרון במחסן אמצעי לחימה של צבא אוקראינה בעיירה דליאטאן, שבמערב המדינה.
היה זה איתות למערב, שאם ימשיך לחמש את צבא אוקראינה, להגביר את הלחץ על רוסיה ולא יגיש לפוטין סולם מכובד לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס, המלחמה עלולה להתרחב אף מעבר לגבולות אוקראינה כשבידי צבא רוסיה יכולות לפגוע בכוחות נאט"ו, ללא מענה הגנתי מצידם. מניסיוננו להסלמה יש דינמיקה משלה. יהיה זה שלב חדש ומאיים - לא רק בהקשר המלחמה על אדמת אוקראינה, אלא בהקשר הרחב יותר, שעד עתה נותר מוגדר בתחום המדיני-כלכלי.