מה נשתנה הפסח הזה בחברה הישראלית המשוסעת – והאם ישתנה?
חוקר המכון הבכיר, תא"ל (מיל') ד"ר מאיר אלרן, כותב:
מה נשתנה הפסח הזה? הפסח הזה החברה הישראלית נמצאת אחרי סדרה של התרחשויות מטלטלות, דרמטיות ומסוכנות ללא תקדים. אנחנו ניצבים כולנו ביחד בתוך צומת דרכים היסטורי: האם נחצה אותו בדרך להתאוששות וצמיחה, או שמא חלילה ניפול לתוך התהום הפעורה ונקרוס לתוכה כחברה מתפקדת? אנחנו מצויים בעיצומה של טראומה לאומית. אנחנו עצמנו גרמנו לאסון זה. אין לנו מישהו אחר להאשים בכך. שנים של סימנים מעידים, של פלגנות ושנאת חינם, תוך התעלמות מהמתרחש בינינו, ללא התייחסות ומענה מחסנים, הביאו אותנו למצב אקוטי ממש של סף הרס ואבדון. לא פחות.
פסק הזמן עליו הודיע ראש הממשלה נתניהו הוא דבר חשוב ובעתו. יש לברכו על ההחלטה האמיצה הזו. הידברות בין הצדדים הניצים, בחסות הנשיא הרצוג, הינה המהלך הנכון עתה. חשוב שנציגי שני המחנות ישקיעו את כל הרצון הטוב שניתן עתה לגייס, על מנת לקיים הידברות כנה, ללא תנאים מוקדמים, מתוך הבנה של שני דברים עיקריים: האחד – שאין מנוס ממציאת נוסחה מוסכמת, גם אם הדבר עשוי לקחת זמן. כל דבר אחר, משמעותו הרס של כל מה שנבנה כאן ביותר ממאה שנים של הגשמת הציונות, של יצירת הפאר ההיסטורית של המדינה היהודית והדמוקרטית. השני – על הפרק הזדמנות פז לכונן כאן סדר מחודש של כלל המערכת השלטונית, בצורה מאוזנת, כזו שתבטיח את השלטון הדמוקרטי ואת זכויות הפרט והקבוצות המוחלשות.
אני מאמין שהתוצאה השנייה אפשרית, למרות הדם הרע והמחלוקות האמתיות העמוקות בינינו. כל אפשרות אחרת משמעותה הרס וחורבן, ממנו ספק אם נוכל להתאושש. הדבר בידינו ובידי המנהיגים שאנחנו בחרנו. יש לתת להם את הזמן לכך, ללא לחץ, ולקוות שהתבונה תשלוט במעשיהם.
הזירה האיראנית: מה נשתנה הפסח הזה – ומה ישתנה?
חוקרי תוכנית איראן במכון, סימה שיין וד"ר רז צימט, כותבים:
בשנה האחרונה, שלושה שינויים התרחשו באיראן: התפרצות מחאת הצעירים והצעירות, קריסת השיחות על חזרה אפשרית להסכם הגרעין ושדרוג היחסים הצבאיים עם רוסיה ברקע המלחמה באוקראינה.
בזירה הפנימית, הוביל מותה של הצעירה האיראנית מהסא אמיני בעת מעצרה בידי "משטרת הצניעות" לגל המחאה החמור ביותר שניצב בפני הרפובליקה האסלאמית מאז מהפכת 1979.
בתחום הגרעיני, קרסו השיחות בין איראן למעצמות המערב על חזרה להסכם הגרעין, ובהיעדר הסכם התקדמה איראן לעבר הסף הגרעיני הצבאי, לרבות יכולת מוכחת להעשיר אורניום לרמה של 84%. לראשונה, אם תרצה בכך, היא תוכל להשלים בפרק זמן קצר פריצה קדימה לנשק גרעיני.
בזירה הבינלאומית, בצעד חסר תקדים התייצבה איראן לצד רוסיה במלחמתה באוקראינה, באמצעות אספקת כטב"מים ומומחים. בתמורה, נפתחו לה הזדמנויות חדשות לקבלת אמצעי לחימה מתקדמים (מטוסי קרב והגנ"א) ולשיפור מסוים במצבה הכלכלי.
אז מה ישתנה בשנה הבאה?
אף כי המחאות דעכו, הרי שכישלון המשטר לספק פתרון למצוקות האזרחים ולשאיפתם הנמשכת של הצעירים לחירויות פוליטיות ואזרחיות צפוי להמשיך ולהזין גלי מחאה נוספים. המשבר הכלכלי הנמשך והתחממות הזירה הפוליטית לקראת הבחירות הפרלמנטריות הצפויות בראשית 2024 טומנים בחובם פוטנציאל להסלמה מחודשת בעימותים בין המשטר לאזרחים.
נוכח התייצבותה של איראן על הסף הגרעיני וקריסת שיחות הגרעין גובר הסיכון להחלטה איראנית לנקוט צעדים מתריסים נוספים, בכלל זה העשרת אורניום לרמה צבאית (מעל 90%), פרישה מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) ובנסיבות מסוימות אף פריצה קדימה לנשק גרעיני. כל אלה מעלים את הסבירות לעימות צבאי בין ישראל לאיראן.
הזירה הפלסטינית: מה ישתנה?
חוקר המכון הבכיר, תא"ל (מיל') אודי דקל, כותב:
ארבע קושיות שקשה לענות עליהן מסמנות את הפסח שחל במקביל לרמדאן השנה. האם בשורת החג היא המשך השעבוד לטרור, לאלימות, לחוסר הסכמה? או האם יש תקווה לשינוי מגמה?
- מה ישתנה במדיניות ממשלת ישראל? האם הגורמים הקיצוניים בממשלת ישראל יצליחו ליישם את האידאולוגיה שלהם למחיקת כל אפשרות להסדר עתידי בין ישראל ליישות פלסטינית, להכרעת השאיפות הלאומיות של הפלסטינים, ולהכשרת התנאים לסיפוח שטחי C למדינת ישראל? אם הם יצליחו, מה תהיינה ההשלכות לחזונה של מדינת ישראל - 'יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת' - ולמעמדה האזורי והבינלאומי?
- מה ישתנה בטרור ובאלימות הגואים ביהודה ושומרון? מתחילת 2023 נרשמו 11 נרצחים יהודים וקרוב ל-90 הרוגים פלסטינים. מדוע מערכת הביטחון אינה מצליחה לדכא את הטרור ויותר צעירים פלסטינים נכונים להתעמת עם כוחותינו ולבצע פיגועים? מה השלכות הוואקום המשילותי של הרשות הפלסטינית לעתידה וליכולתה לתפקד באפקטיביות, כאשר היא מאבדת את הלגיטימיות שלה בעיני הציבור הפלסטיני, שבמקביל איבד גם את האמון בהסדר מדיני ומגביר תמיכתו ב"התנגדות אלימה"?
- מה ישתנה בתפיסת חמאס? האם חמאס ימשיך לנצח על מקהלת ההסתה להוצאת פיגועים ביהודה, שומרון וירושלים, ולמצב עצמו כ"מגן אל-אקצא", תוך שימור הרגיעה הביטחונית ברצועת עזה (כדי לאפשר את המשך שיקומה, את יציאת הפועלים לעבודה בישראל וגם את התעצמותו הצבאית). מתי ומה יגרום לו להבעיר את גזרת עזה?
- מה ישתנה בתיאום הביטחוני-מדיני עם הרשות הפלסטינית? האם נעבור את הפסח והרמדאן ללא התפרעויות אלימות בהר הבית, תוך תיאום הדוק בין הווקף הירדני בהר הבית ומשטרת ישראל? האם ימשך ויורחב בלחץ של ארצות הברית, מצרים וירדן, הדיאלוג הביטחוני שהתקיים ערב הרמדאן בעקבה-ירדן ושארם א-שייח-מצרים? והאם הוא מבשר את חיזוק הגורמים המרסנים על פני הגורמים הנפיצים?
מה נשתנה הפסח הזה בחברה הישראלית המשוסעת – והאם ישתנה?
חוקר המכון הבכיר, תא"ל (מיל') ד"ר מאיר אלרן, כותב:
מה נשתנה הפסח הזה? הפסח הזה החברה הישראלית נמצאת אחרי סדרה של התרחשויות מטלטלות, דרמטיות ומסוכנות ללא תקדים. אנחנו ניצבים כולנו ביחד בתוך צומת דרכים היסטורי: האם נחצה אותו בדרך להתאוששות וצמיחה, או שמא חלילה ניפול לתוך התהום הפעורה ונקרוס לתוכה כחברה מתפקדת? אנחנו מצויים בעיצומה של טראומה לאומית. אנחנו עצמנו גרמנו לאסון זה. אין לנו מישהו אחר להאשים בכך. שנים של סימנים מעידים, של פלגנות ושנאת חינם, תוך התעלמות מהמתרחש בינינו, ללא התייחסות ומענה מחסנים, הביאו אותנו למצב אקוטי ממש של סף הרס ואבדון. לא פחות.
פסק הזמן עליו הודיע ראש הממשלה נתניהו הוא דבר חשוב ובעתו. יש לברכו על ההחלטה האמיצה הזו. הידברות בין הצדדים הניצים, בחסות הנשיא הרצוג, הינה המהלך הנכון עתה. חשוב שנציגי שני המחנות ישקיעו את כל הרצון הטוב שניתן עתה לגייס, על מנת לקיים הידברות כנה, ללא תנאים מוקדמים, מתוך הבנה של שני דברים עיקריים: האחד – שאין מנוס ממציאת נוסחה מוסכמת, גם אם הדבר עשוי לקחת זמן. כל דבר אחר, משמעותו הרס של כל מה שנבנה כאן ביותר ממאה שנים של הגשמת הציונות, של יצירת הפאר ההיסטורית של המדינה היהודית והדמוקרטית. השני – על הפרק הזדמנות פז לכונן כאן סדר מחודש של כלל המערכת השלטונית, בצורה מאוזנת, כזו שתבטיח את השלטון הדמוקרטי ואת זכויות הפרט והקבוצות המוחלשות.
אני מאמין שהתוצאה השנייה אפשרית, למרות הדם הרע והמחלוקות האמתיות העמוקות בינינו. כל אפשרות אחרת משמעותה הרס וחורבן, ממנו ספק אם נוכל להתאושש. הדבר בידינו ובידי המנהיגים שאנחנו בחרנו. יש לתת להם את הזמן לכך, ללא לחץ, ולקוות שהתבונה תשלוט במעשיהם.
הזירה האיראנית: מה נשתנה הפסח הזה – ומה ישתנה?
חוקרי תוכנית איראן במכון, סימה שיין וד"ר רז צימט, כותבים:
בשנה האחרונה, שלושה שינויים התרחשו באיראן: התפרצות מחאת הצעירים והצעירות, קריסת השיחות על חזרה אפשרית להסכם הגרעין ושדרוג היחסים הצבאיים עם רוסיה ברקע המלחמה באוקראינה.
בזירה הפנימית, הוביל מותה של הצעירה האיראנית מהסא אמיני בעת מעצרה בידי "משטרת הצניעות" לגל המחאה החמור ביותר שניצב בפני הרפובליקה האסלאמית מאז מהפכת 1979.
בתחום הגרעיני, קרסו השיחות בין איראן למעצמות המערב על חזרה להסכם הגרעין, ובהיעדר הסכם התקדמה איראן לעבר הסף הגרעיני הצבאי, לרבות יכולת מוכחת להעשיר אורניום לרמה של 84%. לראשונה, אם תרצה בכך, היא תוכל להשלים בפרק זמן קצר פריצה קדימה לנשק גרעיני.
בזירה הבינלאומית, בצעד חסר תקדים התייצבה איראן לצד רוסיה במלחמתה באוקראינה, באמצעות אספקת כטב"מים ומומחים. בתמורה, נפתחו לה הזדמנויות חדשות לקבלת אמצעי לחימה מתקדמים (מטוסי קרב והגנ"א) ולשיפור מסוים במצבה הכלכלי.
אז מה ישתנה בשנה הבאה?
אף כי המחאות דעכו, הרי שכישלון המשטר לספק פתרון למצוקות האזרחים ולשאיפתם הנמשכת של הצעירים לחירויות פוליטיות ואזרחיות צפוי להמשיך ולהזין גלי מחאה נוספים. המשבר הכלכלי הנמשך והתחממות הזירה הפוליטית לקראת הבחירות הפרלמנטריות הצפויות בראשית 2024 טומנים בחובם פוטנציאל להסלמה מחודשת בעימותים בין המשטר לאזרחים.
נוכח התייצבותה של איראן על הסף הגרעיני וקריסת שיחות הגרעין גובר הסיכון להחלטה איראנית לנקוט צעדים מתריסים נוספים, בכלל זה העשרת אורניום לרמה צבאית (מעל 90%), פרישה מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) ובנסיבות מסוימות אף פריצה קדימה לנשק גרעיני. כל אלה מעלים את הסבירות לעימות צבאי בין ישראל לאיראן.
הזירה הפלסטינית: מה ישתנה?
חוקר המכון הבכיר, תא"ל (מיל') אודי דקל, כותב:
ארבע קושיות שקשה לענות עליהן מסמנות את הפסח שחל במקביל לרמדאן השנה. האם בשורת החג היא המשך השעבוד לטרור, לאלימות, לחוסר הסכמה? או האם יש תקווה לשינוי מגמה?