המלחמה בעזה החלה כשתהליך הידוק הקשרים הכלכליים והדיפלומטים בין מדינות ערב ובינן לבין טורקיה ואיראן היה בעיצומו. המניעים מאחורי דטנט זה נותרו ללא שינוי, ובראשם צורך תועלתני-טקטי להפחית מתיחות ולהתרכז בזירת הפנים. המלחמה חיזקה את הצידוק לדטנט, משום שבראיית השחקנים האזוריים שיפור היחסים מנע פגיעה אפשרית בהם. התוצאה היא שבעוד הבידוד הישראלי במרחב גובר בעקבות הלחימה, יתר המרחב מעמיק את הדטנט.
מסיבה זו, מתחילת המלחמה מבקשות מדינות ערב לשבת על הגדר ולא לבחור צד, בוודאי כל עוד חמאס לא הוכרע. רצונן הוא למוטט את חמאס כדי לפגוע "בציר" האיראני ובאידיאולוגיה של האחים המוסלמים, אך הן חוששות מהתגברות התסיסה במדינותיהן ומהתלקחות אזורית שתפגע בהן. המשטרים מעודדים מהתמיכה האמריקאית האיתנה בישראל, ומקווים כי כך תנהג ארה"ב במקרה שהן תותקפנה.
כשם שמדינות ערב "הפרגמטיות" רואות בדטנט תהליך שמשפר את מצבן האסטרטגי, כך הן דבקות ביחסים עם ישראל, למרות שבראייתן נשחקה מידת ה"נכסיות" של ישראל, שאינה נתפסת כחזקה ביטחונית ומדינית כבעבר. הקריאות "מהרחוב" הערבי לניתוק היחסים מביא אותן לשמור מרחק מישראל ככל הניתן ולגלות סולידריות עם הפלסטינים. אולם, למרות החשש מתסיסה שעלולה לערער את היציבות, הסעודים, שאינם רוצים להיתפס כסרבני שלום בעיני ארה"ב ומבקשים לזכות "בגזרים" שונים מטעמה, מותירים את הדלת פתוחה לנורמליזציה מותנית עם ישראל.
לפני ה-7 באוקטובר היינו קרובים להסכם עם סעודיה, ובדומה לדטנט האזורי, גם בנושא הנורמליזציה המוטיבציות של הצדדים נותרו בעינן. מה שהשתנה בעקבות המלחמה הוא המחיר שהצדדים מתבקשים לשלם: ישראל ב"מטבע" פלסטיני משמעותי יותר והסעודים במעורבות בניהול ושיקום עזה. לישראל אינטרס לכרוך הסכם נורמליזציה עם סעודיה במעורבות שלה בזירה הפלסטינית ובהירתמותה לניהול ולשיקום רצועת עזה, ועליה לשנות את גישתה הנוכחית ולוודא כי אינה שומטת מידיה הזדמנות זו ככל שהיא אכן קיימת.
המלחמה בעזה החלה כשתהליך הידוק הקשרים הכלכליים והדיפלומטים בין מדינות ערב ובינן לבין טורקיה ואיראן היה בעיצומו. המניעים מאחורי דטנט זה נותרו ללא שינוי, ובראשם צורך תועלתני-טקטי להפחית מתיחות ולהתרכז בזירת הפנים. המלחמה חיזקה את הצידוק לדטנט, משום שבראיית השחקנים האזוריים שיפור היחסים מנע פגיעה אפשרית בהם. התוצאה היא שבעוד הבידוד הישראלי במרחב גובר בעקבות הלחימה, יתר המרחב מעמיק את הדטנט.
מסיבה זו, מתחילת המלחמה מבקשות מדינות ערב לשבת על הגדר ולא לבחור צד, בוודאי כל עוד חמאס לא הוכרע. רצונן הוא למוטט את חמאס כדי לפגוע "בציר" האיראני ובאידיאולוגיה של האחים המוסלמים, אך הן חוששות מהתגברות התסיסה במדינותיהן ומהתלקחות אזורית שתפגע בהן. המשטרים מעודדים מהתמיכה האמריקאית האיתנה בישראל, ומקווים כי כך תנהג ארה"ב במקרה שהן תותקפנה.
כשם שמדינות ערב "הפרגמטיות" רואות בדטנט תהליך שמשפר את מצבן האסטרטגי, כך הן דבקות ביחסים עם ישראל, למרות שבראייתן נשחקה מידת ה"נכסיות" של ישראל, שאינה נתפסת כחזקה ביטחונית ומדינית כבעבר. הקריאות "מהרחוב" הערבי לניתוק היחסים מביא אותן לשמור מרחק מישראל ככל הניתן ולגלות סולידריות עם הפלסטינים. אולם, למרות החשש מתסיסה שעלולה לערער את היציבות, הסעודים, שאינם רוצים להיתפס כסרבני שלום בעיני ארה"ב ומבקשים לזכות "בגזרים" שונים מטעמה, מותירים את הדלת פתוחה לנורמליזציה מותנית עם ישראל.
לפני ה-7 באוקטובר היינו קרובים להסכם עם סעודיה, ובדומה לדטנט האזורי, גם בנושא הנורמליזציה המוטיבציות של הצדדים נותרו בעינן. מה שהשתנה בעקבות המלחמה הוא המחיר שהצדדים מתבקשים לשלם: ישראל ב"מטבע" פלסטיני משמעותי יותר והסעודים במעורבות בניהול ושיקום עזה. לישראל אינטרס לכרוך הסכם נורמליזציה עם סעודיה במעורבות שלה בזירה הפלסטינית ובהירתמותה לניהול ולשיקום רצועת עזה, ועליה לשנות את גישתה הנוכחית ולוודא כי אינה שומטת מידיה הזדמנות זו ככל שהיא אכן קיימת.