ב-30 במאי, 2024, נערכה בבייג'ינג פסגת "פורום שיתוף הפעולה בין סין למדינות ערב" בהשתתפות נציגים מכל 22 מדינות הליגה הערבית, ובנוכחות נשיאי מצרים, תוניסיה, איחוד האמירויות, ומלך בחריין. זהו המפגש העשירי בדרג שרי חוץ של פורום זה, שנוסד ב-2004. את הפסגה פתח נשיא סין, שי ג'ין-פינג, בעוד שר החוץ הסיני, וואנג יי, ישב בראש המפגש לצד שר החוץ של מאוריטניה.
המלחמה בעזה תפסה, כצפוי, מקום מרכזי בהצהרות שיצאו מהפסגה, ששילבו גינויים לישראל, קריאה לעצירה מיידית של המלחמה ולכינוס ועידת שלום בינלאומית, ותמיכה חד משמעית בפלסטינים (ובפלסטין). מדינות ערב וסין קראו להמשך שיפור ושדרוג השת"פ ביניהן, והביעו שביעות רצון רבה מהתקדמות היחסים ביניהן מאז ייסוד הפורום.
לצד הפסגה נערכו פגישות בילטרליות, שהניבו הסכמים בעלי משמעות, החורגת מרובד ההצהרות. למשל, סין ובחריין הודיעו על מיסוד "שותפות אסטרטגית מקיפה"; סין ותוניסיה מיסדו "שותפות אסטרטגית"; סין ומצרים הכריזו על השנה הקרובה כ"שנת שותפות" ביניהן וחתמו הסכמים לחיזוקה, כששלוש היזמות הגלובליות של סין (GDI,GSI,GCI) צוינו כמסגרת לכך; סין ובחריין חתמו הסכם לשת"פ בחלל; וסין והאמירויות הדגישו את חיזוק שיתוף הפעולה בתחומי ביטחון, הגנה, וצבא, כמו גם אנרגיה גרעינית, מאבק בטרור ואבטחת נתיבי השייט. בהכרזה זו, שבה סין, כבכל שנה, ותמכה באמירויות בהקשר פתרון סוגיית הריבונות על שלושת האיים במפרץ, בהם שולטת איראן מאז 1971. התמיכה הזו, כמו המחאה עליה מצד איראן, הפכו לריטואל כמעט קבוע לאחר פסגות דומות.
מדיניות סין למזרח התיכון מתנהלת בהקשר תחרות המעצמות מול ארה"ב, תוך מאמץ של בייג'ינג לשפר מעמדה על חשבון וושינגטון. ככל שמתגלעים פערים בין ירושלים לוושינגטון, וארה"ב נתקלת בקשיים למימוש מדיניותה באזור, סין ממנפת זאת הן להרחבת יחסיה עם מדינות האזור, ערביות ומוסלמיות, והן לחיזוק הנראטיב המציג את ארה"ב כמקור בעיות האיזור, ואת ישראל כגרורה שלה. בהתיצבותה לצד מדינות ערב, סין מזהה בסוגיה הפלסטינית פלטפורמה נוחה להפגנת תמיכתה וערכיותה, לגיוס תמיכה עממית, ולהציג עצמה כמתווכת רלבנטית לסכסוך הפלסטיני, בהמשך לתיווכה, לשיטתה, בהסכם איראן-סעודיה.
חשוב שישראל תחזק יחסיה עם ארה"ב, תציג ותיזום חלופות מדיניות שיחזקו את שילובה באזור ויקדמו ארכיטקטורת ביטחון אזורית בהובלה אמריקנית כנגד איומי איראן. בהינתן העמדה הלעומתית הסינית בעת הזו, על ישראל להימנע מלסייע בעקיפין לקידום חלופות שיפעלו לרעתה, כגון ועידות שלום ומאמצי תיווך בחסות סין, שלא יהיו לטובת ישראל.
ב-30 במאי, 2024, נערכה בבייג'ינג פסגת "פורום שיתוף הפעולה בין סין למדינות ערב" בהשתתפות נציגים מכל 22 מדינות הליגה הערבית, ובנוכחות נשיאי מצרים, תוניסיה, איחוד האמירויות, ומלך בחריין. זהו המפגש העשירי בדרג שרי חוץ של פורום זה, שנוסד ב-2004. את הפסגה פתח נשיא סין, שי ג'ין-פינג, בעוד שר החוץ הסיני, וואנג יי, ישב בראש המפגש לצד שר החוץ של מאוריטניה.
המלחמה בעזה תפסה, כצפוי, מקום מרכזי בהצהרות שיצאו מהפסגה, ששילבו גינויים לישראל, קריאה לעצירה מיידית של המלחמה ולכינוס ועידת שלום בינלאומית, ותמיכה חד משמעית בפלסטינים (ובפלסטין). מדינות ערב וסין קראו להמשך שיפור ושדרוג השת"פ ביניהן, והביעו שביעות רצון רבה מהתקדמות היחסים ביניהן מאז ייסוד הפורום.
לצד הפסגה נערכו פגישות בילטרליות, שהניבו הסכמים בעלי משמעות, החורגת מרובד ההצהרות. למשל, סין ובחריין הודיעו על מיסוד "שותפות אסטרטגית מקיפה"; סין ותוניסיה מיסדו "שותפות אסטרטגית"; סין ומצרים הכריזו על השנה הקרובה כ"שנת שותפות" ביניהן וחתמו הסכמים לחיזוקה, כששלוש היזמות הגלובליות של סין (GDI,GSI,GCI) צוינו כמסגרת לכך; סין ובחריין חתמו הסכם לשת"פ בחלל; וסין והאמירויות הדגישו את חיזוק שיתוף הפעולה בתחומי ביטחון, הגנה, וצבא, כמו גם אנרגיה גרעינית, מאבק בטרור ואבטחת נתיבי השייט. בהכרזה זו, שבה סין, כבכל שנה, ותמכה באמירויות בהקשר פתרון סוגיית הריבונות על שלושת האיים במפרץ, בהם שולטת איראן מאז 1971. התמיכה הזו, כמו המחאה עליה מצד איראן, הפכו לריטואל כמעט קבוע לאחר פסגות דומות.
מדיניות סין למזרח התיכון מתנהלת בהקשר תחרות המעצמות מול ארה"ב, תוך מאמץ של בייג'ינג לשפר מעמדה על חשבון וושינגטון. ככל שמתגלעים פערים בין ירושלים לוושינגטון, וארה"ב נתקלת בקשיים למימוש מדיניותה באזור, סין ממנפת זאת הן להרחבת יחסיה עם מדינות האזור, ערביות ומוסלמיות, והן לחיזוק הנראטיב המציג את ארה"ב כמקור בעיות האיזור, ואת ישראל כגרורה שלה. בהתיצבותה לצד מדינות ערב, סין מזהה בסוגיה הפלסטינית פלטפורמה נוחה להפגנת תמיכתה וערכיותה, לגיוס תמיכה עממית, ולהציג עצמה כמתווכת רלבנטית לסכסוך הפלסטיני, בהמשך לתיווכה, לשיטתה, בהסכם איראן-סעודיה.
חשוב שישראל תחזק יחסיה עם ארה"ב, תציג ותיזום חלופות מדיניות שיחזקו את שילובה באזור ויקדמו ארכיטקטורת ביטחון אזורית בהובלה אמריקנית כנגד איומי איראן. בהינתן העמדה הלעומתית הסינית בעת הזו, על ישראל להימנע מלסייע בעקיפין לקידום חלופות שיפעלו לרעתה, כגון ועידות שלום ומאמצי תיווך בחסות סין, שלא יהיו לטובת ישראל.