מנאומיו של נסראללה במהלך ובעקבות מבצע "עלות השחר" (6, 9 אוגוסט) ניכרת בבירור חוסר שביעות רצונו מתוצאותיו. בהתייחסות מפורשת להשלכות המבצע בעזה על לבנון הוא טען כי ישראל תוקפת בעזה אבל שולחת מסרים ללבנון, הבהיר כי ישראל טועה אם היא חושבת שהיא מרתיעה את הלבנונים והזהיר כי התקיפות בעזה לא ישפיעו על חזבאללה ולבנון, שלא תשתוק על אף פגיעה בה. בהתייחס לכוונת ישראל להתחיל בהפקת הגז בכריש הוא איים כי "היד שתבזוז משהו ממשאביה של לבנון תיקטע" וכי חזבאללה חזק יותר מאי פעם, בטוח בניצחונו, ומוכן "ללכת עד הסוף". מעניינת במיוחד גם אזהרתו המפורשת מפני העתקת מדיניות החיסולים ללבנון.
דברי הרהב והמשך האיומים הקשים חושפים בהפוך על הפוך דווקא את אכזבתו ומבוכתו מתוצאות המבצע, וכי למרות ההבדלים הגדולים בין הג'יהאד האסלמי הפלסטיני בעזה לחזבאללה בלבנון, מבצע "עלות השחר" מהווה שיעור חשוב גם לנסראללה והוא מחזק את ההרתעה הישראלית מול חזבאללה. במבצע קצר זה הוכח כי ישראל אינה נרתעת מליזום מהלכים צבאיים; צה"ל הפגין יכולות צבאיות מרשימות, ובמיוחד מודיעין מדויק ויכולות הגנה (96% הצלחה ביירוט של 1,100 רקטות) והתקפה (פגיעה אנושה בפיקוד הבכיר וביכולות של הג'יהאד האסלאמי); כן הוכחו חוסנו של העורף הישראלי (בניגוד ל"תאוריית קורי העכביש" עליה הוא חוזר בנאומיו בדבר חולשתה של החברה הישראלית), נחישותה ולכידותה של ההנהגה הישראלית (גם בתקופה של ממשלת מעבר), והעדרו של לחץ על ישראל מצד המערכת הבינלאומית.
למרות זאת אין להבין מכך שהאפשרות להידרדרות לעימות בזירה הצפונית ירדה לחלוטין מעל הפרק. הנושא ימשיך לעמוד על סדר היום ביתר שאת בחודש הקרוב, במקביל להמשך מאמציו של המתווך האמריקני הוכשטיין להגיע להסכמה בין ישראל ללבנון בנושא הגז בים. נסראללה אשר סימן את ראשית ספטמבר, המועד בו אמורה אנרג'יאן, החברה הפועלת בכריש, להתחיל בהפקת הגז, כנקודת מבחן, ימשיך לאיים וללחוץ. יתרה מכך, גם אם מאמצי הוכשטיין להשיג הסכמה בין הצדדים יישאו פרי, ישראל צריכה להיערך לאפשרות, כי נסראללה ישאף לשמר את המתיחות מולה כדי להמשיך להפגין את תרומתו לאינטרסים הלבנונים.
מנאומיו של נסראללה במהלך ובעקבות מבצע "עלות השחר" (6, 9 אוגוסט) ניכרת בבירור חוסר שביעות רצונו מתוצאותיו. בהתייחסות מפורשת להשלכות המבצע בעזה על לבנון הוא טען כי ישראל תוקפת בעזה אבל שולחת מסרים ללבנון, הבהיר כי ישראל טועה אם היא חושבת שהיא מרתיעה את הלבנונים והזהיר כי התקיפות בעזה לא ישפיעו על חזבאללה ולבנון, שלא תשתוק על אף פגיעה בה. בהתייחס לכוונת ישראל להתחיל בהפקת הגז בכריש הוא איים כי "היד שתבזוז משהו ממשאביה של לבנון תיקטע" וכי חזבאללה חזק יותר מאי פעם, בטוח בניצחונו, ומוכן "ללכת עד הסוף". מעניינת במיוחד גם אזהרתו המפורשת מפני העתקת מדיניות החיסולים ללבנון.
דברי הרהב והמשך האיומים הקשים חושפים בהפוך על הפוך דווקא את אכזבתו ומבוכתו מתוצאות המבצע, וכי למרות ההבדלים הגדולים בין הג'יהאד האסלמי הפלסטיני בעזה לחזבאללה בלבנון, מבצע "עלות השחר" מהווה שיעור חשוב גם לנסראללה והוא מחזק את ההרתעה הישראלית מול חזבאללה. במבצע קצר זה הוכח כי ישראל אינה נרתעת מליזום מהלכים צבאיים; צה"ל הפגין יכולות צבאיות מרשימות, ובמיוחד מודיעין מדויק ויכולות הגנה (96% הצלחה ביירוט של 1,100 רקטות) והתקפה (פגיעה אנושה בפיקוד הבכיר וביכולות של הג'יהאד האסלאמי); כן הוכחו חוסנו של העורף הישראלי (בניגוד ל"תאוריית קורי העכביש" עליה הוא חוזר בנאומיו בדבר חולשתה של החברה הישראלית), נחישותה ולכידותה של ההנהגה הישראלית (גם בתקופה של ממשלת מעבר), והעדרו של לחץ על ישראל מצד המערכת הבינלאומית.
למרות זאת אין להבין מכך שהאפשרות להידרדרות לעימות בזירה הצפונית ירדה לחלוטין מעל הפרק. הנושא ימשיך לעמוד על סדר היום ביתר שאת בחודש הקרוב, במקביל להמשך מאמציו של המתווך האמריקני הוכשטיין להגיע להסכמה בין ישראל ללבנון בנושא הגז בים. נסראללה אשר סימן את ראשית ספטמבר, המועד בו אמורה אנרג'יאן, החברה הפועלת בכריש, להתחיל בהפקת הגז, כנקודת מבחן, ימשיך לאיים וללחוץ. יתרה מכך, גם אם מאמצי הוכשטיין להשיג הסכמה בין הצדדים יישאו פרי, ישראל צריכה להיערך לאפשרות, כי נסראללה ישאף לשמר את המתיחות מולה כדי להמשיך להפגין את תרומתו לאינטרסים הלבנונים.