ראש ממשלת ישראל, ראש ממשלת יוון ונשיא קפריסין נפגשו ביום שני (22.12.2025) בירושלים לפסגה משולשת. זהו המפגש העשירי מסוג זה מאז 2016. תדירות המפגשים נעה ממפגשים כל חצי שנה למפגשים פעם בשנתיים בהתאם להתפתחויות. חשיבותה של הפסגה הנוכחית נעוצה בעצם קיומה, פעם ראשונה אחרי אירועי השבעה באוקטובר ובכך סימלה, שבזכות הפסקת האש בעזה ותוכנית 20 הנקודות של טראמפ, משולש היחסים בין המדינות חוזר למסלולו, כפי שהיה לפני המלחמה.
לאורך השנים תפס תחום האנרגיה מקום משמעותי בפסגות השונות, וכך גם הפעם נידונה סוגית הכבל החשמלי התת ימי בין יוון, קפריסין, וישראל וכן הוצג הקשר שלו ליוזמה המתוכננת של מסדרון הודו-מזרח תיכון-אירופה (IMEC). אף שהמדינות מציגות את היחסים ביניהן ככאלו שלא מכוונים כנגד צד שלישי, ניכרת ההתייחסות המשתמעת לטורקיה. צוין שבמהלך הפסגה הייתה התייחסות לכוונה להגביר את שיתוף פעולה הצבאי בין המדינות.
בימים שקדמו לפגישה דווח בעיתונות היוונית על האפשרות ששלושת המדינות יקימו כוח תגובה מהיר של כ-2,500 חיילים. אף שהצד הישראלי הכחיש שכוח כזה אכן בתהליכי הקמה, פרסומים מסוג זה משקפים את ההיגיון האסטרטגי של יחסי הביטחון המתפתחים בין שלוש המדינות. מאז 2014 קיימו שלוש המדינות לפחות 28 תרגילים צבאיים משותפים, לעיתים בשיתוף מדינות נוספות כמו ארצות הברית או איחוד האמירויות, ובהשתתפות חילות האוויר, הים והיבשה. שיתוף הפעולה הביטחוני מתבטא גם בתחום רכש הנשק. יוון וקפריסין רכשו, או מצויות במגעים לרכישת מערכות נשק ישראליות, בעיקר מערכות הגנה אווירית. במקביל, גם ישראל פועלת כקניינית, ורכשה בשנים האחרונות מספר חברות ביטחוניות יווניות.עם זאת, למרות העמקת שיתופי הפעולה המעשיים, המסגרת הביטחונית בין שלוש המדינות נותרת מוגבלת . בהקשר זה קיימות מגבלות ברורות כאשר יוון כחברת נאט"ו ובאיחוד האירופי, קפריסין כחברה באיחוד האירופי, וישראל שמעוניינת לשמור על עצמאות כמעט מלאה בקבלת החלטות, אינן באמת מעוניינות להתקדם לכדי ברית פורמלית ביניהן. למרות זאת, הפסגה הנוכחית עדיין מסמלת הבשלה ובגרות ביחסים המתפתחים בין המדינות כבר יותר מעשור.
פוסט זה נכתב כחלק ממחקר בינלאומי נרחב יותר שזכה לתמיכת המשרד לשיתוף פעולה אזורי
ראש ממשלת ישראל, ראש ממשלת יוון ונשיא קפריסין נפגשו ביום שני (22.12.2025) בירושלים לפסגה משולשת. זהו המפגש העשירי מסוג זה מאז 2016. תדירות המפגשים נעה ממפגשים כל חצי שנה למפגשים פעם בשנתיים בהתאם להתפתחויות. חשיבותה של הפסגה הנוכחית נעוצה בעצם קיומה, פעם ראשונה אחרי אירועי השבעה באוקטובר ובכך סימלה, שבזכות הפסקת האש בעזה ותוכנית 20 הנקודות של טראמפ, משולש היחסים בין המדינות חוזר למסלולו, כפי שהיה לפני המלחמה.
לאורך השנים תפס תחום האנרגיה מקום משמעותי בפסגות השונות, וכך גם הפעם נידונה סוגית הכבל החשמלי התת ימי בין יוון, קפריסין, וישראל וכן הוצג הקשר שלו ליוזמה המתוכננת של מסדרון הודו-מזרח תיכון-אירופה (IMEC). אף שהמדינות מציגות את היחסים ביניהן ככאלו שלא מכוונים כנגד צד שלישי, ניכרת ההתייחסות המשתמעת לטורקיה. צוין שבמהלך הפסגה הייתה התייחסות לכוונה להגביר את שיתוף פעולה הצבאי בין המדינות.
בימים שקדמו לפגישה דווח בעיתונות היוונית על האפשרות ששלושת המדינות יקימו כוח תגובה מהיר של כ-2,500 חיילים. אף שהצד הישראלי הכחיש שכוח כזה אכן בתהליכי הקמה, פרסומים מסוג זה משקפים את ההיגיון האסטרטגי של יחסי הביטחון המתפתחים בין שלוש המדינות. מאז 2014 קיימו שלוש המדינות לפחות 28 תרגילים צבאיים משותפים, לעיתים בשיתוף מדינות נוספות כמו ארצות הברית או איחוד האמירויות, ובהשתתפות חילות האוויר, הים והיבשה. שיתוף הפעולה הביטחוני מתבטא גם בתחום רכש הנשק. יוון וקפריסין רכשו, או מצויות במגעים לרכישת מערכות נשק ישראליות, בעיקר מערכות הגנה אווירית. במקביל, גם ישראל פועלת כקניינית, ורכשה בשנים האחרונות מספר חברות ביטחוניות יווניות.עם זאת, למרות העמקת שיתופי הפעולה המעשיים, המסגרת הביטחונית בין שלוש המדינות נותרת מוגבלת . בהקשר זה קיימות מגבלות ברורות כאשר יוון כחברת נאט"ו ובאיחוד האירופי, קפריסין כחברה באיחוד האירופי, וישראל שמעוניינת לשמור על עצמאות כמעט מלאה בקבלת החלטות, אינן באמת מעוניינות להתקדם לכדי ברית פורמלית ביניהן. למרות זאת, הפסגה הנוכחית עדיין מסמלת הבשלה ובגרות ביחסים המתפתחים בין המדינות כבר יותר מעשור.
פוסט זה נכתב כחלק ממחקר בינלאומי נרחב יותר שזכה לתמיכת המשרד לשיתוף פעולה אזורי