בעקבות מתקפת הטרור של חמאס, עורכים כלי תקשורת רבים ברחבי העולם הערבי, כולל במצרים, ירדן, מרוקו ובחריין, השוואות בין תקיפות ישראל בעזה לבין השואה, דבר שמסב תשומת לב מחודשת לשיח על השואה בעולם הערבי. דוגמה בולטת היא הכותרת הראשית מיום חמישי שעבר בעיתון המצרי "אל-יום א-סאבע", המזוהה עם המשטר, שתיארה את המלחמה כ"שואת עזה".
מגמה זו, אף כי אינה חדשה, מדגישה את הסתירות המובנות בשיח השואה במדינות ערביות ומוסלמיות. המחקר האקדמי מראה כי הכחשת השואה במדינות אלה החלה כבר ב-1945, והתפשטה עם החרפת הסכסוך הישראלי-ערבי. שיח זה רצוף סתירות: הוא בו זמנית מכחיש את השואה, מצדיק אותה, ועושה בה שימוש כדי לתאר את פעולותיה של ישראל נגד העם הפלסטיני.
נתוני "הליגה נגד השמצה" (ADL) לשנים 2014-2015 חושפים תמונה עגומה ביותר של התפיסות הרווחות ביחס לשואה במזרח התיכון. כך, 59% מהמגיבים דיווחו שאינם מודעים כלל לשואה. מבין אלו המודעים לקיומה, 52% השיבו כי השואה אומנם התרחשה, אך זוועותיה ומספר הנרצחים היהודים מוגזמים מאוד. 11% השיבו כי השואה היא מיתוס, ורק 22% סברו שהדיווחים ההיסטוריים מדויקים. חשוב לציין כי תפיסות אלו אינן מוגבלות למדינות המזרח התיכון, אלא נפוצות גם בקהילות ערביות ומוסלמיות במערב.
מאמר דעה שפורסם בעיתון הבחרייני "אח'באר אל-ח'ליג'", השומר על קו עצמאי יחסית מהמשטר, מדגים את התפיסות הללו: "סבלו של העם הפלסטיני ב-75 השנים האחרונות הוא שואה בפני עצמה [... ] שעולה על הנרטיבים והאגדות שמספרים הציונים על שואת היהודים. הישות הציונית ביצעה פשעים חמורים מעבר לכל מה שנראה בעולם, מה שהופך את השואה הפלסטינית לזוועה חמורה עשרות מונים".
התפתחויות אלה מדגישות את הצורך להתמודד עם אנטישמיות והכחשת שואה בקהילות ערביות ומוסלמיות, הן במזרח התיכון והן במערב. תמורות מסוימות בתפיסות אלה כבר מתרחשות, בייחוד במדינות "הסכמי אברהם". כך, מרוקו ואיחוד האמירויות, המקדמות קו של סובלנות בין-דתית ומאבק בקיצוניות, נוקטות צעדים משמעותיים כדי להתמודד עם אנטישמיות. בין היתר, מדינות אלה שילבו את נושא השואה בתוכניות הלימוד בבתי הספר, דבר המדגים את מחויבותן להיאבק בסילופים היסטוריים.
בעקבות מתקפת הטרור של חמאס, עורכים כלי תקשורת רבים ברחבי העולם הערבי, כולל במצרים, ירדן, מרוקו ובחריין, השוואות בין תקיפות ישראל בעזה לבין השואה, דבר שמסב תשומת לב מחודשת לשיח על השואה בעולם הערבי. דוגמה בולטת היא הכותרת הראשית מיום חמישי שעבר בעיתון המצרי "אל-יום א-סאבע", המזוהה עם המשטר, שתיארה את המלחמה כ"שואת עזה".
מגמה זו, אף כי אינה חדשה, מדגישה את הסתירות המובנות בשיח השואה במדינות ערביות ומוסלמיות. המחקר האקדמי מראה כי הכחשת השואה במדינות אלה החלה כבר ב-1945, והתפשטה עם החרפת הסכסוך הישראלי-ערבי. שיח זה רצוף סתירות: הוא בו זמנית מכחיש את השואה, מצדיק אותה, ועושה בה שימוש כדי לתאר את פעולותיה של ישראל נגד העם הפלסטיני.
נתוני "הליגה נגד השמצה" (ADL) לשנים 2014-2015 חושפים תמונה עגומה ביותר של התפיסות הרווחות ביחס לשואה במזרח התיכון. כך, 59% מהמגיבים דיווחו שאינם מודעים כלל לשואה. מבין אלו המודעים לקיומה, 52% השיבו כי השואה אומנם התרחשה, אך זוועותיה ומספר הנרצחים היהודים מוגזמים מאוד. 11% השיבו כי השואה היא מיתוס, ורק 22% סברו שהדיווחים ההיסטוריים מדויקים. חשוב לציין כי תפיסות אלו אינן מוגבלות למדינות המזרח התיכון, אלא נפוצות גם בקהילות ערביות ומוסלמיות במערב.
מאמר דעה שפורסם בעיתון הבחרייני "אח'באר אל-ח'ליג'", השומר על קו עצמאי יחסית מהמשטר, מדגים את התפיסות הללו: "סבלו של העם הפלסטיני ב-75 השנים האחרונות הוא שואה בפני עצמה [... ] שעולה על הנרטיבים והאגדות שמספרים הציונים על שואת היהודים. הישות הציונית ביצעה פשעים חמורים מעבר לכל מה שנראה בעולם, מה שהופך את השואה הפלסטינית לזוועה חמורה עשרות מונים".
התפתחויות אלה מדגישות את הצורך להתמודד עם אנטישמיות והכחשת שואה בקהילות ערביות ומוסלמיות, הן במזרח התיכון והן במערב. תמורות מסוימות בתפיסות אלה כבר מתרחשות, בייחוד במדינות "הסכמי אברהם". כך, מרוקו ואיחוד האמירויות, המקדמות קו של סובלנות בין-דתית ומאבק בקיצוניות, נוקטות צעדים משמעותיים כדי להתמודד עם אנטישמיות. בין היתר, מדינות אלה שילבו את נושא השואה בתוכניות הלימוד בבתי הספר, דבר המדגים את מחויבותן להיאבק בסילופים היסטוריים.