מפגש ה-J7, שבע הקהילות היהודיות הגדולות בעולם - ארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, צרפת, ארצות הברית ובריטניה - הציג תמונה עגומה, גם אם ידועה, על מצבן של הקהילות היהודיות בעולם בשנת 2025 - השנה הקטלנית ביותר ליהודי התפוצות בשלושים השנים האחרונות.
כבר ברור שמה שנראה פעם כעלייה באנטישמיות מיד לאחר ה-7.10.23 והמלחמה שבעקבותיו, הוא קו מגמה עקבי שנמשך גם כשלוש שנים לאחר המתקפה. לראיה, מספר התקריות האנטישמיות גבוה ב-137% ממה שהיה בשנת 2021. משמע, האנטישמיות לא שבה לרמה שבה הייתה לפני המתקפה, ואף רחוק מכך.
מהמפגש עולה כי בכל אחת מהמדינות האנטישמיות מתבטאת בצורה שונה מעט: בעוד בארגנטינה מדובר בעיקר בקונספירציות אינטרנטיות הקושרות את תמיכת ממשל מיליי בישראל לכוח עודף של אינטרס יהודי עולמי, באוסטרליה האנטישמיות פושה בקרב השמאל-הקיצוני והאיסלאמיסטים אשר שמו להם למטרה לפגוע באמנים ובאנשי עסקים, ובצרפת מדובר בנרמול אנטיציונות בגרסתה האלימה ביותר. אולם, ישנן מגמות הניכרות בקרב כל שבע המדינות - שימוש באנטיציונות כמסווה לאנטישמיות; נרמול האנטישמיות עצמה; הקמפוסים והרשתות החברתיות כזירה מרכזית; וחשש של הקהילות היהודיות עצמן לביטחונן הקהילתי ולביטחונם של חברי הקהילה. אך ישנן גם חדשות חיוביות: בארצות הברית, למשל, רמות האנטישמיות ירדו בשל חיסול מאהלי המחאה בקמפוסי האוניברסיטאות.
השוני והדמיון באנטישמיות במדינות בעלות הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מלמדות על צורך גובר בגופים כאלה, כמו פורום ה-J7, לתיאום ולמידה הדדית, אך הדבר לא מספיק. על מדינות אלה ואחרות, לנסח וליישם מדיניות ברורה אשר מתייחסת לאנטישמיות כסוג שנאה ייחודית אשר מסכנת באופן ממשי את חייהם של האזרחים היהודים במדינות העולם, וללמוד אחת מהשנייה לצורך ייעול ההגנה על האזרחים היהודים ולצורך צמצום תופעות אנטישמיות בקרב החברה הכללית. על כל המדינות להכיר בכך שאנטישמיות, קלאסית וחדשה, כפי שהיא משתקפת בשימוש באנטיציונות לקידום מסרים והתנהגויות אנטישמיות, הפכה כמעט נורמלית ואף מוצדקת בחלק מהמדינות, דבר שאין לעבור עליו לסדר היום.
מפגש ה-J7, שבע הקהילות היהודיות הגדולות בעולם - ארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, צרפת, ארצות הברית ובריטניה - הציג תמונה עגומה, גם אם ידועה, על מצבן של הקהילות היהודיות בעולם בשנת 2025 - השנה הקטלנית ביותר ליהודי התפוצות בשלושים השנים האחרונות.
כבר ברור שמה שנראה פעם כעלייה באנטישמיות מיד לאחר ה-7.10.23 והמלחמה שבעקבותיו, הוא קו מגמה עקבי שנמשך גם כשלוש שנים לאחר המתקפה. לראיה, מספר התקריות האנטישמיות גבוה ב-137% ממה שהיה בשנת 2021. משמע, האנטישמיות לא שבה לרמה שבה הייתה לפני המתקפה, ואף רחוק מכך.
מהמפגש עולה כי בכל אחת מהמדינות האנטישמיות מתבטאת בצורה שונה מעט: בעוד בארגנטינה מדובר בעיקר בקונספירציות אינטרנטיות הקושרות את תמיכת ממשל מיליי בישראל לכוח עודף של אינטרס יהודי עולמי, באוסטרליה האנטישמיות פושה בקרב השמאל-הקיצוני והאיסלאמיסטים אשר שמו להם למטרה לפגוע באמנים ובאנשי עסקים, ובצרפת מדובר בנרמול אנטיציונות בגרסתה האלימה ביותר. אולם, ישנן מגמות הניכרות בקרב כל שבע המדינות - שימוש באנטיציונות כמסווה לאנטישמיות; נרמול האנטישמיות עצמה; הקמפוסים והרשתות החברתיות כזירה מרכזית; וחשש של הקהילות היהודיות עצמן לביטחונן הקהילתי ולביטחונם של חברי הקהילה. אך ישנן גם חדשות חיוביות: בארצות הברית, למשל, רמות האנטישמיות ירדו בשל חיסול מאהלי המחאה בקמפוסי האוניברסיטאות.
השוני והדמיון באנטישמיות במדינות בעלות הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מלמדות על צורך גובר בגופים כאלה, כמו פורום ה-J7, לתיאום ולמידה הדדית, אך הדבר לא מספיק. על מדינות אלה ואחרות, לנסח וליישם מדיניות ברורה אשר מתייחסת לאנטישמיות כסוג שנאה ייחודית אשר מסכנת באופן ממשי את חייהם של האזרחים היהודים במדינות העולם, וללמוד אחת מהשנייה לצורך ייעול ההגנה על האזרחים היהודים ולצורך צמצום תופעות אנטישמיות בקרב החברה הכללית. על כל המדינות להכיר בכך שאנטישמיות, קלאסית וחדשה, כפי שהיא משתקפת בשימוש באנטיציונות לקידום מסרים והתנהגויות אנטישמיות, הפכה כמעט נורמלית ואף מוצדקת בחלק מהמדינות, דבר שאין לעבור עליו לסדר היום.