נאומו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אמש (25 באוקטובר) בפני חברי מפלגתו בפרלמנט, היה ההתייחסות החריפה ביותר שלו עד כה ביחס למה שאירע בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. הוא כלל בין היתר את הטענה שחמאס אינו ארגון טרור כי אם ארגון שחרור, וקריאה תקיפה להפסקת אש מיידית ולאחריה כינוס של ועידת שלום בינלאומית. ארדואן האשים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בניצול לרעה של הכוונות הטובות של טורקיה והודיע, שבניגוד לתוכניותיו הקודמות, הוא לא יגיע לישראל לביקור. ארדואן אף איים בפעולה צבאית אך לא פירט מעבר. דובר משרד החוץ הישראלי פסל נחרצות את דבריו של ארדואן וציין שחמאס הוא ארגון טרור מתועב כמו דאע"ש.
לא ניתן לפרש את הנאום אחרת מאשר הודעה של ארדואן על סיום מאמצי הנורמליזציה בין המדינות, שבאו לידי ביטוי בהגעה להסכם באוגוסט 2022 על החזרת השגרירים לאנקרה ולתל אביב. בכך, מימש ארדואן את מה שחששו ממנו מלכתחילה בירושלים – שהנורמליזציה בין המדינות תלויה בכך שלא תהיה התפרצות אלימה בין ישראל והפלסטינים. לכן, כאשר בדצמבר 2020 החלו קריאותיו של ארדואן לשפר את היחסים בין המדינות, ישראל היססה אם להיענות בחיוב.
מהם המניעים של ארדואן לשאת נאום תקיף כזה ולמעשה לשבור את הכלים עם ישראל? יש לציין שמלכתחילה לארדואן יש אמפטיה עמוקה לנושא הפלסטיני, שמקבלת חיזוק מקרב הציבור הטורקי, אשר גם מפגין אהדה רבה לנושא זה. התבטאויות חריפות נגד ישראל נשמעות בכל הספקטרום הפוליטי הטורקי. המלחמה בעזה בכל מקרה מקטינה את הסיכוי לשיתוף פעולה אנרגטי באזור לאור הגברת הסיכון הביטחוני, כך שביטול ביקורו המתוכנן של שר האנרגיה הטורקי, שגם היה אמור להגיע לישראל בקרוב, אינו מחיר של ממש עבור טורקיה. הנאום גם מבטא תסכול מכך שיש תמיכה חד-משמעית של ארצות הברית בישראל, מכך שישנה נוכחות אמריקאית גוברת באזור, ומההתעלמות מטורקיה במשבר הנוכחי, בעיקר של ארצות הברית אך גם של ישראל.
ביום שבת, 28 באוקטובר, מתוכננת עצרת ענק לתמיכה בפלסטינים בשדה התעופה הישן באיסטנבול. למחרת היום תחגוג טורקיה 100 שנה להקמת הרפובליקה הטורקית. בנאום ארדואן באה לידי ביטוי התפיסה הטורקית לגבי המורשת העות'מאנית ולפיה אין היהודים יכולים לטעון [וזאת בניגוד למה שהתרחש במערב] שהייתה גזענות כלפיהם מצד הטורקים. בהמשך לכך, מבחינת ארדואן הייתה זאת רק ההתנהלות הישראלית אשר הפכה את זה לבלתי אפשרי להמשיך עם הנורמליזציה. אך מבחינת ישראל, ארדואן הוכיח פעם נוספת שאינו שותף אמין, ולכן לא ברור כלל איך ומתי ניתן יהיה לשקם שוב את היחסים.
נאומו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אמש (25 באוקטובר) בפני חברי מפלגתו בפרלמנט, היה ההתייחסות החריפה ביותר שלו עד כה ביחס למה שאירע בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. הוא כלל בין היתר את הטענה שחמאס אינו ארגון טרור כי אם ארגון שחרור, וקריאה תקיפה להפסקת אש מיידית ולאחריה כינוס של ועידת שלום בינלאומית. ארדואן האשים את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בניצול לרעה של הכוונות הטובות של טורקיה והודיע, שבניגוד לתוכניותיו הקודמות, הוא לא יגיע לישראל לביקור. ארדואן אף איים בפעולה צבאית אך לא פירט מעבר. דובר משרד החוץ הישראלי פסל נחרצות את דבריו של ארדואן וציין שחמאס הוא ארגון טרור מתועב כמו דאע"ש.
לא ניתן לפרש את הנאום אחרת מאשר הודעה של ארדואן על סיום מאמצי הנורמליזציה בין המדינות, שבאו לידי ביטוי בהגעה להסכם באוגוסט 2022 על החזרת השגרירים לאנקרה ולתל אביב. בכך, מימש ארדואן את מה שחששו ממנו מלכתחילה בירושלים – שהנורמליזציה בין המדינות תלויה בכך שלא תהיה התפרצות אלימה בין ישראל והפלסטינים. לכן, כאשר בדצמבר 2020 החלו קריאותיו של ארדואן לשפר את היחסים בין המדינות, ישראל היססה אם להיענות בחיוב.
מהם המניעים של ארדואן לשאת נאום תקיף כזה ולמעשה לשבור את הכלים עם ישראל? יש לציין שמלכתחילה לארדואן יש אמפטיה עמוקה לנושא הפלסטיני, שמקבלת חיזוק מקרב הציבור הטורקי, אשר גם מפגין אהדה רבה לנושא זה. התבטאויות חריפות נגד ישראל נשמעות בכל הספקטרום הפוליטי הטורקי. המלחמה בעזה בכל מקרה מקטינה את הסיכוי לשיתוף פעולה אנרגטי באזור לאור הגברת הסיכון הביטחוני, כך שביטול ביקורו המתוכנן של שר האנרגיה הטורקי, שגם היה אמור להגיע לישראל בקרוב, אינו מחיר של ממש עבור טורקיה. הנאום גם מבטא תסכול מכך שיש תמיכה חד-משמעית של ארצות הברית בישראל, מכך שישנה נוכחות אמריקאית גוברת באזור, ומההתעלמות מטורקיה במשבר הנוכחי, בעיקר של ארצות הברית אך גם של ישראל.
ביום שבת, 28 באוקטובר, מתוכננת עצרת ענק לתמיכה בפלסטינים בשדה התעופה הישן באיסטנבול. למחרת היום תחגוג טורקיה 100 שנה להקמת הרפובליקה הטורקית. בנאום ארדואן באה לידי ביטוי התפיסה הטורקית לגבי המורשת העות'מאנית ולפיה אין היהודים יכולים לטעון [וזאת בניגוד למה שהתרחש במערב] שהייתה גזענות כלפיהם מצד הטורקים. בהמשך לכך, מבחינת ארדואן הייתה זאת רק ההתנהלות הישראלית אשר הפכה את זה לבלתי אפשרי להמשיך עם הנורמליזציה. אך מבחינת ישראל, ארדואן הוכיח פעם נוספת שאינו שותף אמין, ולכן לא ברור כלל איך ומתי ניתן יהיה לשקם שוב את היחסים.