אלה צ'יסיק, חברת תוכנית הזירה הפלסטינית במכון וסטודנטית לתואר שני בלימודי אסלאם באוניברסיטת קולומביה, משתפת:
בשבועות האחרונים אני משתתפת בכנסים ובאירועים רשמיים בקמפוס בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמלחמת ברצועת עזה. לאירועים מגיעים דוברים בכירים, מהאקדמיה ומהתקשורת, סופרים מוכרים וחוקרים מובילים בתחום. באירועים כולם בולטת אמירה אחת ברורה: מחבלי חמאס הם לוחמי חופש והמתקפה הרצחנית בשבעה באוקטובר, בה נרצחו מאות ישראלים חפים מפשע, היא תגובה טבעית לכיבוש הישראלי המתמשך. כך, באחת האוניברסיטאות הנחשבות והנחשקות בארצות הברית ובעולם בכלל, מצדיקים רצח של חפים מפשע.
תחילה, הלכתי כדי לשמוע את הצד השני, בתקווה למצוא שותפים לשיח במסדרונות הקמפוס. כמה הופתעתי לגלות שהקיצוניות מתחילה למעלה אצל פרופסורים ועיתונאים לבושים היטב שמספרים באולם מלא קהל על ההתנגדות והגבורה שגילו העזתים בשבעה באוקטובר. הם גם לא שוכחים לצאת נגד "הישראלי האכזר", "הכובש", ולא מפספסים הזדמנות להזכיר כמה כאלה ששירתו בצה״ל מסתובבים בקמפוס ״בחופשיות״. והסטודנטים, הצמאים למלחמת צדק, מוחאים כפיים סוערות למי שמטיף לשנאת ישראל. אולי אלה הקיצוניים שבקיצוניים, אולי זו בורות, אולי זו תופעה חולפת. אבל באירועים הללו השתתפו דוברים בכירים ובעלי השפעה, וניכר שהסטודנטים חשו במעמד הייחודי ואף התלבשו בהתרגשות ובחגיגיות לכבודם.
They Are Coming For All Of Us אמרו הדוברים, יוצרים תחושת היסטריה, נרדפות ובהלה בקרב סטודנטים אמריקאים שלומדים בניו יורק. אחרי משפט כמו זה הם מרגישים שהם קבוצה נרדפת, כשהרודף הוא כמובן הישראלי. המשתתפים כולם מזילים דמעה לנוכח הסיפורים הקשים על ילדים עזתים שנרצחים על ידי "הישראלי שחוגג את דמם", כאשר הם מתגבשים והופכים קרובים יותר סביב נרטיב השנאה נגד מדינת ישראל, אך בעיקר נגד הישראלים.
אין מקום כאן בקמפוס להזדהות ישראלית עם הסבל העזתי תוך הכרה ביד הקשה שצריך לנקוט נגד החמאס, ובוודאי שכדאי שייזהר מי שרוצה לעמוד לצד ישראל. "המצב בקמפוס מקצין", אמר לי אחד המרצים הישראלים שדווקא מזהה עצמו כאנטי-ציוני. גם הוא עד להקצנה בקמפוס שהפכה חסרת גבולות.
אלה צ'יסיק, חברת תוכנית הזירה הפלסטינית במכון וסטודנטית לתואר שני בלימודי אסלאם באוניברסיטת קולומביה, משתפת:
בשבועות האחרונים אני משתתפת בכנסים ובאירועים רשמיים בקמפוס בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמלחמת ברצועת עזה. לאירועים מגיעים דוברים בכירים, מהאקדמיה ומהתקשורת, סופרים מוכרים וחוקרים מובילים בתחום. באירועים כולם בולטת אמירה אחת ברורה: מחבלי חמאס הם לוחמי חופש והמתקפה הרצחנית בשבעה באוקטובר, בה נרצחו מאות ישראלים חפים מפשע, היא תגובה טבעית לכיבוש הישראלי המתמשך. כך, באחת האוניברסיטאות הנחשבות והנחשקות בארצות הברית ובעולם בכלל, מצדיקים רצח של חפים מפשע.
תחילה, הלכתי כדי לשמוע את הצד השני, בתקווה למצוא שותפים לשיח במסדרונות הקמפוס. כמה הופתעתי לגלות שהקיצוניות מתחילה למעלה אצל פרופסורים ועיתונאים לבושים היטב שמספרים באולם מלא קהל על ההתנגדות והגבורה שגילו העזתים בשבעה באוקטובר. הם גם לא שוכחים לצאת נגד "הישראלי האכזר", "הכובש", ולא מפספסים הזדמנות להזכיר כמה כאלה ששירתו בצה״ל מסתובבים בקמפוס ״בחופשיות״. והסטודנטים, הצמאים למלחמת צדק, מוחאים כפיים סוערות למי שמטיף לשנאת ישראל. אולי אלה הקיצוניים שבקיצוניים, אולי זו בורות, אולי זו תופעה חולפת. אבל באירועים הללו השתתפו דוברים בכירים ובעלי השפעה, וניכר שהסטודנטים חשו במעמד הייחודי ואף התלבשו בהתרגשות ובחגיגיות לכבודם.
They Are Coming For All Of Us אמרו הדוברים, יוצרים תחושת היסטריה, נרדפות ובהלה בקרב סטודנטים אמריקאים שלומדים בניו יורק. אחרי משפט כמו זה הם מרגישים שהם קבוצה נרדפת, כשהרודף הוא כמובן הישראלי. המשתתפים כולם מזילים דמעה לנוכח הסיפורים הקשים על ילדים עזתים שנרצחים על ידי "הישראלי שחוגג את דמם", כאשר הם מתגבשים והופכים קרובים יותר סביב נרטיב השנאה נגד מדינת ישראל, אך בעיקר נגד הישראלים.
אין מקום כאן בקמפוס להזדהות ישראלית עם הסבל העזתי תוך הכרה ביד הקשה שצריך לנקוט נגד החמאס, ובוודאי שכדאי שייזהר מי שרוצה לעמוד לצד ישראל. "המצב בקמפוס מקצין", אמר לי אחד המרצים הישראלים שדווקא מזהה עצמו כאנטי-ציוני. גם הוא עד להקצנה בקמפוס שהפכה חסרת גבולות.