מתקפת חמאס איננה רק בחזקת הפתעה ותוצאת כישלונות מודיעיניים ומבצעיים קולוסאליים, שמחירם גבוה ממה שנדמה ושצריבתם בבשר האומה תחרוך את התודעה הלאומית לשנים רבות; מתקפת חמאס היא מחיר כישלון פרדיגמת הריסון, ההכלה וההתמכרות לרגיעה, שמלווה את ישראל מאז 2009. עוד יהיה זמן לתחקירים ולהלקאה העצמית, אלא שכעת, ועם החזרת השליטה על הישובים בעוטף עזה, חייבת להתברר התכלית האסטרטגית המעודכנת בנוגע למערכה נגד חמאס.
ישראל הכריזה על מצב מלחמה לראשונה מאז 1973 ולהכרזה הזו משמעות יתרה, גם משפטית וגם תודעתית ומבצעית, ומכאן גם הגדרת התכלית האסטרטגית ויעדי המערכה הצבאית. התכלית האסטרטגית חייבת להתכנס לשינוי יסודי במעמדה של חמאס ובהשפעתה בזירה הפלסטינית. מקור כוחה של חמאס הוא ביכולותיה הצבאיות ולכן יש לפעול לפגיעה קשה ביכולות הצבאיות של חמאס ובהנהגתה. פגיעה זו תשרת שלוש מטרות עיקירות והכרחיות:
החלשת השפעת חמאס על מערכת הטרור באיו"ש – חמאס היא אחד מהגורמים המשפיעים והמשמעותיים ביותר, המזינים את מערכת הטרור באיו"ש ואחראיים להסלמתה.
החלשת השפעתה של איראן בזירה הפלסטינית מכיוון שהמשוואה הקיימת היא חמאס חזקה = השפעה איראנית משמעותית יותר בזירה הפלסטינית.
חיזוק דימוי העוצמה הישראלי והרתעת חזבאללה, איראן ושחקנים אחרים, שעלולים לראות את מתקפת חמאס כאישור לבשלות המיוחלת לתקיפת ישראל מחזיתות רבות לצורך הקרסתה.
מצבר הלגיטימציה הבינלאומית טעון במלואו בעת הזו, אך מטבעו הוא מתרוקן במהירות רבה יחסית ולכן המהלומה הישראלית צריכה להיות מהירה, עמוקה ומשמעותית, כדי להבטיח הישגים משמעותיים בטרם תצטרך ישראל לעמוד למול מערכת לחצים של הקהילה הבינלאומית.
המספר הגדול של החטופים הישראלים בשטח רצועת עזה מוסיף על מורכבות האתגר, אלא שהמאמץ העיקרי בעת הזו חייב להינתן למהלומה הצבאית, שתכליתה ריסוק היכולות הצבאיות של חמאס. מבלי לממש את המטרה הזו, תתקשה ישראל לא רק בטיפול בשחרור החטופים אלא תיקלע ותדרדר לסחרור מסוכן לא רק למול חמאס ובזירה הפלסטינית אלא גם בזירות האחרות.
המציאות כופה על ההנהגה הישראלית את נטישת פרדיגמת ההכלה וההסדרה ונכון יהיה למצות את השינוי הפרדיגמטי המתחייב עד תום ושעה אחת קודם בחרב ברזל וביד בוטחת.
מתקפת חמאס איננה רק בחזקת הפתעה ותוצאת כישלונות מודיעיניים ומבצעיים קולוסאליים, שמחירם גבוה ממה שנדמה ושצריבתם בבשר האומה תחרוך את התודעה הלאומית לשנים רבות; מתקפת חמאס היא מחיר כישלון פרדיגמת הריסון, ההכלה וההתמכרות לרגיעה, שמלווה את ישראל מאז 2009. עוד יהיה זמן לתחקירים ולהלקאה העצמית, אלא שכעת, ועם החזרת השליטה על הישובים בעוטף עזה, חייבת להתברר התכלית האסטרטגית המעודכנת בנוגע למערכה נגד חמאס.
ישראל הכריזה על מצב מלחמה לראשונה מאז 1973 ולהכרזה הזו משמעות יתרה, גם משפטית וגם תודעתית ומבצעית, ומכאן גם הגדרת התכלית האסטרטגית ויעדי המערכה הצבאית. התכלית האסטרטגית חייבת להתכנס לשינוי יסודי במעמדה של חמאס ובהשפעתה בזירה הפלסטינית. מקור כוחה של חמאס הוא ביכולותיה הצבאיות ולכן יש לפעול לפגיעה קשה ביכולות הצבאיות של חמאס ובהנהגתה. פגיעה זו תשרת שלוש מטרות עיקירות והכרחיות:
החלשת השפעת חמאס על מערכת הטרור באיו"ש – חמאס היא אחד מהגורמים המשפיעים והמשמעותיים ביותר, המזינים את מערכת הטרור באיו"ש ואחראיים להסלמתה.
החלשת השפעתה של איראן בזירה הפלסטינית מכיוון שהמשוואה הקיימת היא חמאס חזקה = השפעה איראנית משמעותית יותר בזירה הפלסטינית.
חיזוק דימוי העוצמה הישראלי והרתעת חזבאללה, איראן ושחקנים אחרים, שעלולים לראות את מתקפת חמאס כאישור לבשלות המיוחלת לתקיפת ישראל מחזיתות רבות לצורך הקרסתה.
מצבר הלגיטימציה הבינלאומית טעון במלואו בעת הזו, אך מטבעו הוא מתרוקן במהירות רבה יחסית ולכן המהלומה הישראלית צריכה להיות מהירה, עמוקה ומשמעותית, כדי להבטיח הישגים משמעותיים בטרם תצטרך ישראל לעמוד למול מערכת לחצים של הקהילה הבינלאומית.
המספר הגדול של החטופים הישראלים בשטח רצועת עזה מוסיף על מורכבות האתגר, אלא שהמאמץ העיקרי בעת הזו חייב להינתן למהלומה הצבאית, שתכליתה ריסוק היכולות הצבאיות של חמאס. מבלי לממש את המטרה הזו, תתקשה ישראל לא רק בטיפול בשחרור החטופים אלא תיקלע ותדרדר לסחרור מסוכן לא רק למול חמאס ובזירה הפלסטינית אלא גם בזירות האחרות.
המציאות כופה על ההנהגה הישראלית את נטישת פרדיגמת ההכלה וההסדרה ונכון יהיה למצות את השינוי הפרדיגמטי המתחייב עד תום ושעה אחת קודם בחרב ברזל וביד בוטחת.