עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" החלו החות'ים בתקיפות מטרות בישראל באמצעות כטב"מים וטילים בליסטיים, בעיקר מתוך הזדהות עם תושבי עזה ובמטרה להקל עליהם ע"י הסטת הקשב הצה"לי. החות'ים אימצו טקטיקה של שיגורי טילים בליסטיים או כטב"מים באופן אקראי ומסביב לשעון. בנוסף, הם הטילו סגר על ספינות ישראליות או ספינות הקשורות לישראל ועוברות בים האדום דרך מיצרי באב אל-מנדב ולמעשה גרמו לשיתוק נמל אילת ולהפרעה בסחר הימי העולמי.
הירי של החות'ים לעבר ישראל הוא אקט של טרור. בהיעדר יכולת לפגוע במטרות איכות, כוונות השיגורים הן פגיעה, הטרדה והפחדה של אזרחי המדינה. החות'ים מתפארים ביכולתם להכניס מיליוני "ציונים מבוהלים" למקלטים, ואגב כך לגרום לנזקים כלכליים.
התגובה הישראלית כללה עד כה תקיפות של חיל האוויר ופגיעה בנמלים, בשדה התעופה של צנעא ובתשתיות. נזק הפגיעות, עפ"י מנהיג החות'ים, מוערך בכ-1.4 מיליארד דולר, אך הדבר לא עצר את הטפטוף הקבוע של טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר שטח ישראל.
מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם טפטוף יומיומי של טילים בליסטיים ומצור ימי. האתגר הוא התגברות על אויב חמקמק, מבוצר, הנמצא במרחק של כ-2000 ק"מ מגבולות ישראל. העיקרון בהתמודדות זו הוא יצירת מאזן הרתעה כזה, שהנזק שייגרם למנהיגי תימן ואזרחיה יעלה על התועלת של השיגורים לעבר ישראל. כיום מאזן כזה לא קיים ואסטרטגית התקיפות הנוכחיות לא פועלת, שכן תימן היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. תקיפת תשתיות אזרחיות כמעט שאינה משפיעה על רמת החיים הנמוכה, ואינה מרתיעה את מנהיגיה.
על מנת לייצר מאזן הרתעה יש להסיר איומים פוטנציאלים ע"י תקיפות יזומות. הדבר צריך להתבצע באמצעות יישום האסטרטגיה של מכת נגד מקדימה ופגיעה בנכסים אסטרטגיים תוך שימוש בנשק שובר שוויון שכולל פצצות כבדות המיועדות לפיצוח בונקרים וטילים בליסטים ארוכי טווח, תקיפות מכיוונים שונים ובלתי צפויים ושימוש בפלטפורמות תקיפה ימיות. בהמשך, יש לפתוח בתקיפות רציפות וממוקדות על מחסני נשק, אתרי אחסון ומרכזי שליטה ובקרה. במקביל, לבצע תקיפות ממוקדות על סמלי שלטון: מרכזי שלטון, בכירי משטר, מרכזי תקשורת ואתרים כלכליים המשמשים כמנופי שליטה וכמנוע פיננסי למימון טרור. יש להמשיך בפעולות ממוקדות כדי למנוע שיקום האתרים הפגועים, ובתקיפות נמלים ושדות התעופה על מנת להטיל מצור ימי ואווירי.
יש להניח כי מראות ההרס יהדהדו ברחבי תימן (והמזרח התיכון) ויגרמו למנהיגי החות'ים להעריך אחרת את עלות הנזקים מול עלות התועלת שבתקיפת ישראל. אז יתגשמו דברי משה דיין המנוח: "יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו - מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לממשלות הערביות לשלמו" .
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" החלו החות'ים בתקיפות מטרות בישראל באמצעות כטב"מים וטילים בליסטיים, בעיקר מתוך הזדהות עם תושבי עזה ובמטרה להקל עליהם ע"י הסטת הקשב הצה"לי. החות'ים אימצו טקטיקה של שיגורי טילים בליסטיים או כטב"מים באופן אקראי ומסביב לשעון. בנוסף, הם הטילו סגר על ספינות ישראליות או ספינות הקשורות לישראל ועוברות בים האדום דרך מיצרי באב אל-מנדב ולמעשה גרמו לשיתוק נמל אילת ולהפרעה בסחר הימי העולמי.
הירי של החות'ים לעבר ישראל הוא אקט של טרור. בהיעדר יכולת לפגוע במטרות איכות, כוונות השיגורים הן פגיעה, הטרדה והפחדה של אזרחי המדינה. החות'ים מתפארים ביכולתם להכניס מיליוני "ציונים מבוהלים" למקלטים, ואגב כך לגרום לנזקים כלכליים.
התגובה הישראלית כללה עד כה תקיפות של חיל האוויר ופגיעה בנמלים, בשדה התעופה של צנעא ובתשתיות. נזק הפגיעות, עפ"י מנהיג החות'ים, מוערך בכ-1.4 מיליארד דולר, אך הדבר לא עצר את הטפטוף הקבוע של טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר שטח ישראל.
מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם טפטוף יומיומי של טילים בליסטיים ומצור ימי. האתגר הוא התגברות על אויב חמקמק, מבוצר, הנמצא במרחק של כ-2000 ק"מ מגבולות ישראל. העיקרון בהתמודדות זו הוא יצירת מאזן הרתעה כזה, שהנזק שייגרם למנהיגי תימן ואזרחיה יעלה על התועלת של השיגורים לעבר ישראל. כיום מאזן כזה לא קיים ואסטרטגית התקיפות הנוכחיות לא פועלת, שכן תימן היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. תקיפת תשתיות אזרחיות כמעט שאינה משפיעה על רמת החיים הנמוכה, ואינה מרתיעה את מנהיגיה.
על מנת לייצר מאזן הרתעה יש להסיר איומים פוטנציאלים ע"י תקיפות יזומות. הדבר צריך להתבצע באמצעות יישום האסטרטגיה של מכת נגד מקדימה ופגיעה בנכסים אסטרטגיים תוך שימוש בנשק שובר שוויון שכולל פצצות כבדות המיועדות לפיצוח בונקרים וטילים בליסטים ארוכי טווח, תקיפות מכיוונים שונים ובלתי צפויים ושימוש בפלטפורמות תקיפה ימיות. בהמשך, יש לפתוח בתקיפות רציפות וממוקדות על מחסני נשק, אתרי אחסון ומרכזי שליטה ובקרה. במקביל, לבצע תקיפות ממוקדות על סמלי שלטון: מרכזי שלטון, בכירי משטר, מרכזי תקשורת ואתרים כלכליים המשמשים כמנופי שליטה וכמנוע פיננסי למימון טרור. יש להמשיך בפעולות ממוקדות כדי למנוע שיקום האתרים הפגועים, ובתקיפות נמלים ושדות התעופה על מנת להטיל מצור ימי ואווירי.
יש להניח כי מראות ההרס יהדהדו ברחבי תימן (והמזרח התיכון) ויגרמו למנהיגי החות'ים להעריך אחרת את עלות הנזקים מול עלות התועלת שבתקיפת ישראל. אז יתגשמו דברי משה דיין המנוח: "יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו - מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לממשלות הערביות לשלמו" .