סיום הפסקת האש והחזרה לתמרון הקרקעי מעלה את מפלס החרדה של תושבי הרצועה. דרישות צה"ל מהתושבים, שהופצו באמצעות כרוזים ובהודעות לתקשורת, לרדת מערבה ודרומה לכוון רפיח ולהתרחק מקו הגבול עם ישראל וכן האינפורמציה שהגיעה לידיהם במהלך הפסקת האש על ממדי החורבן וההרס שנתגלו בצפון הרצועה עם שוך ההפצצות של חיל האויר הישראלי; כל אלה מגבירים את החשש מפני ניסיון ישראלי ליצור מציאות דומה במרחב של חאן יונס והדרום, שם גדלה הצפיפות בעקבות קליטת תושבי צפון הרצועה שנענו לקריאות דובר צה"ל ונעו דרומה. החשש מ"נכבה" נוספת, מפני ניסיון ישראלי לדחוק אותם דרומה לתוך מצרים ולהותיר את שטחי הרצועה שהתפנו תחת שליטה ישראלית, הוא הדה ז'בו הפלסטיני שהכל חרדים מפניו. הבלבול שמעוררת המפה האינטראקטיבית שהפיץ צה"ל לתושבים באמצעות אפליקציה למכשירים הניידים שלהם, הוא נדבך נוסף לחרדות אלה.
חמאס, שאיננה מגלה עניין ממשי בגורלה של האוכלוסיה מאז החלה המלחמה, מעוניינת מאוד בהארכת הפסקת האש, אולם מאמינה שתוכל לגבות מישראל מחיר גבוה יותר בעבור החטופים שנותרו בידה. חליל חיא, מבכירי ההנהגה של חמאס וככל הנראה קרוב לסנואר, הבהיר כי חמאס מוכנה גם עכשיו, אחרי שחודשה האש, להפוגה מחודשת כדי לשחרר את המבוגרים שבין הגברים. הוא הוסיף כי נותרו בידי חמאס ושאר הפלגים רק שלוש חטופות מקבוצת הנשים והילדים, שעליהן חלים הקריטריונים שנקבעו לעסקה האחרונה וכי לכל קבוצת אסירים אחרת ידרש לקבוע כללים חדשים. לעומתו הבהיר סלאח אל-עארורי, סגנו של אסמאעיל הניה, כי נסתם למעשה הגולל על עסקת חילופין נוספת של אסירים עד אשר יוכרז על הפסקת אש סופית וכי העסקה שבוצעה בשבוע האחרון היתה מטעמים הומניטריים בלבד.
נראה שאין מדובר בחילוקי דעות ממשיים. שני בכירים אלה אינם משקפים איזו מודעות לשינוי המגמה בישראל כלפי חמאס בעקבות טבח ה-7 באוקטובר שביצעו אנשיה בישובי הנגב המערבי. הם ממשיכים להעריך שישראל תמשיך להיות מוכנה לשלם מחירים גבוהים בעבור אנשיה וכי הזמן משחק לטובתם. לדעתם, עניינה של ישראל בשחרור אנשיה, לחץ בני משפחותיהם והתמיכה הרחבה של הציבור בהם יכריעו לבסוף לטובת עסקה שתענה לתנאים חדשים שתציב חמאס.
בלשון אחרת, תרבות ה"צומוד", העמידה האיתנה, עודנה מדריכה את חמאס. יהירותה איננה מלמדת כלל על הפנמה או זיהוי של השינוי שחל ביחס הציבור הישראלי כלפיה. מה שמבהיר שהמלאכה שנותר לישראל עודנה מרובה.
סיום הפסקת האש והחזרה לתמרון הקרקעי מעלה את מפלס החרדה של תושבי הרצועה. דרישות צה"ל מהתושבים, שהופצו באמצעות כרוזים ובהודעות לתקשורת, לרדת מערבה ודרומה לכוון רפיח ולהתרחק מקו הגבול עם ישראל וכן האינפורמציה שהגיעה לידיהם במהלך הפסקת האש על ממדי החורבן וההרס שנתגלו בצפון הרצועה עם שוך ההפצצות של חיל האויר הישראלי; כל אלה מגבירים את החשש מפני ניסיון ישראלי ליצור מציאות דומה במרחב של חאן יונס והדרום, שם גדלה הצפיפות בעקבות קליטת תושבי צפון הרצועה שנענו לקריאות דובר צה"ל ונעו דרומה. החשש מ"נכבה" נוספת, מפני ניסיון ישראלי לדחוק אותם דרומה לתוך מצרים ולהותיר את שטחי הרצועה שהתפנו תחת שליטה ישראלית, הוא הדה ז'בו הפלסטיני שהכל חרדים מפניו. הבלבול שמעוררת המפה האינטראקטיבית שהפיץ צה"ל לתושבים באמצעות אפליקציה למכשירים הניידים שלהם, הוא נדבך נוסף לחרדות אלה.
חמאס, שאיננה מגלה עניין ממשי בגורלה של האוכלוסיה מאז החלה המלחמה, מעוניינת מאוד בהארכת הפסקת האש, אולם מאמינה שתוכל לגבות מישראל מחיר גבוה יותר בעבור החטופים שנותרו בידה. חליל חיא, מבכירי ההנהגה של חמאס וככל הנראה קרוב לסנואר, הבהיר כי חמאס מוכנה גם עכשיו, אחרי שחודשה האש, להפוגה מחודשת כדי לשחרר את המבוגרים שבין הגברים. הוא הוסיף כי נותרו בידי חמאס ושאר הפלגים רק שלוש חטופות מקבוצת הנשים והילדים, שעליהן חלים הקריטריונים שנקבעו לעסקה האחרונה וכי לכל קבוצת אסירים אחרת ידרש לקבוע כללים חדשים. לעומתו הבהיר סלאח אל-עארורי, סגנו של אסמאעיל הניה, כי נסתם למעשה הגולל על עסקת חילופין נוספת של אסירים עד אשר יוכרז על הפסקת אש סופית וכי העסקה שבוצעה בשבוע האחרון היתה מטעמים הומניטריים בלבד.
נראה שאין מדובר בחילוקי דעות ממשיים. שני בכירים אלה אינם משקפים איזו מודעות לשינוי המגמה בישראל כלפי חמאס בעקבות טבח ה-7 באוקטובר שביצעו אנשיה בישובי הנגב המערבי. הם ממשיכים להעריך שישראל תמשיך להיות מוכנה לשלם מחירים גבוהים בעבור אנשיה וכי הזמן משחק לטובתם. לדעתם, עניינה של ישראל בשחרור אנשיה, לחץ בני משפחותיהם והתמיכה הרחבה של הציבור בהם יכריעו לבסוף לטובת עסקה שתענה לתנאים חדשים שתציב חמאס.
בלשון אחרת, תרבות ה"צומוד", העמידה האיתנה, עודנה מדריכה את חמאס. יהירותה איננה מלמדת כלל על הפנמה או זיהוי של השינוי שחל ביחס הציבור הישראלי כלפיה. מה שמבהיר שהמלאכה שנותר לישראל עודנה מרובה.