יחיא סינוואר היה שליט 'כל יכול' של חמאס ורצועת עזה. הוא הפגין "מנהיגות נחושה" שלט ללא עוררין בתהליך קבלת ההחלטות של הארגון, קיבל בעצמו את ההחלטות הגורליות וזכה לאמון ולתמיכה מלאה של הזרוע הצבאית.
מסתמנת תחרות על נרטיב תמונת סינוואר המחוסל: מחד, מותו כ"שהיד" אוחז בנשק ברגעיו אחרונים, כאשר בעיני פלסטינים רבים תמונה זו מוכיחה כי הרעיון של סינוואר ניצח – השפלת ישראל באופן שאף מנהיג ערבי לא הצליח לפניו; מאידך, רצף התמונות שפרסם צה"ל - צילומי הרחפן, השיניים, האצבע החסרה, חיילי צה״ל ניצבים מעל גופתו והוצאתה לישראל - אלו נתפסות כמשקל נגד וגמול ראוי להשפלה של השבעה באוקטובר.
ממשלת ישראל במשך שנה של מלחמה דבקה בתפיסה כי לפני כל דיון על מתווה מדיני לסיום המלחמה על ישראל להפגין עליונות צבאית ברורה כלפי אויביה, בעיקר חמאס וחזבאללה, להסיר את האיומים מגבולותיה ולהשיג 'תמונת ניצחון'. בכל אופן, המלחמה בחמאס הגיעה לנקודת מפנה משמעותית - חיסול סינוואר, חמאס מוכה בהלם, ההישגים הצבאיים של ישראל ברורים, ואט אט גם נחשפת הטינה של העזתים כלפי סינוואר וחמאס בשל המוות, ההרס והעקירה שהטילו עליהם - ספק אם יימצא עיתוי מתאים יותר להצגת מתווה מדיני מצד ישראל. זאת, לא רק כדי לקדם את מטרות המלחמה, אלא גם כדי לברר האם חמאס לאחר שאיבד את מנהיגו, ויתכן כי מרכז הכובד עובר מהרצועה לקטר, יגלה גמישות במגעים לשחרור החטופים ולתנאי הפסקת האש.
על ישראל להציג את עמדותיה מנקודת העוצמה הצבאית הנוכחית ולדרוש: שחרור כל 101 החטופים; סידורי ביטחון עתידיים שיבטיחו לישראל את הזכות לאכיפתם בכוח; חופש פעולה מבצעי ועליונות מודיעינית למניעת בניית כוחו וצמיחתו מחדש של חמאס, צבאית ואזרחית (כולל מערך הדעווה) ולהסרת איומים מהרצועה לעבר ישראל.
יחיא סינוואר היה שליט 'כל יכול' של חמאס ורצועת עזה. הוא הפגין "מנהיגות נחושה" שלט ללא עוררין בתהליך קבלת ההחלטות של הארגון, קיבל בעצמו את ההחלטות הגורליות וזכה לאמון ולתמיכה מלאה של הזרוע הצבאית.
מסתמנת תחרות על נרטיב תמונת סינוואר המחוסל: מחד, מותו כ"שהיד" אוחז בנשק ברגעיו אחרונים, כאשר בעיני פלסטינים רבים תמונה זו מוכיחה כי הרעיון של סינוואר ניצח – השפלת ישראל באופן שאף מנהיג ערבי לא הצליח לפניו; מאידך, רצף התמונות שפרסם צה"ל - צילומי הרחפן, השיניים, האצבע החסרה, חיילי צה״ל ניצבים מעל גופתו והוצאתה לישראל - אלו נתפסות כמשקל נגד וגמול ראוי להשפלה של השבעה באוקטובר.
ממשלת ישראל במשך שנה של מלחמה דבקה בתפיסה כי לפני כל דיון על מתווה מדיני לסיום המלחמה על ישראל להפגין עליונות צבאית ברורה כלפי אויביה, בעיקר חמאס וחזבאללה, להסיר את האיומים מגבולותיה ולהשיג 'תמונת ניצחון'. בכל אופן, המלחמה בחמאס הגיעה לנקודת מפנה משמעותית - חיסול סינוואר, חמאס מוכה בהלם, ההישגים הצבאיים של ישראל ברורים, ואט אט גם נחשפת הטינה של העזתים כלפי סינוואר וחמאס בשל המוות, ההרס והעקירה שהטילו עליהם - ספק אם יימצא עיתוי מתאים יותר להצגת מתווה מדיני מצד ישראל. זאת, לא רק כדי לקדם את מטרות המלחמה, אלא גם כדי לברר האם חמאס לאחר שאיבד את מנהיגו, ויתכן כי מרכז הכובד עובר מהרצועה לקטר, יגלה גמישות במגעים לשחרור החטופים ולתנאי הפסקת האש.
על ישראל להציג את עמדותיה מנקודת העוצמה הצבאית הנוכחית ולדרוש: שחרור כל 101 החטופים; סידורי ביטחון עתידיים שיבטיחו לישראל את הזכות לאכיפתם בכוח; חופש פעולה מבצעי ועליונות מודיעינית למניעת בניית כוחו וצמיחתו מחדש של חמאס, צבאית ואזרחית (כולל מערך הדעווה) ולהסרת איומים מהרצועה לעבר ישראל.