בתשובה לשאלת עיתונאי הניו יורק טיימס תום פרידמן באשר לתגובת הנשיא ביידן לחקיקה שמובילה הממשלה בנוגע למערכת המשפט בישראל, ציין נשיא ארה"ב, כי "הגאונות של הדמוקרטיה האמריקאית והדמוקרטיה הישראלית היא ששתיהן בנויות על מוסדות חזקים, על בלמים ואיזונים ועל מערכת משפט עצמאית. השגת קונצנזוס לשינויים מהותיים חשובה מאוד כדי להבטיח שהציבור יקבל אותם". תגובתו הקצרה והממוקדת מצטרפת לשורה של התייחסויות אמריקאיות, ובראשן דבריו של שר החוץ בלינקן במהלך ביקורו בישראל, המבטאות את דאגתו העמוקה של הממשל האמריקאי מהמהלכים האחרונים.
ביידן, שאין חולקין על כך כי הוא ידיד גדול של ישראל ונזהר בעבר מלהתערב בענייניה הפנימיים, נדרש כעת לאותת באופן חד משמעי כי ארצות הברית תתקשה להתעלם מהצעדים ומהשפעתם השלילית על המשך ההערכה בארה"ב באשר לאופייה הדמוקרטי של ישראל. ביידן בתגובתו לא מתייחס לשאלה האם צריך או לא צריך לבצע רפורמה במערכת המשפט, אלא מזכיר (לשני הצדדים במערכת הפוליטית הישראלית) כי היא צריכה להיות בהסכמה ועליה לשמור על עצמאות בתי המשפט. לביקורת זו יש לצרף גם את החשש האמריקאי מהידרדרות מול הפלסטינים והאזהרות החוזרות לישראל (ולפלסטינים) להימנע מצעדים חד-צדדיים העלולים להביא להתלקחות בשטח.
את דבריו של הנשיא ביידן יש לקחת ברצינות הראויה, כאשר רק לאחרונה בנאום לאומה הנשיא האמריקאי שב והתפאר בכך שהממשל דבק כיעד מרכזי בסדר יום ליברלי ובהתעקשותו לקדם את חיזוק הדמוקרטיות. נכסיותה של ישראל עבור ארצות הברית נגזרת קודם כל מיכולת הממשל להציגה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. האזהרות של בכירי הממשל אינן מותירות יותר ספק כי ישראל לא יכולה להסתתר תחת ההסבר כי מדובר "בדמוקרטיה צעירה ותוססת" וכי עליה לקחת בחשבון כי להערכה אמריקאית (בממשל ובקונגרס) לפיה נפגעו "הערכים המשותפים" יכולה להיות השפעה ישירה על היחסים בין שתי המדינות, בפרט בתקופה רגישה זו שהאתגרים הביטחוניים, בעיקר מצידה של איראן, שממשיכה בנחישות לקדם את תוכנית הגרעין שלה, מחייבים הידוק של התאום בין שתי המדינות.
בתשובה לשאלת עיתונאי הניו יורק טיימס תום פרידמן באשר לתגובת הנשיא ביידן לחקיקה שמובילה הממשלה בנוגע למערכת המשפט בישראל, ציין נשיא ארה"ב, כי "הגאונות של הדמוקרטיה האמריקאית והדמוקרטיה הישראלית היא ששתיהן בנויות על מוסדות חזקים, על בלמים ואיזונים ועל מערכת משפט עצמאית. השגת קונצנזוס לשינויים מהותיים חשובה מאוד כדי להבטיח שהציבור יקבל אותם". תגובתו הקצרה והממוקדת מצטרפת לשורה של התייחסויות אמריקאיות, ובראשן דבריו של שר החוץ בלינקן במהלך ביקורו בישראל, המבטאות את דאגתו העמוקה של הממשל האמריקאי מהמהלכים האחרונים.
ביידן, שאין חולקין על כך כי הוא ידיד גדול של ישראל ונזהר בעבר מלהתערב בענייניה הפנימיים, נדרש כעת לאותת באופן חד משמעי כי ארצות הברית תתקשה להתעלם מהצעדים ומהשפעתם השלילית על המשך ההערכה בארה"ב באשר לאופייה הדמוקרטי של ישראל. ביידן בתגובתו לא מתייחס לשאלה האם צריך או לא צריך לבצע רפורמה במערכת המשפט, אלא מזכיר (לשני הצדדים במערכת הפוליטית הישראלית) כי היא צריכה להיות בהסכמה ועליה לשמור על עצמאות בתי המשפט. לביקורת זו יש לצרף גם את החשש האמריקאי מהידרדרות מול הפלסטינים והאזהרות החוזרות לישראל (ולפלסטינים) להימנע מצעדים חד-צדדיים העלולים להביא להתלקחות בשטח.
את דבריו של הנשיא ביידן יש לקחת ברצינות הראויה, כאשר רק לאחרונה בנאום לאומה הנשיא האמריקאי שב והתפאר בכך שהממשל דבק כיעד מרכזי בסדר יום ליברלי ובהתעקשותו לקדם את חיזוק הדמוקרטיות. נכסיותה של ישראל עבור ארצות הברית נגזרת קודם כל מיכולת הממשל להציגה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. האזהרות של בכירי הממשל אינן מותירות יותר ספק כי ישראל לא יכולה להסתתר תחת ההסבר כי מדובר "בדמוקרטיה צעירה ותוססת" וכי עליה לקחת בחשבון כי להערכה אמריקאית (בממשל ובקונגרס) לפיה נפגעו "הערכים המשותפים" יכולה להיות השפעה ישירה על היחסים בין שתי המדינות, בפרט בתקופה רגישה זו שהאתגרים הביטחוניים, בעיקר מצידה של איראן, שממשיכה בנחישות לקדם את תוכנית הגרעין שלה, מחייבים הידוק של התאום בין שתי המדינות.